משמרות כהונה חלק ב סז

דלא מהני לן האי טעמא היינו לענין דהוי שלו משום דאין הולכין בממון אחר הרוב אבל מ"מ מהני לן לו' דאינו מכריז דאימור מנכרי נפל ויניח וכדאמרי' לרבנן בשינוייא דאבע"א וע"כ הוכרח הגמ' לו' כיון דישראל סכרו כדי שיתחייב להכריז

גמ' אמ"ר רוב נכרים ורוב טבחי ישראל והא דלא פריך והאמ"ר בשר שמ"ה אסור מיושב שפיר כמ"ש התוספו' בד"ה אתא ועיין להרא"ש ולהש"ך בי"ד סימן ס"ג

דף כ"ה ע"א גמ' ר"י אמר אפילו של מלך א' וכו' וברייתא דקתני כמגדלות לר"י זעג"ז מגדלות קרי ליה ובהכי ניחא דדייק לעיל מסיפא דמגדלין הא שלחופיה וכו' ולא דייק עדיפא מינה הא זה על גב זה דנקט דיוקא דאתי גם לר"י עיין במהרמ"ש

מאי מכריז מנין וכו' מפירש"י שכ' זעג"ז וכו' נר' דמפרש דאליבא דר"י קאי אבל למ"ד כמגדלין לא פריך אפי' תרי נמי דלא הוו מגדלין אלא תלתא דלא כמ"ש התוס' ולהכי פירש"י בד"ה כמגדלין דמגדלין סי' ודלא כמהרמ"ש שכ' דלא קאי במסקנא הכי ודע דהר"מ בפט"ז מה' גזילה כ' בהנהו בעיי דבסמוך דמספק לא יטול ע"ש ואין להקשות דא"כ מאי פריך הגמרא דיוקא דרישא אדיוקא דסיפא נימא דבלחופיה מספק"ל לתנא ודין אחר יש לו דלא יטול די"ל דא"כ הי"ל לתנא לשנות דינו כיון דנחית לבאר חילוקי דיניו וברור

תוס' בד"ה ש"מ וכו' דמנין וחרוזא הוי סימן עכ"ל דאע"ג דכל חד לחודיה לא הוי סי' מ"מ בהצטרפות שניהם הוי סימן והגמ' לעיל בספ"ק דפריך ש"מ קשר הוי סי' ולא משני שטרי מכריז ומנין לחודיה וקשר לחודיה לא הוי סימן ובהצטרפות שניהם הוי סי' משום דפשיט"ל דמנין לחודיה הוי סי' כדפשיט לעיל מברייתא דמשקל וע"ש במהר"ם שיף ובמהרש"ל שם ועמ"ש מהרמ"ש בשמעתין

ע"ב מתני' אם היה משכירו לאחרים וכו' עיין פירש"י ולס"ד דגמ' דלא ס"ד בעשאו פונדק צ"ל דאע"ג דאי דשוכר בתרא עדיין לא נתייאש והוי כמו בעה"ב דאינו שוכח חפציו כמ"ש התוס' מ"מ ספק הוא שמא של בעה"ב המשכיר ואיהו נתייאש כשיצ' ממנו והשכירו ומספיקא שלו הוא כמ"ש הרא"ש גבי של אמוריאין ול"ד למחציו ולפנים דרישא

תוס' בד"ה אחר וכו' מדפריך בגמ' וכו' עכ"ל והגמ' גופה דלא משני הכי משום דקתני גוזלות וכדכתבו אח"ז לרבא ולרבה

דף כ"ו ע"א בד"ה דשתיך וכו' וכ"מ לקמן וכו' עכ"ל עיין מ"ש מהרש"ל ונ"ל דהתוס' אזלי לשי' שכ' בפ' מרובה דס"ו דביאוש של"מ דלא קני היינו דמחוייב ליתן הדמים אבל גוף האבידה קנאה ע"ש וא"כ כיון דגופה שלו ממילא המוציא אין לו בה שום זכיה והוא אינו מחוייב ליתן הדמים אלא להאובד אבל הרא"ש שכ' דאי הוי הכא יאוש של"מ קנאה המוציא ס"ל כס' הריטב"א בריש פרקין דמחוייב להחזיר גוף האבידה ע"ש ומ"ש מהרש"א דתגר ברוב נכרים איירי הוא תימה דא"כ היכי קתני אם צרורין נוטל ומכריז

ע"ב גמ' שנפל מ"ב חייב להחזיר לפמ"ש התוס' בפרק מרובה דס"ו ע"א דבאבידה אי באיסורא אתא לידיה א"ח להחזיר אלא הדמים אבל גוף האבידה קנה ע"ש איכא נפקותא בין פירש"י והתוספו' בשמעתין דלפירש"י דמשום דקי"ל יאוש של"מ לא הוי יאוש א"ח להחזיר אלא הדמים ולהתוס' דאינו מתייאש כלל מחוייב להחזיר גוף האבידה

עוד בגמ' אימור שותפי נינהו פירש"י והתוס' דבאין שו"פ לכל א' אי שותפי הן אין בו השבה לכל א' והקשה המח"א ריש ה' גזילה כיון דאכתי לא יגע דלא נטלו שותפו חייב להחזיר דהא טעמ' דפחות משו"פ אינו בהשבה משום דמחיל וקי"ל יאוש של"מ לא הוי יאוש ע"ש ולע"ד ל"ק דדוקא בגזל הוא דאמרי' משום דמחיל דאי לא מחיל חייב להחזיר לנתק אסור הגזל דאפי' פחות משו"פ אסור ולאו דגזל ניתק אבל עשה דהשבת אבידה אינו לנתק וכיון דלאו מידי דהשבה בלאו מחילה נמי לא ניתן להשבון והכא בלא אתכוון לגזול איירי ובמ"א כתבתי עוד בזה

עוד בגמ' אלא מהא ליכא למשמע מינה היינו משום די"ל נעשה ודלא כר"א וי"ל דלפני שולחני משמע נמי על השלחן וכמ"ש רש"י בסמוך וכר"א ולכך מהא ליכא למש למשמע מינה וכ"כ בש"מ ולכך אמרי' ור"א מנ"ל וכו' ומשני מתני' קשיתיה דכיון דאיכא תרי דיוקי מרישא ומסיפא דדייקי כר"א אזלי' בתרוייהו ואמרי' דעל השלחן נכלל בלפני שולחני ובש"מ והרא"ש ל"ג דיוקא קמא עיין שם

דף כ"ז ע"ב תוס' בד"ה דרשהו וכו' אבל הכא משמע ליה וכו' עכ"ל דהוק"ל מאי פשיט מינה סימנין דאורייתא נוקמה דאסמכתא היא דלרמאי מחזיר בסי' ומדרבנן ומתני' דקתני דלרמאי אין מחזיר בסי' היינו אחר שרבו הרמאין א"נ אי מכח מתני' מוכיח דברייתא בדאורייתא איירי הו"ל להגמ' לאתויי נמי מתני' ודלא כמהרש"א ז"ל

בא"ד ועי"ל דמתני' בידוע איירי וכו' עכ"ל הא ודאי דמתניתין' בידוע שהוא רמאי איירי דבסתם בני אדם קתני רישא דמחזיר בסי' אלא דהוו סברי דברייתא נמי בודאי רמאי איירי וחידשו בתי' זה דברייתא בסתם ב"א וק"ק אמאי דחקו עצמן לעיל בד"ה עדי דהיינו אי סי' לאו דאורייתא ע"ש במהרש"א נימא דסי' אוכף דקאמר בסתם ב"א ועדי ברמאי וי"ל

דף כ"ח ע"א בד"ה ט"ו יום וכו' נשאר מצד אחד ט"ל ימים וכו' עכ"ל מ"ש מהרש"א דמנהר פרת ט"ו נשאר מצד א' כ"ה ימים ע"ש ל"ד דהא ודאי בשבת לא ילך משום תחומין ומין וע"כ י"ג ימים הליכה הוא דאיכא ונשאר מצד א' כ"ז ימים ועיין בש"ע א"ח סי' רמ"ז

דף כ"ט ע"א גמ' כ"פ באונסין דשואל וכו' ה' ערך השלחן ח"מ סי' ע"ב דקנ"ח ע"ב הוכיח מכאן דאפי' דהשכר שנוטל אינו בשביל השמירה הוי ש"ש וחייב בגניבה דאונס דאי איתא אמאי לא מוקי לה בגניבה ואבידה דאונסין דמשום שומר אבידה לא מחייב דלא כאחרונים עש"ב ונ"ל די"ל דסוגיא דשמעתין אזלא לפי הטעם האחר שאמרו בגמ' בקמא דק"ט דשומר אבידה הוי ש"ש משום דהתורה שעבדה אותו דכיון דשעבוד התורה הוא התורה נתנה עליו דין ש"ש ממש אבל לפי הטעם דפרוטה דעני אה"נ דאינו מתחייב בגניבה דאונס כיון דאינו נוטל שכר על השמירה

תוס' בד"ה והוי וכו' תימה דהול"ל והוי לוה