משמרות כהונה חלק ב סו

הא דקנאה נמאסת צריכי למ"ש בתחילת דבריהם

תוס' בד"ה ופטורות וכו' במס' פאה מוכח וכו' עכ"ל עיין להשע"ה בה' לולב דצ"ז שנעלם ממנו דברי התוס' הללו ומדבריו יתבאר לשון מוכח שכ' התוס' ועיין לה' שמחת יו"ט סי' ע"ט

דף כ"ב ע"א תוס' בד"ה שטף וכו' ואין להקשות דמצי דייק מסיפא וכו' עכ"ל לפמ"ש התוס' בפ' מרובה דס"ו דבאבידה אפי' בתר דאתי לידיה באיסור איאש קני מיהא דלא מחזיר גוף האבידה אלא הדמים ע"ש לפ"ז לא מצי דייק מסיפא מדי די"ל מרדפין מחזיר גוף האבידה הא סתמ' לא מחזיר אלא דמים וצ"ל דהתוס' מחלפ' שיטתייהו כאן וס"ל כס' הריטב"א שהבאתי לעיל מיהו לפמ"ש לעי' בכוונתם דאבידה תליא בבעיא דבעי הגמ' התם בגזל יתיישב שפיר דהכא קיימי התוספות אסברת אביי ואביי ס"ל יאוש לא קני כדפריך התם מברייתא דקרבנו ולא הגזול ע"ש ותקנת השבים לא שייכא אלא בגזל ולא באבידה

גמ' בשלמא גזלן וירדן וכו' לפ"ד הר"מ בפ"ה מה"ג דיאוש ושנוי רשות דקני צריך לשלם דמיה צ"ל דמאי דקתני מה שנתן נתן היינו לקנות גוף הגזילה דא"צ להחזירה בעצמה א"נ דלא ידע המקבל מתנה שהיא גזולה דאפי' במקום שמחזיר נוטל הדמים מבעלי' מפני תקנת השוק וס"ל אפילו במתנה עשו ת"ה ועיין בזה להב"י בסימן שנ"ז ועיין להש"ך בסימן ש"ע סק"ד שם. השתא אמאי לא אכיל מר וכו' פי' יאכל עכשיו אחר שבא בעה"ב ולכך אפילו לא שוי שליח מהשתא מיהא מהני ומשני משום כסופא לא מהני אפי' מהשתא כ"נ פשטא דשמעתא מיהו מפירש"י בפ' הא"מ דנ"ו ע"ב שכ' משום כסופ' ולכך לא מהני למפרע משמע דמהשת' מהני אפי' לטעמא דכסופא ולפי"ז ק' מאי קאמר אמאי לא אכיל מר נימא משום דלא שוי שליח ועיין להכ"מ בפ"ד מה' תרומות דין ג' ע"ש ועיין להריטב"א בחי' שם בקדושין ודברי התוס' רי"ד שם צ"ע

ע"ב תוס' בד"ה תיובתא דרבא רבא ידע שפיר וכו' עכ"ל דקדק מהר"ם שיף ז"ל נימא דמאי דקאמר לעיל כדבעי' למי' לקמן היינו מברייתא דלקמן דכ"ד וקרא לא שמיע ליה ע"ש וי"ל דמברייתא דלקמן לא שמעי' אפילו לא היו הבעלים דא"י לאוקמה בהיו הבעלים שם וקמ"ל דהני מסתמא מתייאשו הבעלים ורבא לעיל בלא ידעו הבעלי' איירי וכמ"ש רש"י לעיל ע"ש אבל מקרא דממנו שמעי' שפיר אפי' לא היו הבעלים דאי בידעו לא אצט' קרא דהא אפי' במצויין אצל כל אדם בדבר שאין בו סי' נמי דינא הכי וכמ"ש התוספות בד"ה איסורא ע"ש ועי"ל דברייתא דלקמן ביכול להציל ע"י הדחק ובעי' דידוע דמתייאשין וכמו שכ"כ ה"ה לדעת הר"מ בפ"ו מהלכו' גזילה דין ב' אבל רבא לעיל ע"כ איירי באינו יכול להציל כלל דאפי' אינו מתייאש מדלא נקט נמי סרטיא ופלטיא כדקתני בברייתא דלקמן ע"ש

דף כ"ג ע"א גמ' ת"ש ככרות וכו' צ"ל דהאי מק' אחד הוא ואינו הוא המק' דפריך לעיל לרבא מכריכות דאל"ה תקשה ליה מתני' גופה כריכות אככרות

תוס' בד"ה והא וכו' אדרבא ניחוש לרוב ישראל וכו' עכ"ל משמע דאי מחצה על מחצה לא חיישי' ואין נר' כן מגמ' דר"פ דפריך הא לא ידע וכו' ע"ש וצ"ל דאף דרובא ישראל איכא מיעוט בישראל גופייהו דמעבירין ועם מיעוט דעכו"ם הוי מחע"מ ולכך הוצרכו לרוב ישראל דאי מע"מ סמוך מיעוט דמעבירין אמחצה דגוים והוי רובא לפיטורא ועי"ל אף דכולהו ישראל מעבירין איכא למסמך לעכו"ם מיעוט דבהמה וכלבים ועיין בש"מ

דף כ"ד ע"א גמ' מפני שהבעלים מתייאשין מהם כ' הרא"ש דלא קאי אזוטו של ים דבהנהו אפילו עומד וצווח דנעשה כמי שצווח על ביתו שנפל והק' המעי"ט ומהר"ם שיף דלקמן בעובדא דרבא דשוקא דגלדוי אמרי' דגם במקו' שהרבים מצויין דסיפא אפי' עומד וצווח וכו' ע"ש ול"ק דלקמן עומד וצווח אחר זמן אבל בזוטו של ים אפילו עומד וצווח בתחלה וכ"פ הב"י ע"ש אבל דעת הר"מ בפ"ו מה' גזילה דהאי מפני שהבעלים מתייאשין קאי גם ארישא וע"ש לה"ה ועיין לה' ת"ח במ"ש בבעיא דבסמוך ודוק

בפירש"י בד"ה פליגי רבנן עליה בתרוייהו עכ"ל נר' דס"ל כמ"ש התוס' דברוב ישראל ודאי פליגי רבנן ולכך מפ' דבעיית הגמ' אי פליגי רבנן בתרוייהו או לא פליגי אלא אחדא ול"ג אח"כ אלא ואת"ל פליגי הלכה כמותו או לא וכו' מיהו מדבריו בד"ה ותפשוט אין נראה כן

תוס' בד"ה ומודה וכו' עכ"ל עמ"ש מהרמ"ש בקושי' מהרש"א ולפ"ד אכתי קשה אמאי לא הוכיחו התוס' דרבנן פליגי אלא מדקתני ומודה מגופה ד דמתניתין הו"ל לדיוקי מדקתני רשב"א מכלל דת"ק פליג כדדייק לעיל לר"י וי"ל דבמתני' איכא למי' דרבנן ס"ל דהוי שלו אפי' שבעתן עין ורשב"א דוקא אנפוריא דלא שבעתן עין הוא דהוי שלו והשתא י"ל דמשמע לת"ק כדלעיל כסברת ר"י

תוס' בד"ה בטעון וכו' וי"ל דהוי יאוש של"מ וכו' עכ"ל ולפי"ז לרבא דס"ל יאוש של"מ הוי יאוש לא מיתוקמא בטעון וכיון דבאבידה איירי נפשטא הבעיא דהלכה דברוב ישראל מכריז דהא סתם במתני' ומחלוקת בברייתא הוא והלכה כסתם מתני' ועובדא דרבא דשוקא דרבנן דלקמן ע"ב ברוב נכרים איירי אע"ג דשוקא דרבנן הוא כמו בתי כנסיות דידן דיתבי בהו נכרים דשמעתין ועמ"ש מהר"ם שיף לתרץ מה שהק' ע"ד הרא"ש ע"ש

ע"ב פירש"י בד"ה אימא וכו' ולא אמרינן יניח וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א בכוונתו דלא שמעי' דאמרינן מנכרי נפל אלא משינוייא דאבע"א אליבא דרבנן ע"ש ולס"ד התוס' לעיל בד"ה בטמון בסופו שמעי' להא מילתא מההוא שינוייא דבטמון מרשב"א גופיה וצ"ל דס"ל לרש"י. כמ"ש בש"מ בשם הריטב"א בשינוייא דבטמון דברוב נכרים מכריז משום דדרכן של גוים לחפש ומתייאש האובד דלא כהתו' ע"ש ומ"מ דברי מהרש"א דחוקים בלשונו של רש"י ונ"ל בכוונת רש"י ז"ל דס"ל דאפי' ברוב נכרים לא אמרינן שלו מטעמא דמנכרי נפל אלא מטעמא דמתייאש והכריחו לזה מכח קושי' התוס' בד"ה כי. קאמר וכ"נ דסובר כן הריטב"א מדהוצרך לו' דדרכן של גוים לחפש ועפי"ז הוק"ל לרש"י במאי דקאמר הגמ' כיון דישראל סכרו ליה אימור מישראל נפל משמע דאי לאו דישראל סכרו ליה אמדי' מנכררנפל והא לא מהני לן האי טעמא מדקאמר רשב"א מפני שהבעלים מתייאשין דמתרץ דהא