משמרות כהונה חלק ב סה

לרב הוי דיודקאות כמו מתנות דבתרוייהו איכא למיחש וחד דינא אית להו ואם אמר תנו אין נותנין ומה שהק' התוס' בשמעתין לפירש"י מגמ' דלעיל גבי גט י"ל דאף ע"ג דמפירש"י אם אמר תנו אין נותנין מ"מ נמלך דקתני ע"כ לדייק אם אמר תנו נותנין וסגי אי נקט נמלך משו' גט ולכך דייק לעי' שפיר דאי גם גבי גט נמי לא דייקי' למאי קתני נמלך ורבה דלעיל דדייק דבי גט ולא מוקי דקתני נמלך משום דיודקאות ס"ל כרב דדין דיודקאות כמו מתנות ורבי זירא דלעיל דלא דייק גבי גט ס"ל דנמלך דקתני משום דיודקאות וכדאמרי' בשמעתין וא"צ למ"ש התוס' לעיל בד"ה הא אמר תנו עיין שם ועיין להתוס' בגיטין דכ"ז שכ' דר"ז לא דייק כלל נמלך ע"ש וגם בזה מתיישב קו' התוס' דפ' מי שמת ודע דלדעת הרי"ף דבשטר מתנה דיש בו קנין בעי' דמטי שיטרא לידיה דמקבל וכמ"ש הריב"ש סי' קס"א מתיישב שפיר מתנות אמתנות די"ל דמתני' בשטר שיש בו קנין וכי אמר תנו דמטי שיטרא לידיה זוכה משעה ראשונה וטריף כדין אבל אי לא אמר תנו לא משום דבעי' דמטי שיטרא לידיה וברייתא בשטר מתנה בלא קנין דלא זכי אלא משעה שבא השטר לידו והגמ' לא פריך מעיקרא אלא דיודקאות אדיודקאות ודחיק לאוקומי ברייתא בבריא אע"ג דסתם דיודקאות הוא בש"מ אבל מתני' דמתוקמא שפיר בש"מ מוקי לה בש"מ כסתם דיודקאות וא"צ למ"ש התוס' ורש"י בשמעתין ועמ"ש לעיל דף י"ג ועיין במ"ש מרן בב"י בסימן רמ"ג משם הריטב"א בתשו' ע"ש

תוס' בד"ה מצא וכו' וי"ל דמ"ל בשטרי הקנא' וכו' עכ"ל לשי' הרי"ף שכתבתי לעיל דבשטרי הקנאה נמי בעי' מטא שיטרא לידיה לא יתכן תי' זה וכן למ"ש הרא"ש בשי' הרי"ף בשמעתין דבשובר אי אמרי' עדיו בחותמיו זכין לו אפי' לא מטא שיטרא לידיה מעולם ע"ש ולפ"ז ע"כ אין האשה מודה דקתני לא יחזיר היינו דטוענת מזוייף וא"כ לא שייך תי' התוס' כ' מהרש"א דלק"ל משוברין דמתני' משום דבמלו' איירי ובשטרו בידו ע"ש ולפמ"ש התוספות בגיטין הבאתי דבריהם לעיל דר' זירא דלעיל לא דייק נמלך כלל י"ל דהגמ' כאן כר"ז ס"ל

דף כ' בד"ה ש"מ וכו' ולא מסיק כ"ע א"ל דר"ה ובאשה סמכא דעתה וכו' עכ"ל ולפי"ז פלוגתא דבשטר צ"ל דפליגי אדרב פפא כדאוקמוה שם מעיקרא

בא"ד ואם מוחה וכו' א"כ השוכר נעשה קודם וכו' עכ"ל מוכח מזה דס"ל מעמד ג' אפי' בע"כ דאי דוקא מרצונו אפי' השוכר אח"כ א"ש דהא מוחה ועמ"ש מהרש"א ז"ל בדבור זה בסמוך

גמ' הב"ע כששטר כתובתה יוצא מתח"י והא דלא חיישי' שמא הקנית להלוקח אגב דא"ק כ' הרא"ש ז"ל דלא סמכא דעתיה דלוקח עד שיטול הכתובה בידו בכשם רבי' האיי גאון כ' דל"מ אגב בשטרו' ע"ש ומכאן ק"ל למ"ש הריטב"א בתשו' הביאו מרן בב"י סי' ס"ה שנשאל על אשת ראובן שהי"ל שט"ח על בעלה וכו' והפקידה אותו אצל שמעון ומתה ותובע ראובן משמעון השטר ושמעון חושש מלהחזירו לבעל כי שמא נתנה השט"ח לשום אדם אגב קרקע ונמצא מפסידו והשי' אין לשמעון לחוש כלל כיון שהוא הפקידתו סתם אין מוציאין השטר מחזקתה ואע"ג דאמרינן בפ"ק דמציעא במוצא שובר וניחוש וכו' מצא שאני משום דאיתרע בנפילה ע"ש מתבאר מדבריו דבמצא כה"ג חיישי' שמא הקנית אגב דא"ק והוא תימה דא"כ כי שטר כתובה יוצא מתח"י מאי הוי ניחוש דילמא הקנית אגב דא"ק וצ"ע

בד"ה שובר וכו' ונר' שתקנת חכמים וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א דלר"מ ודאי מדינא ועיין במהרש"א בפ' מי שהיה נשוי שהק' ר"א לעיל דמוקי אקנייתא וכו' הא אליבא דלר"מ קיימי' ולדידיה ודאי עדיו בחותמיו זכין לו לכ"ע ואמאי לא יחזיר וכן הק' מהרמ"ש כאן ותירץ דלר"מ ע"ח כרתי דוקא במנה ומתנה אבל בשעבוד לא משתעבד עד דמטי שיטרא לידיה ע"ש וק"ל דבבתרא דקנ"ז בעי דאקני וקנה ומכר מהו אליבא דר"מ לא תבעי לך כי תבע"ל אליבא דרבנן דאמרי אין אדם מקנה אי משתעבד וע"ש בתוס' ורשב"ם דשעבוד עדיף וכן קי"ל דאקני וקנה ומכר משתעבד אע"ג דקי"ל אין אדם מקני דשב"ל הרי דשעבוד עדיף מקנין לענין דשב"ל ומ"ש לענין ע"ח דגרע שעבוד מקנין ועיין בגמ' בפ"ק דגיטין די"ג דפריך אלא מעתה הקנה לנולדים וכו' אפי' לר"מ דאדם מקנה דשב"ל לדבר שלב"ל לא קני ע"ש וקשה נימא דאע"ג דאין אדם מקנה לדבר שב"ל אדם משתעבד וכדשמעי' מההיא דבתר' דשעבוד עדיף מקנין וביותר ק' לפי' התוס' שם בגיטין עיין שם ועיין בתשו' רמ"א סי' ז' ע"ש

דף כ"א ע"א תוס' בד"ה כריכות וכו' ציבורי מעות ופירות עכ"ל הא דנקטו צבורי קאי אמעות ופירות דכללו שניהם בדיבור א' ול"ד ללישנ' דמתני' דלקמן דקתני ציבורי מעות וציבורי פירות וא"צ למ"ש מהרש"א

בא"ד וי"ל דה"מ שמצא במקום מוצנע וכו' עכ"ל דברה"י משום מקום סימן אבל אין לו' דלא הוי מקום מוצנע דא"כ בקושיתם אמאי לא נקטו אלא ר"ה כיון דברה"י נמי לא מיתרצא אלא בתי' דדוקא במקום מוצנע ולדעת הר"מ בפט"ו מה' גזילה דאפי' בדבר שיש בו סימן לא יגע בהם צ"ל צריכי לתי' דמוצנע גם ברה"י

ע"ב גמ' אביי אמר לא הוי יאוש מדברי הריטב"א הובא בש"מ שכ' אע"ג דיאוש כדי קני הכא שאני שלא נתכוון לגזלה וכו' ע"ש נר' דס"ל דיאוש של"מ לא קני ומחזיר האבידה גופה אבל התוס' בפרק מרובה דס"ו ע"א כ' דלא מחזיר אלא דמים ומ"מ נר' דס"ל דזה תלוי בבעיא דגזל דהתם דאי איתא דבאבידה פשיט"ל דאפי' באיסורא אתא לידיה קני דלא יחזיר גוף האבידה לא הו"ל להגמרא התם למנקט דמיאש מרה מקמי דאתא לידיה אלא דטפי הול"ל אבידה דבתר דאתא לידיה דדמי לבעייתו. ועיין להש"מ שם בשם הר"ן ועיין להמח"א בה' זכיה מהפקר סימן ז' ע"ש ועמ"ש לקמן דף כ"ו

ת"ש מעות מפוזרין וכו' מאי דפשיט"ל למהרש"א. דדרך הינוח הוי יאוש לכ"ע עיין להריטב"א בחי' ע"ש

פירש"י בד"ה עם וכו' כיון דידיע דנתר מעיקרא מיאש וכו' עכ"ל אף דאליבא דרבא קיימי' ניחא ליה לפ' האי אוקמת' לאביי נמי דהשתא גם בזיתים עבידי דנתרו ובהכי ניחא מ"ש הר"מ בפי"ד מה' גזילה טעמא דנמאסת אע"ג דקי"ל כאביי וע"ש להלח"מ ועיין למהרש"ל בתוס' שכ' דלגי' זיתו מוכיח א"צ למ"ש בתחילת דבריהם ע"ש והיינו לפום אוקמתא הלזו ניחא גם לאביי אבל לס"ד הגמ' דלא ס"ד