משמרות כהונה חלק ב סד

להנפק ומאי ק"ל להתוס' מעיקרא ע"כ צ"ל דבו ביום לא חיישי' לקנוניא כלל לא לקנוניא דלא לוה ולא לקנוניא דפירעון דאי נחית למעבד קנוניא הו"ל לכתוב שטר חדש עפ"י הודאתו כיון דבו ביום הוא והרא"ש כתב באוקמתא דר"נ דהא דלא חיישי' שמא לא לוה משום הנפק ע"ש וממילא מתורץ קו' התוס' אבל ק' ניחוש לקנוניא דפירעון וצ"ל בדברי הרא"ש כמ"ש במפ' דלא חיישי' לתרתי פירעון וקנוניא בחד יומא וקנוניא דלא לוה לא חיישי' דהא כתוב הנפק ועיין להתוספות לעיל בד"ה אע"פ ודוק

ודע דהרמ"ח בריש בתרא בסוגיא דחזקה אין אדם פורע בתוך זמנו הוכיח משמעתין דבנפל חיישי' אפי' בתוך זמנו מדאמר ר"י בו ביום דלא חיישי' לפריעה בת יומא וק"ל דבתוך זמנו הוא דסתם הלואה לי' ע"ש ודעת רוב הראשוני' דבסתם הלואה לא איתאמר' חזקה זו ודוקא בקובע זמן הוא דאיתמר וכמ"ש מרן בסי' ס"ה ע"ש ולפי"ז אין להוכיח מכאן כלום וכה הראוני להפנ"י בשמעתין שהוכיח בפשי' כן מסוגיא דשמעתין וכהוכחת הרמ"ה והוא תימה

ע"ב בד"ה לא אמר וכו' במגו דאין את אשתי וכו' עכ"ל כתב מהרש"א ז"ל דנ"מ אם מת אבל בחייו ליכא פסידא בהשארות שטר כתובה בידה דיכול לומר לא גרשתיך ע"ש ומהרמ"ש כ' כיון דנשאר הגט בידה א"י לומר לא גרשתיך ע"ש ובדבור הקודם שכ' התוס' במצא שטר כתובה דלא יחזיר משום דיכול לומר פרעתי במגו דאין את אשתי שם נמי יש להק' אפי' בידה שטר כתובה יכול לו' לא גרשתיך ולדברי מהרש"א ניחא אבל לדברי מהרמ"ש ק' דאי הגט בידה הא גם אין את אשתי א"י לומר ומאי נ"מ בהחזרת כתוב' וצ"ל דגט אינו מבטל טענת אין את אשתי די"ל כתב לה גט משום חשש קדושין בעלמא וכ"נ ממה שלא דחו התוס' טענת אין את אשתי בדבור זה אלא בכתובה ולא בגט

בד"ה הוציאה וכו' דבפ' ג"פ אמר אביי וכו' עכ"ל הקשה מהרמ"ש ז"ל נימא דאביי מוקי לה ביש עדים שנשרפה ע"ש ונר' דביש עדים שנשרפה דינו כמו מקום שאין כותבין כתובה וא"י לטעון פרעתו דתרוייהו חד טעמא וא"כ אביי דאמר מעיקרא דבמקו' שכותבין כתובה יכול לו' פרעתי היינו במודה שהכתוב' בידה וכי הדר ואמר אפי' במקום שכותבין כתובה א"י לטעון פרעתי אפי' בעודה הכתובה בידה איירי ועיין להתוס' לקמן בד"ה אטו

גמ' לאפוקי מדראב"ע וכו' איכא למידק ליפשוט מדראב"ע גופיה דאמר מן האירוסין גובה מנה ומאתים ולא תוספת ואי לא תיקנו רבנן כתוב' בארוסה ואיירי בכתב לה מ"ש מנה ומאתים מתוספת הא כיון דטעמא דתוספת משום דמדעתו כמ"ש רש"י שם גם עיקר מדעתו הוא וי"ל דאיכא לאוקומא לדראב"ע בגרושה דשם פשיט"ל להגמ' דתיקנו רבנן כמ"ש התוס' בתי' הב' ועפי"ז ליתא למ"ש מהרמ"ש בסמוך דהא דלא משני הגמ' בבריית' דתני ר"א בסמוך לאפוקי מדראב"ע משום דראב"ע ל"ק אלא בתוספת ע"ש ועפי"ה ליתא דאי לא תיקנו ובכתב לא איירי שוין בדינן התוספת והעיקר וראיתי בש"מ שכ' בדברי רש"י דאע"ג דלא תיקנו כיון דכתב לה מהשתא גביא דלמאי כתב לה מהשתא אי לאו למגבי בארוסין אבל התוספת כתב לה כדי שלא יחזור בשעת הנשואין ע"ש ושם בכתובו' כ' בש"מ דמה"ט נקטו רבנן במילתייהו מנה ומאתים אע"ג דל"פ אלא בתוספת דה"ק רבנן כיון דלא תיקנו רבנן מ"ש תוספת מעיקר וראב"ע שני ליה מהטעם האמור ע"ש ויל"ד דא"כ בברייתא דבסמוך מאי פריך מאי למימרא לישני ליה דהא מני ראב"ע וקמ"ל דגובה העיקר ושני לן בין תוספת לעיקר דלא כסברת רבנן שני להו וי"ל דאי הכי הול"ל בהדיא מנה ומאתים דשם כתובה נופל גם על התוספת

דף י"ח ע"א בד"ה הא אמר וכו' וא"ת מנ"ל דילמא וכו' עכ"ל לשי' רש"י דמאי דאמרי' אפי' לזמן מרובה משום דמ"ל דמתני' איירי בכל גוונא מדלא פליג ניחא קושיא הלזו דאי פי' דמתני' אפי' אמר תנו מטעמא דשמא של אחר הוא א"כ לא מיירי בכל גוונא אלא בזמן מרובה דאי לאלתר אם אמר תנו נותנין

בא"ד וכן לקמן דפריך א"ר ירמיה וכו' עכ"ל קו' הלזו ק' גם לשי' רש"י דמ"ל דמתניתין בכל גוונא מ"מ ה"ד בלאלתר ולזמן מרובה דאשכחן דתני בחדא מתני' חילוק זה אבל באמרו עדים לא חתמנו וכו' יתכן לו' דלא איירי מתני' אלא בכה"ג דאמרו עדים לא חתמנו וכו' וקשיא שפיר מאי פריך מאי למימרא נימא דאשמועי' דלא חיישי' שמא כתב בניסן וכו' אבל לק' הא' ל"ק לשי' רש"י ועיין במהרמ"ש ז"ל

בא"ד וי"ל דס"ל כמ"ד וכו' עכ"ל וא"ל דהיא גופה אתא לאשמועי' דמשעת חתימה דלא כמ"ד משעת נתינה דא"כ הוה משמע דלמ"ד משעת נתינה לא יחזיר והא ליתא דלקושטא דמילתא יחזיר מטעמא דאמרי לקוחות אייתי ראיה כדאמרי' לקמן

בא"ד משמע שמודה דממנה נפל וכו' עכ"ל נקטו זה לאפוקי דלא נימא ראוהו בידו ואין להק' נימא דראוהו בידו ואח"ך גירשה בו ומצאוהו לאלתר דא"כ כיון דע"כ באותו יום גירשה הו"ל לאתויי עדי הגט שמסר הגט בפניהם דלא שכיח מתו או הלכו למ"ה ובמה שהק' מהרש"ל ז"ל על הגליון דא"כ באין הבעל מודה נימא דלא יחזיר מטעמא דשמא זמנו קדום ע"ש י"ל דא"כ אם הבעל מודה שהוא גטו אלא שאומר שעדיין לא גירשה בו יחזיר דהא כיון דמודה שהוא גטו ע"כ זמן שניהם שוה כמ"ש הגליון ובריית' קתני בזמן שהבעל מודה יחזיר משמע דוקא הבעל מודה שגירשה בו כמ"ש התוס' הוא דיחזיר אבל אם מודה שהוא גטו אלא שעדיין לא גירשה בו לא יחזיר ועיין להתוס' לקמן די"ט ע"ב בד"ה מצא

דף י"ט ע"א בד"ה וליחוש וכו' דלא מקדי' איניש וכו' עכ"ל קושיית' הא' דליחוש שמא כ' בניסן ונתן בתשרי ואמאי כותבין גט לאיש וכו' לא מיתרצא בהכי דהתם להרויח כדי לטרוף מקדים כ"כ בש"מ משם הגליון ולהכי הגמ' בשמעתין פריך גבי גט ניחוש שמא כתב וכו' ועיין למהר"ם לובלין ז"ל ועיין להתוס' בגיטין די"ז ע"ב ולמהר"ם שיף ז"ל שם ע"ש

ע"ב גמ' אמר ר"ז הא והא בש"מ וכו' עיין להתו' בפ' מי שמת דקנ"ב ע"ב שהקשו מכאן לפירשב"ם דפי' דלרב אם כתב ומסר השטר ל"מ למהדר דא"כ קשיא לרב מתני' דדייקי' מינה הא אמר תנו נותנין ע"ש ונ"ל דפירשב"ם דמפ' כפירש"י דשמעתין דמתנות אפי' אמר תנו אין נותנין ואפי' דיודקאות הוה מוקמי' הכי אי לאו דלפי' טעם נמלך אם אמר תנו נותנין וא"כ