משמרות כהונה חלק ב סג

במסיק ביה שיעור השווי לבד מהוצאה וברישא דאיכא שבח יותר על היציאה במסיק שיעור ארעא והיתה על היציאה ובסיפא דליכא שבח טפי מיציאה במסיק שיעור ארעא לבד ועיין במלחמות

תוס' בד"ה הא וכו' תימה כיון דלא מסיק וכו' עכ"ל נר' דס"ל דאפי' למ"ד אי אית להו זוזי ללוקח ל"מ מסלק לא מקרי ארעיה לענין דנוטל השבח אפי' לא מסיק אלא שיעור ארעא ולו' ארעיה אשבח ודוקא באפותיקי מפורש הוא דאמר ארעי' אשבח

בד"ה מעות וכו' תימה דבהגוזל קמא וכו' עכ"ל מדלא הוק"ל במאי דקתני התם גובה הקרן מנכסי' משועבדים והא אפי' לרב פקדון הוא דהוו נר' דס"ל דלאו פקדון ממש קאמר רב וכדעת הר"מ בפ"ט מה' גזילה דף ז' וע"ש להמש"ל וא"כ לרב ניחא והקשו משבח לכ"ע

ע"ב גמ' שמואל אמר מעות מתנה וכו' כ' הרשב"א הביאו בש"מ דדוקא בדלא כ' אחריות אבל כ' אחריות מודה דמעות חוזרין ע"ש ולפי"ז נראה דשמואל לטעמיה לעיל די"ד ע"א דבשטרי מקח לא אמרי' אחריות ט"ס ע"ש אבל לדידן דקי"ל אחריות ט"ס מעות חוזרין אפי' דקי"ל כשמואל גבי מקדש אחותו די"ל דסמך על אחריות וא"כ למ"ש הרא"ש לחלק בין נוכראה לקרוב ע"ש ורבא נמי דפסיק בהכיר בה המעות חוזרין מה"ט הוא וכדמסיק רבא דאחריות ט"ס אפילו במקח ועפי"ז ניחא מ"ש המרדכי בפ' הגוזל בתרא בגנב ומכר והכיר בו הלוקח דאינו נוטל המעות אפי' מהגזלן דמעו' מתנה ופי' מור"ם בהג"ה סי' שנ"ו והוא תימה דהא קי"ל כרב וכבר תמה הש"ך שם סקי"ו וכתב כי שגגה היא ע"ש ועפי"ה ישנו מן הישוב דהתם במטלטלין דלא אמרי' אחריות ט"ס ובכה"ג לא פ' רבא כשמואל ומ"ש הש"ך שם לדחות ראיית ראב"ן דר"א כרב ממ"ש התוס' בקדושין דל"ג דאיתמר ע"ש בתוס' ותראה דכיון דקי"ל כר"א כ"ש דקי"ל כרב ובהכי א"ש פ' הר"מ דבה' גזילה פ' כשמואל בהכירה שאינה שלו ובפ"ו מה' זכיה דין כ' פ' במקדש דמעות מתנה ונראה מדבריו דל"ד אחותו וכבר הלח"מ שם והנ"מ דק"ו עמדו בזה ועפי"ה ניחא שפיר אח"ז ראיתי למהרימ"ט חא"ה סי' מ"ג שכ' דטעמא דהכיר בהן שאינה שלו דלאו מתנה משום דסמך על אחריות ולא זכר דברי הרשב"א שהביא בש"מ והמש"ל בפ"ג מה' אישות דין ח' תמה ע"ד מהרימ"ט בזה לפי שלא ראה דברי הש"מ

בד"ה חזר וכו' בלא הכיר בה מיירי וכו' עכ"ל אבל הכיר בו לא שייך הני טעמי דליקו בהימנותי' וגזלנא וכו' וכ"כ הנ"י ולקמן דפריך מברייתא דמה שאירש מאבא וכו' אע"ג דההיא בהכיר בה היא י"ל דהיינו מאי דמשני לא סמכה דעתיה וע"ש בש"מ ועיין לה' עדות ביעקב סי' כ"ב יע"ש ועיין להמש"ל בפ"ג מה' אישות דין ח' ע"ש

דף ט"ז ע"א גמ' מתיב ר"ש מה שאירש מאב' וכו' רש"י פי' קושית הגמ' מירושה והוא תימה דבירושה אמרי' לעיל כיון דממילא קאתי לא אמרי' מה מכר א' לב' וכו' ואפי' באמר מה שאירש כן הוא הדין לדעת רש"י כמו שנר' מדבריו בפ' מי שהיה נשוי דצ"א ע"ב ע"ש וי"ל דזהו מאי דקאמר זו א"צ לפנים דאינה קו' וכפי' תשו' הגאונים שכתב רש"י דאינה קו' וי"ל שמה"ט הוא דירושה ממילא קאתיא ורבא אמר דקושי' היא וצריכה לפנים ולא ס"ל האי חילוקא דירושה ולדידיה אין לתרץ אלא בחילוקא דסמכ' דעתיה מיהו ק' רש"י שם בכתובות אמאי לא תירץ משום דלא סמכא דעתיה ועיין בש"מ ועיין לרשב"ם דף ג' ע"א שכתב דהבעל שמכר נכסי מלוג לאחר מיתת אשתו מכור וכ' הב"ש בסימן צ' דדוקא דאמר בפירוש לאחר מיתת אשתו ותימה מ"ש ממה שאירש דלא אמר כלום וצ"ל דבהך סמכא דעתה דהא אי מכרה היא הבעל מוציא ולמת הוא קודם לא חייש דמיתה שכיחא בנשים אבל ק' מירוש' ר"פ הכותב דמדמה ליה לבן שמכר וכו' ע"ש והביאו הר"ן בפ' נערה דף תפ"ז והרשב"א בתשו' שהביא הב"י בסי' כ' ע"ש

תוס' בד"ה מרצי וכו' מדלא נקט וכו' עכ"ל ואע"ג דרבא נקט לקמן טעמא דגזלנא י"ל תרוייהו טעמי הלכתא הן או למ"ד ליקו בהימנותיה מוסיף הוא ומודה בטעמא דגזלנא למסקנ' דלא נ"מ אלא לענין מתנה ועמ"ש מהרש"א

בד"ה בההיא וכו' והוי כאלו אמר וכו' עכ"ל והכא עדיף טפי מכשאקחנה כמ"ש מהרש"א ונר' דזה דעת הרי"ף שכ' בהא הלכתא כרב וכו' ע"ש והיינו בהא דמה מכר וכו' אבל בהדיא דשדה זו כשאקחנה וכו' ליה הלכת' כוותיה ובסמוך הביא ההיא דמה שאירש וכו' ועיין להתה"ד סי' ש"ך במה שכ' שדברי הרי"ף צ"ע ממ"ש בפ' המוכר את הבית בההיא ארעא ודקלי ע"ש שנר' דלא הבין בדברי הרי"ף כאן במ"ש ועיין להמרדכי שם בפ' המוכר את הבית שם מ"ש ר"ן גאון ונראה דלא כ"כ ר"ן גאון אלא בלא הכיר בה ודלא כמהר"י אדרבי סי' ע"ד ע"ש

ע"ב בפירש"י בד"ה כל וכו' שהרי אין מקיימין וכו' עכ"ל מ"ש מהרש"ל דר"י לטעמיה משום דבסמוך ס"ל לר"י דבכתוב בו הנפק לא חיישי' שמא כ' ללוות וכו' ומהרש"א כ' בכוונת רש"י דמשום חשש זיוף קאמר ומהרמ"ש הת' דא"כ ניחוש שמא זייף חתימת הדיינים. ע"ש וי"ל דס"ל לרש"י כדעת הרי"ף דבמ"עבד א"צ קיום ועמ"ש באה"ע סי' קמ"ב אבל ק' דא"כ במוציא שטר הקנאה אמאי לא חיישי' לזיוף ועיין להתוס' לעיל ולהנ"י כאן ע"ש

דף י"ז ע"א גמ' מהא דתנן מצא שטרי חוב וכו' קשיא הו"ל למיפרך מדברי ר"י גופיה מ"ש בו ביום אפי' למחר נמי כיון דלא חייש לפשיטי דספרא משום דמפסדי לפום סברא דהשתא דלא ס"ד לפלוגי בין אית ליה רווחא ללית ליה רווחא וי"ל דנקט בו ביום משום דליכא קנוניא בו ביום אבל למחר וליומא אחרא חיישי' לקנוניא ועיין למהרש"ל ז"ל שכ' דלר"י בהכרח הוא דחיישינן לפשיטי. כיון דא"ל רווחא מדנקט בו ביום ע"ש ונראה דהכוונה היא למסקנ' דאיכא סכנה ברווחא יותר מדלית ליה רווחא א"כ אי איתא דאפי' אית ליה רווחא חייש למפסדי א"צ להשמיענו בבו ביום דל"ל רווחא כיון דאפי' אית ליה רוחא לא חיישי' אלא ע"כ באית ליה רווחא חיישי' אבל לס"ד דלא שני ליה שפיר דאתא ר"י לאשמועי' דלא אמרי' מפסדי ונקט לה בבו ביום משום דלמחר וליומא אחרא חיישי' לקנוניא

תוס' בד"ה ר"נ וכו' דחיישי' לקנוניא וכו' עכ"ל כ' במ"ב אבל בו ביום לא חיישינן לקנוניא משום דלא חיישי' אחד יומא לפירעון וקנוניא תרתי חששות ע"ש ואכתי ק' ניחוש בבו ביום לשמא כ' ללוות ולא לוה ועביד קנוניא ואי משום הנפק א"כ אצט'