משמרות כהונה חלק ב סא

פירש"י בד"ה לאפוקי וכו' משום דאב מינה זכי עכ"ל אין פי' דבתחילה הן שלה ואב מינה זכי דא"כ לשמואל דס"ל מריצה והיא אינה זוכה כלל אלא האב מאי א"ל אלא ה"פ האב ע"י מציאתה קזכי

דף י"ג ע"א גמ' בשטרי הקנאה הרי"ף כ' ב' קושי' חדא שמא לא לוה עד ניסן ועוד דחיישינן לקנוניא שמא לא לוה כלל ומשני בשטרי הקנאה דהיינו שטר שיש בו קנין ע"ש מוכח מדבריו דבשטר שיש בו קנין אפי' לא לוה כלל טריף כדין וכמו שהוא כן לפירש"י דאי לא משתעבד אא"כ לוה לבסוף אכתי תקשה שמא לא לוה כלל ולקנוניא נתכוון ודלא כמהרמ"ש שכ' לדעת הרי"ף בשטר שיש בו קנין לא משתעבד אא"כ לוה לבסוף ע"ש ואע"ג דהרי"ף כ' בתשו' דשטר שיש בו קנין בעי' אתא לידיה מ"מ לא בעי' לוה לבסוף וכמו עדיו בחותמיו זכין לו לדעת הרמב"ן בש"מ דאע"ג דבעי' אתי שטרא לידיה לא בעי' לוה לבסוף ע"ש והריב"ש בסי' קס"א הקשה לדעת הרי"ף דבעי' אתי לידיה גם בשטרי הקנאה מדאמר שמואל המוצא שטר הקנאה מחזירו ומשמע אפילו אין הלוה מודה ואמאי הא בעי' אתי לידיה ע"ש וטפי הו"ל לאקשויי ע"ד הרי"ף קושית רש"י בד"ה הניחא דע"כ שמואל לא ס"ל כאביי מדאמר שטר הקנאה ועפי"ז דלדעת הרי"ף בשטר הקנאה אפי' לא לוה לבסוף י"ל דנקט שמואל הקנאה דוקא דאיירי אפי' במודה הלוה דבא השטר ליד המלוה מידו אך עדיין לא לוה דבהקנאה מחזירו אבל בעדיו בחותמיו בעי' לוה לבסוף כמו שכן היא דעת רש"י כמו שנראה מדבריו ממ"ש בד"ה אפי' ועוד נ"ל דלא כ' הרי"ף דבעי' בשטר הקנאה מטא לידיה אלא לפום מאי דפ' דלא אמרי' עדיו בחותמיו זכין לו וכיון דבשטר בלא קנין אפי' מטא לידיה לא זכי למפרע או הקנין מוסף דכי מטא לידיה זוכה למפרע דכי קני מיניה ע"כ לאלומי וכיון דאהני הקנין לענין זכיה למפרע סגי ולעול' בעי' מטא לידי' אבל לאביי דבלא קנין נמי כי מטא לידיה זכי למפרע הקנין ע"כ דמוסף אע"ג דלא מטא ולכך כי אמרינן דשמואל סבירא ליה כאביי ניחא דנקט שמואל הקנאה אף על גב דלא מטא לידיה לידיה ועפי"ז ניחא קושי' הריב"ש דאע"ג דמהגמ' לקמן גבי מילתא דשמואל דקאמר ולשמא כתב ללוות ולא לוה הא שעבד נפשיה משמע דליתיה ללוה לפנינו ואינו מודה כמ"ש התוס' לקמן בד"ה הא קאמר וכו' ע"ש י"ל דהגמ' שם ס"ל דשמואל אית ליה כאביי דעדיו בחותמיו זכין לו אבל אי ל"ל כאביי אה"נ דאיירי שמואל במודה ודע דממימרא דשמואל דבסמוך דאומר היה ר"מ וכו' אין להוכיח דס"ל כאביי מדהוצרך לאוקמ' באינו מודה וטעמא דר"מ משום דאינו גובה אפי' מב"ח ולא מוקי לה במודה וכאוקמתא דרב אסי די"ל דלא ניחא ליה באוקמתא דר"א משום דל"ל אקרי וכתב כדקשיא ליה לאביי ועיין להרא"ש בסוף פרקין ע"ש ועמ"ש לקמן דף י"ט ע"ב ומה שכתבתי שהקנין מוסיף איזה דבר כה"ג ממש כ' מהר"ש יונה דקט"ז ע"ב לדעת הר"מ גבי ערב וראיתי להרמ"ה בסוף בתרא צדד כן ע"ש

בשטרי אקנייתא וכו' הרדב"ז ח"ב סי' תקמ"ז כ' דאפי' בקנין חיישינן דילמא כ' ללוות ולא לוה והא דתנן כותבין שטר ללוה וכו' אין תקנה אלא לזכות לו ע"י הסופר ושכן דעת הר"מ ממ"ש בפ"ט מה' זכיה וכן מי שכ' שט"ח על עצמו ונתן השטר ע"י שליש וכו' משמע דאין אחר עמו הלכך בשטרי אקניית' מיירי דהא קי"ל אין כותבין שטר בלא המלוה אלא בשטרי אקנייתא ואפ"ה אם לא פי' לשליש מה יעשה אין בדבריו כלום אע"פ דאית ביה קנין משמע דאי לא מטא שטרא ל"ק ע"ש ודבריו תמוהים דאי לא קנה א"כ אין כותבין שטר ללוה לבדו דחיישי' שמא לוה וע"כ מתני' דכותבין שטר ללוה בגוונא דקנה ונשתעבד משעת הקנין כגון שזיכה לו וכיוצא כדמוכחא כולה שמעתא והר"מ בד"ז בדאקרי וכתב מיירי ולפי מה שהוכיח הריב"ש סי' קס"א דדעת הר"מ בקנין מהני ע"כ דמיירי הר"מ בד"ז בלא קנין ועיין לתשו' הרא"ש כלל ס"ו אות ג' מ"ש בסוף התשו' שכותבין שטר ללוה אע"פ וכו' ושמא כ' ללוות ולא לוה ע"ש לאו דוקא אלא בכתבו שטר באקראי מיירי דהא אין כותבין לכתחילה אלא בגוונא דלא חיישי' שמא כ' ללוות ולא לוה

אלא לאביי וכו' מאי איכא למי' וכו' המש"ל בפ' י"ח מה' גזילה כ' דבאמר להם כתבו שטר אמנה ותנו בידי אם הלוה בו אתן לו השטר לא אמרי' עדיו בחתומיו זכין לו אפילו לאביי ודוקא באמ"ל שהוא רוצה ללוות בו עכשיו ע"ש ולכאורה ק' דלפי זה מאי פריך גמ' לאביי נימא דחיישי' לאמנה וי"ל דבאמנה נמי אין כותבין לכתחילה כיון דאתי למטרף שלא כדין ועפי"ז מקשים התוס' בד"ה אביי על פירש"י שפיר ולא יתורץ בדברי המש"ל

פירש"י בד"ה ה"מ וכו' תריץ במוקדמ' כתיבתן וכו' עכ"ל והא דפריך ממתני' ולא משני דחיישי' למוקדם דפסול דכיון דנפל ריע משום דלא חיישי' לחתמו באיסור וכמ"ש מהרש"א בגמ' דלא חיישינן לזיופא

תוס' בד"ה אביי וכו' שלא ידעו מאימתי לגבות וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א בריש מס' ר"ה ע"ש

בד"ה משום וכו' וי"ל משום דקשיא לאביי לא ניחא וכו' עכ"ל פי' והגמ' הק' אביי ל"ל שינוייא דר"א משום דק"ל תרתי אי משום דס"ל עדיו בחותמיו זכין לו אי משום דלא חיישינן לאיקרי וכתיב ומשום דקשיא לאביי קאמר בוי"ו

דף י"ד ע"א אחריות ט"ס מפירש"י בד"ה שבח שכ' דאיכא למי' אמליך וכו' נרא' דפי' אחריות ט"ס היינו דאמרי' דבודאי לא לוה לו עד שקבל אחריו' אלא שהסופר טעה ולא כתב אבל אי ידעי' בודאי דלוה לו בסתמא לא משתעבד ולכך הוכרח לפרש דקו' הגמ' היא דא"ל אמליך ולא רצה אבל אי פי' אחריות ט"ס הוא אפילו לא קיבל אחריות אמרינן דעתיה לאשתעבודי כפי' הראשונים פריך הגמ' בפשי' אמאי פריך לימלך ואיכא למידק לפירש"י דהכי ניחא ליה להגמ' במאי דאמר הא לא אמר הא מ"מ קשיא מילת' דשמואל גופה אמאי אחריות ט"ס ניחוש שמא לוה לו בסתמא ואי סמכי' אחזקה דלא שדי איניש זוזי בכדי מאי פריך מהא דצריך לימלך שאני התם דהסופר יודע דבסתמא לוה לו אבל אנן סמכי' אחזקה ע"כ נר' דגם רש"י מפ' אחריות ט"ס אפי' ידעי' דבסתמא לוה לא ופריך הגמ' בפשי' אמאי צריך לימלך ומשום דלכאורה יכול לתרץ דפי' אחריות ט"ס היינו לו' דמסתמא קבל בפי' לזה כ' דאי הכי ניחוש דילמא אמליך ולא רצה אלא ע"כ הפי' הוא אפי' ידעי' בודאי דלא פי' אלא בסתמא הלוה לו

תוס' בד"ה שעבוד וכו' כדאמר בסמוך אפילו