משמרות כהונה חלק ב ס

וא"כ ע"כ דמשתמ' איירי ומ"ש התוס' בתי' גם לפי' המקשן מיירי וכו' היינו למקשן לחוד ולהלכתא אבל לשינוייא דמשני בליתיה ע"כ ליתיה למלוה קאמר דהא יהיב טעמא כל היכא דאיתיה וכו' ושינוייא דמשני בליתי' לא אתי כמסקנא דשמעתין ומעיקרא לא ק"ל להתוס' אלא להלכתא ודלא כהאומרים דהתוס' ל"ג כל היכא דאיתיה וכו'

בד"ה עישור וכו' ויאכלו טבל דחזקה וכו' עכ"ל התוס' שם בקדושין הקשו מה תקן אדרבא גרע טפי וכו' ע"ש ואיני מבין למה יגרע הא שניהם במיתה וי"ל כמ"ש המרדכי גבי רוק יבמה דבדבר שתחילתו מעורב לא בטיל וא"כ אי הניחו בטבלו אפשר בני ביתו יאכלוהו מעורב ובט"י ואע"ג דאמרי' בפ"ב דע"א דטבל במשהו מ"מ לפי הטעמי' שנאמרו שם בגמ' ובירושלמי שהביאו התוס' שם בטבול לתרומת מעשר וליתנהו לבעלים בטיל והשתא דקרא שם לא בטיל משום דעדיין לא הופרש ושם ת"מ תחילתו מעורב ולא בטיל

ע"ב בא"ד וא"ת ואמאי לא נתן תרומה גדולה וכו' עכ"ל כ' מהרמ"ש ובדמאי ל"ל דא"כ אמאי נתן מע' הא קי"ל המע"ה ע"ש ולכאורה אע"ג דלגבי נתינה אינו מחוייב כדי לקיים מצות ביעור מחוייב וכה"ג כ' ה' מוצל מאש סי' דאפי' להסו' ספיקא דאורייתא לחומרא מדרבנן במצות עשה לחומר' מן התורה מיהו מדברי התוס' בפ"ק דבכורות דף ט' גבי עריפה ע"ש אין נר' כן וע"ש לה' הלכות יו"ט ע"ש

בא"ד שהרי ראב"ע היה עמו וכו' עכ"ל ק"ק אפי' לא היה עמו הי"ל לזכות לו ע"י אחר וכ"כ בש"מ וכה הראוני בירוש' בפ"ד דמסכת פאה דאפליגו אמוראי דחד אמר א"י לזכות אלא ע"י מי שראוי ליטול וח"א אפי' אינו ראוי ליטול ופריך מהאי מעשה דר"ג דרע"ק היה עשיר וזיכה ר"ג על ידו לעניים ומשני תפתר קודם שהעשיר ע"ש ולפ"ז ניחא שפיר שכ' התוס' שהרי ראב"ע היה שם להקשות אפי' למ"ד דבעי' ראוי ליטול ולדידיה בעי' כהן ועיין להרב פר"ח בספר מ"ח בתשו' שכ' בכפר שאין בו אלא כהן א' ואינו רוצה לקבל מזכין המתנות לכהן שבעיר אחרת ע"י אחר ע"ש ומן האמור צריך לזכות לו ע"י כהן ולא ע"י ישראל לצאת מידי המחלוקת הלז

דף י"ב ע"א בד"ה ויצא וכו' עד שיזכה בה אחר וכו' עכ"ל עיין למהרימ"ט ח"א סי' כ"ב ע"ש

בד"ה ואמר וכו' והא דאוקמיה בפ' כ"ה וכו' עכ"ל הו"מ להקשות כן לס"ד דגמ' דטעמא דר"י משום דס"ל קטן א"ל זכיה ולאו מטעמא דעשו שאינו זוכה כזוכה היכי קאמר עולא שם הא מני ר"י ושמואל ל"ל למי' משום דכיחידאה הא לא מצינו לר"י דאמר כן ונר' דלזה נתכוון מהרמ"ש ומאי דנקט שמואל ל"ד והומ"ל טפי עולא אלא משום דבשמואל עסקי התוס'

בא"ד אע"ג דבבכורות ל"פ אלא ר"מ וכו' עכ"ל אע"ג דסתם מתני' שם כר"מ וא"כ הרי גם דעת רבי כן והוו רבים י"ל דס"ל להתוס' כיון דקי"ל סתם משנה כ"מ אינו מוכרח דדעת ה' כן ובדעת הר"צ שהביא הרא"ש בפ' כל הכלים ע"ש

בד"ה אא"ב וכו' אין סברא שיתקנו ב' זכיות וכו' עכ"ל מה שהקשה מהרש"ל ז"ל דהרי לר"י זכיית קטן מדרבנן ובסמוך תיקנו שיזכה אביו ממנו הרי ב' זכיות ע"ש י"ל דלא כ' התוס' דאין סברא לתקן כ' זכיות אלא לשמואל דס"ל טעמא דמריצה לרבנן אם כן כיון דאיכא סברא דמריצה לא היה לו לתקן ב' זכיות כיון דהיו יכולין לתקן שיזכה אביו מתחילה ומטעמא דמריצה אבל לר"י ל"ל כלל סברא דמריצה וא"כ בהכרח שיתקנו ב' זכיית דא"א לתקן שיזכה האב מתחילה דמאיזה טעם יזכה האב מתחילה ומ"ש במ"ב לתרץ קו' מהרש"ל ליתא דהתוס' נמי עסקי עכשיו דטעמא דמשום איבה הוא וכיון דטעמא משום איבה ע"ד דוקא בסמוך הוא דזוכה וכס' ומה שתי' מהרש"ל עיין למהרמ"ש מ"ש בכוונתו

ע"ב גמ' אי דאתיא ב"ש מאי בעיא גביה וכו' דקדק מהרמ"ש ז"ל אמאי לא פריך באתיא ב"ש נמי אי דאיתיה אביה דאביה הוי וכו' כדפריך בתר הכי ותי' משום די"ל בבוגרת ולכך פריך מאי בעיא גביה ע"ש וממ"ש רש"י בד"ה דאבוה וכו' דהא קטנה היא נר' דאי נערה היא לאו דאבוה ונר' לי במ"ש רש"י בכתובות דמ"ז דאהא דאמרינן מציאתה לאביה משום איבה משום דלא יזון אותה ע"ש ולפ"ז באמה דאין האב זן אותה אלא האדון ליכא איבה ומציאתה שלה אך לשמואל דקטנ' מריצה לאביה איכא איבה וטעמא אחרינא בקטנה דמציאתה לאביה וא"צ לטעמא דאיבה וא"כ בקטנה מציאתה לאביה אפי' אמה אבל בנערה ליכא אלא טעמ' דאיבה ובאמה דליכא איבה מציאתה שלה ומאי דתניא התם מציאת אמה לאביה בקטנה איירי והשתא ניחא שפיר דבאתיא ב"ש ל"מ למפרך לשמואל אלא פירכת מאי בעיא גביה דהא קושטא הוא דלאו לאביה כיון דנערה היא אבל בלא אתיא ב"ש דקטנה היא פריך שפיר דאבוה היא כיון דקטנה היא ולר"י דל"ל טעמא דמריצה לרבי יוסי באמה מציאתה שלה לעולם וקושית הגמרא היא לשמואל אלא דק' מאי פריך הגמ' נימא תיובתיה דר"ל נימא דר"ל כר"י ס"ל וראיתי להמש"ל בפ"ג מה' עבדים דט"ז דנרגש מזה לשי' רש"י דטעמא משום מזוני מאי פריך לר"ל ע"ש ונ"ל דרש"י נמי מודה דאיכא איבה דמסר לה למנוול ומוכה שחין ומאי דכ' משום מזוני נחית ליישב גם לר"ל דס"ל בפ' האמ' דמ"ג ע"ב כמחלוק' בגרושין כך בקדושין ולרבנן נערה יש לה יד לקדש עצמה בלא אביה וא"כ בנערה ליכא למיחש דילמא מסר לה למנוול ומ"ש דכי בעי למסור אותה קדמה היא ומקדשת את עצמה להגון לה ולא חיישי' דילמא מסר לה ולא ידעה דבעי למסור לה דמילתא דלא שכיחא ולכך כ' איבה דמזוני אבל בקטנה לר"ל או גם בנער' לר"י דאמ' התם דכ"ע אביה ולא היא בקדושין ע"ש איכא חששא דמסר לה למנוול ומ"ש והשתא באתיא ב"ש ל"מ למיפרך דאבוה היא לר"ל כיון דנערה היא ואמה ליכא לא איבה דמסר לה ולא דמזוני אבל בלא אתיא ב"ש פריך דאבוה היא גם לר"ל כיון דקטנה היא וקא' שפיר נימא תיובתיה דר"ל וכו' ולפי"ז לר"י נמי דל"ל מריצה מציאת אמה לאביה הלכה היא משום איבה דמסר לה ודלא כמ"ש המש"ל שם דלר"י מציאת אמה לאביה לאו הלכ' היא ע"ש

במגורשת ואינה מגורשת דאמר ר"ז וכו' ומאי דקתני מתניתין אע"פ שלא נתן לה כתובתה הק' אפי' בגוונא דשני' הוא דלא נתן לה כתובת' כגון מגורשת וא"מ דחייב במזונותיה וכיון שחייב במזונות אפי' יתן לה כתובה א"כ ודאי לא יתן לה כתובה אבל במגורשת ודאי דאי יהיב לה כתובה מיפטר ממזונו' ואי לא יהיב לה כתובה חייב במזונותיה אע"פ שגירשה כדאי' בירוש' דודאי מצוי הוא שיתן לה כתובה שעי"כ יפטר ממזונותיה: