משמרות כהונה חלק ב נט

ליה גזה"כ אבל למאן דאית ליה ב' כתובים אע"ג דלא ילפי' מנייהו מ"מ מנלן דאין שלד"ע דהתוס' ס"ל דב' כתובים אינם מיעוט דמילף הוא דלא ילפי' מנייהו וע"כ משום סברא דדברי הרב וכו' ולזה נתכוונו התוס' בד"ז להודיע דבזה תלוי פלוגתא ר"ס ורבינא אך לשון יליף שכ' התוס' ואיכא דיליף משום דהו"ל מעילה וכו' משמע דס"ל ב' כתובים הוו כמו מיעוט כדעת רש"י בספ"ב דקדושין

בד"ה אי בעי וכו' ואמאי והא אי בעי לא עביד וכו' עכ"ל אבל למ"ד בר חיובא פשיט"ל כיון דלא ידע מקרי לאו בר חיובא מיהו ק' לפום סברתם דהשתא תק"ל בלא פירש"י אמאי לא עביד הגמ' הבינייא בגנב שאמר לשומר וכו' דלאו ב"ח מקרי ואי בעי עביד ועוד מ"ש לא ידע מקרי לאו ב"ח וכהן שאמר לכהן מקרי ב"ח כמ"ש בסמוך בדבור שאח"ז אשר ע"כ נ"ל דהיכא דלא ידע מקרי לאו בר חיובא אלא דס"ל להתוס' דרבינא קיבלה מר"ס דהיכא דבע"כ מותיב בה מחיי' שולחו וכמ"ש הרא"ש בשם הרמ"ז ע"ש וס"ל להתוס' דרבינא אית ליה תרוייהו לחייב שולחו או לאו ב"ח או בע"כ מותיב בה ולכך נקטו קושיתם כר"ס משום דבתי' לר"ס יתורץ גם לרבינא ועפי"ז ניחא ליה דברי הגהמ"י ברפ"ב מה' שלוחין והמרדכי בשמעתין שכ' היכא דשליח לאו ב"ח מחייב שולחו וגנב שאמר לשומר וכו' מחייב שולחו משום דבע"כ הוא וכמו חצר ע"ש והוא תימה כיון דפ' כרבינא אמאי הוצרכו לדין גנב שאמר לשומר לו' משום דבע"כ והש"ך רס"י קפ"ב דחק עצמו בזה ע"ש ולפי"ז ניחא שפיר דבכה"ג הוי בר חיובא ורבינא אית ליה תרוייהו לחייב שולחו או לאו ב"ח או בע"כ מתיב וכו' ומן האמור דבלא ידע בר חיובא מקרי יש להוכיח דלא כהסמ"ע רס"י קפ"ב שכתב הטעם דלאו ב"ח ישלד"ע משום דיאמר המשלח היתי סבור שלא יעשה כיון שהוא אסור ע"ש ולפי"ז אפי' לא ידע שהוא אסור ב"ח מקרי וכן יש להוכיח מכהן שאמר לכהן ומכהן שאמר לישראל אע"ג דעובר אלפני עור שכ' התוספות בדבור שאח"ז ועפי"ה בכוונת התוס' א"צ למ"ש השע"ה בה' מעילה דהתוס' מק' לר"ס משום דקי"ל כוותיה וקי"ל תקנו משיכה בשומרין ע"ש

בד"ה דאמר וכו' וי"ל דכהן מקרי בר חיובא וכו' עכ"ל פי' דבעי' תרוייהו בר חיובא והשתא עביד איסורא וכהן לכהן ב"ח ועביד איסורא דלפני עור משא"כ ישראל וכ"כ בש"ע ע"ש וכבר כתבתי בדבור הקודם דמדבריהם מוכח דלא כהסמ"ע גם מדבריהם מוכח דלא כה' אמונת שמואל סי' שכ' דכי שרו להמושיט ליכא לפני עור ועיין להפר"ח בי"ד סי' ס"ב ע"ש ועיין בש"מ שכ' דא"ע משום לפני עור כאן אלא דוקא אי קאי בתרי עברי דנהרא ע"ש ומכאן תשו' למ"ש ה' משפטי שמואל הביאו ה' קול אליהו ח"א ח"מ סי' דהיכא דע"י השליח עושה גוף האיסור לא בעי' תרי עברי ודוקא כוס יין לנזיר דאיפשר שלא ישתנו ע"ש

בא"ד וא"ת מאי נ"מ וכו' עכ"ל אע"ג דאיסורא מיהא איכא כדמוכח מדבריהם בתי' הב' דאי איתא יחולו הקדושין לכ"ע כיון דליכא איסורא אלא ע"כ דאיסורא מיהא איכא מ"מ מקשי' שפיר דליכא למעבד בינייא לענין איסורא דגם למ"ד אי בעי עביד ואשלד"ע איסורא מיהא איכא להמשלח כמ"ש הט"ז בי"ד סי' ק"ס ודלא כהשע"ה בה' מעילה ומה שהוכיח דליכא איסורא בקדושין מגמ' בסוטה דמ"ד ע"א ע"ש י"ל דאיסורא דרבנן איכא והתם אקרא קאי ועוד נר' דבגמ' שם לא פריך אאלמנ' וגרושה דאיכ' לאוקמה כשנתקדש' ע"י שליח דלא עביד איסורא המשלח דאין שליח לד"ע וחלו הקדושין וכדס"ל להתוס' בתי' הא' שכן הק' השע"ה שם ע"ש ולא פריך הגמ' אלא אחלוצה ונתינה דאפי' ע"י נשואין מדרבנן הוא דאסירי ובאיסורא דרבנן יש שליח לד"ע כמו שצדדו בזה האחרונים וא"כ איכא איסורא להמשלח ומשני כדרבא וכיון דלרבא אפילו באלמנה וגרושה דאורייתא ליכא אלא איסורא בנתינה וחלוצה דאפי' ע"י נשואין ליכא אלא איסורא דרבנן בקדושין לחוד לא גזרו רבנן והא דתנן ר"י אומר פרט לאלמנה וחלוצה ונתינה ואמרי' התם איכא בין ר"י לריה"ג איסור' דרבנן אשאר איסורי דרבנן קאמר אבל נתינה וחלוצה דמשום לתא דפיסולי קהל וכהונה דחלוצה בגרושה ונתינ' בגויה עשאום כשל תורה ובנשואין איירי ר' יוסי הן אמת דלפי התי' הב' של התוס' דאי אשלד"ע לא חלו הקדושין צ"ל כתי' הא' שכתבתי דהתם אקרא קאי אבל מ"מ מגמ' גופה אין להכריח דליכא איסורא ואפשר דאפי' איסורא דאורייתא איכא וי"א בסגנון אחר דס"ל להגמ' דאיכא לאוקמה ע"י שליח אלא דק"ל דאפילו ע"י שליח איכא איסורא למשלח כמ"ש הט"ז ומשני כרבא דאפילו הוא קדשה בעצמו ליכא אלא איסורא וכיון דאם קדשה הוא ליכא אלא איסורא בקדשה ע"י שליח ליכא אפילו איסורא וקושית הגמ' אאלמנה וגרושה קאי ועל פי זה ניחא דקאמר נימא דלא כריה"ג ולא קאמר נמי דלא כר' יוסי דלר"י איסורא דרבנן אינו חוזר ואיסורא דמשלח אינו אלא מדרבנן

בא"ד וי"ל דכי בעל אח"כ לוקה וכו' עכ"ל מפשטן של דברים נר' דלפום האי תי' חלו הקדושין אפי' למ"ד אי בעי עביד ואשלד"ע וק"ל דבגמרא בפ"ק דתמורה ד"ה פריך ארבא דלא מהני והכי אלמנה לכ"ג דתנן יש קדושין ויש עבירה ומאי פריך נוקמה למתני' בקדשה ע"י שליח כהן דאשדל"ע לכ"ע ולא עבר וחלו הקדושין ויש עבירה בנשואין וי"ל דכיון דעובר השליח אלפני עור כמ"ש התוס' הרי אמר רחמנא לא תעביד מיהו ק' בדברי הריטב"א בחי' בקדושין הק' קו' התוס' ותי' בתי' הא' של התוס' ובחי' בשמעתין והביאו בש"מ כ' דליכא לפני עור בכה"ג כיון דלא לקי הקדושין עד שיבעול ע"ש ולפ"ד ק' מאי פריך הגמ' והרי אלמנה לכ"ג נוקמה ע"י שליח וי"ל כיון דהכהן אי קדשה בעצמו לא תפסי הקדושין משום דאמ"ר לא תעביד לא מצי משוי שלי' ועיין להמח"א ה' שלוחין סי' ט' ע"ש

דף י"א ע"א גמ' והוא שעומד בצד שדהו הא דמשמע ליה לשמואל דמתני' באין משתמרת משום דקתני ואמר זכתה לי שדי דבמשתמרת לא בעי' אמירה וזה להחולקים על התוס' אבל לדעת התוס' דזכתה לי ל"ד צ"ל סתם שדה אינה משתמרת ול"ד לסתם גינה דמשתמרת כדמוכח בסוף מכילתין דף קי"ח ע"א עיין שם בתוס'

תוס' בד"ה ה"מ וכו' מדמייתי מריב"ח וכו' עכ"ל ק' כיון דס"ד בדאיתיה עסקי' מדמה שפיר אינה משתמרת ועומד בצדה למשתמרת ולפמ"ש מהרש"א בדבור הקודם ניחא שפיר דלמסקנא י"ל דלא דמו אך למ"ש מהרמ"ש שם ק' ועמ"ש מהרמ"ש גופיה בדבור זה וצ"ל דהתוס' משמע להו מדמשני בליתיה והוצרך לתת טעם כל היכא וכו' ע"ש משמע דהמ' היה סבור אף דליתיה בחצר קונה שלא מדעתו