משמרות כהונה חלק ב ה

בד"ה באומר וכו' ודבריו לא יכונו אלא לפי' ריב"א אבל לפי' ר"י דאפי' דליתיה בחזרה מקרי עד זומם ליתא ועמ"ש בש"מ בשם הר"י יהונתן ז"ל ודעת הרמב"ם שם בה' עדות כפיריב"א ועיין לה' שבות יעקב ז"ל ח"א סי' קמ"ז ע"ש

דף ה' ע"א גמ' ליתני תרי גווני שור וכו' מק' נימא דר' אושעיה בתמין ולבסוף מועדין לא קמיירי כדאמ' הגמ' לעיל אתנא דמתני' וי"ל דדוקא מתני' דתני ליה בסיפא אהני לן האי סברא לומר דה"ט דלא תני ברישא אבל משום סברא הלזו אין לשיירה לגמרי וקצת נר' כן מגמ' לעיל דכי משני בתמין ולבסוף מועדין לא קמיירי לא הדר ביה משינויא קמא דמשני הא תני ליה בסיפא. אך ק' לשמואל ליתני קרן בתנא דר' אושעיה ומהרש"א במ"ב הק' כן לעיל ותי' דבתמין ולבסוף מועדין לא קמיירי עיין שם וא"כ הדרא קושיא לדוכתה ומ"מ י"ל

ע"ב פירש"י בד"ה ליכתוב וכו' ולרב וכו' מה לקרן שכן כוונתו וכו' עכ"ל הא דלא קאמ' מה לשור שכן חייב בכופר כדפריך הגמ' לעיל גבי אדם משור נר' דס"ל דאש גופיה דלא מחייב בכופר ולא ילפי' משור משום האי פירכא גופה או משום רוח חיים ודרשא דעליו למעט אדם דוקא אבל דרשא דד' דברים מקרא דאיש בעמיתו משמעות הדרשא למעט הכל דדוקא איש בעמיתו דלא כהתוס' לקמן דף כ"ו דכ' דמעליו ממעטינן כולהו ע"ש ויש להביא ראיה לפירש"י מדל"ק מתני' דאש לא אתי ממבעה ורגל לשמואל משום דמבעה ורגל חייב בכופר כדאי' לקמן דף כ"ו ע"ש בתוס' ולדעת התוס' דכולהו מעליו נפקא י"ל דנקט כן מתני' כי היכי דלא נימא אדם יוכיח שו"ר דרש"י לקמן דף י' דכ' דאש פטור מכופר משום קי"ל בדרבה מיניה ולא מעליו

תוס' בד"ה כי שדית וכו' ועוד דלקמן אין מוציא לר"י וכו' עכ"ל הק' מהר"ם שיף ז"ל הא התם באש משתעי ובאש פטור אדם כדקתני רישא דברייתא שם ע"ש ולק"מ דהא בור אצט' למכתב שור למעט אדם ולא ממעטי' מעליו וכ' התוס' לקמן דף ט' סע"ב דאצט' קרא לעבד או לנכרי הקנוי לישראל דלא נפ"ל מעליו וא"כ דוקא בור דכתיב מיעוטא אבל אש חייב בעבד ונכרי הקנוי ורישא דברייתא לא ממעט ליה אלא מכופר וא"כ א"ש חומר באש מבור לענין עבד ונכרי הקנוי ואף למ"ש רש"י ז"ל שם דטעמא דאש פטור מכופר משום קי"ל בדרבה מיניה וס"ל דעליו לא ממעט אלא אדם מ"מ נקטי' דבנכרי הקנוי דליכא לתא דקי"ל בדרבה מיניה חייב באש אבל בור ממעטינן משור ולא אדם סתמא אפילו נכרי הקנוי

דף ו' ע"א תוס' בד"ה תאמר וכו' ושם אין לו רשות וכו' עכ"ל עיין במהרש"א ז"ל שדברי התוס' הללו סתראי למש"ל בד"ה משורו וכו' ע"ש ונ"ל דלעולם נקטינן כקולי ב' המלמדים אפי' דדמי לחד מנייהו טפי מחבריה ושאני הכא דאי נקטי' קולי דתרווייהו פטור לגמרי דבור לא מחייב ברה"י ושור לא מחייב בר"ה וכיון דלא אפשר למפטריה לגמרי דהא קושטא הוא דיליף במה הצד אזלינן בתר בור דדמי ליה יותר משא"כ לעיל לענין פטור כלים לבד איירי ומ"ש התוס' בתי' דמ"ל דיתיז בר"ה וכו' דהוא צרורות דח"נ אף דמתני' לענין נ"ש משכחת לה נמי בקורה כמ"ש הרא"ש ור"פ ז"ל והתוס' דנקטו צרורו' משום דגמ' דלקמן דחייב בכה"ג בצרורות איירי ועיין למהר"ם שיף ז"ל

כתב הרא"ש ז"ל דדברי ר"א בר אהבה הלכתא נינהו דהא ברייתא היא דפותקין ביבותיהן ע"ש תמהני דהא מברייתא לא שמעינן מידי דאיכא לאוקמה באזיק בהדי דאזיל דכחו הוא וקמ"ל דאע"ג דברשות היא וי"ל

ע"ב גמ' המוציא מע"ה וכו' משמע דבאיסורא כה"ג אסור מדאורייתא דאקרא קאי וק' מכאן להסוברים ספיקא דאורייתא לחומרא מדרבנן דמדאורייתא כל ס' שריא וי"ל דהכא בערוגה בין ב' ערוגות ודמי לחתיכה מב' חתיכות דאפילו למ"ד ס' דאורייתא לחומרא מדרבנן היכא דאיקבע איסורא כה"ג מודה אשר מטעם זה מביא אשם תלוי וכמ"ש האחרוני' ז"ל. אך ק' למ"ש הרשב"א ז"ל בחי' לעיל דף ב' ע"ב דנזקין דמי לאיסורא וספיקא לחומרא מאי קאמר המוצי' מע"ה וצ"ל דלא כ"כ אלא בס' דדינא ולא בספיק' דמציאו'

תוס' בד"ה שור וכו' ומקרן ומאדם ומבור וכו' עכ"ל בור דנקטי ל"ד דמקרן ומאדם סגי אבל מאדם לחודיה לא סגי דאיכא למיפרך מה לאדם שכן אינו חייב בכופר אבל מקרן בהדי אדם א"ש דקרן חייב בכופר לר"ט ובמועד לכ"ע ולא ס"ד השתא למיפרך מתחילתו כמ"ש בסה"ד דלא כמהרש"א במ"ב והתוס' בריש הנזקין נר' מדבריהם דבור גופיה ילפי' מאדם וכ' מהרש"א שם דלא דרשי' והמת יהיה לו לפיסולי המוקדשין אלא אחר דנפ"ל הקדש מרעהו אייתר ליה קרא לפסה"מ ע"ש ולפ"ד ל"ק מה שהק' התוס' לקמן דף נ"ג ע"ב בד"ה איפוך ע"ש ואמה שהק' וא"ת רעהו דכ' למ"ל נילף מאדם ק' מה לאדם שכן אינו חייב בכופר ומהרש"א במ"ב כ' דנילף נמי מרגל דאי' שום מיעוטא ע"ש ולפ"ד לא תי' התוס' כלום דנימא אחר דגלי ברגל ולמ"ל קרן אבל מבור ל"ק כמ"ש מהר"ם מלובלין ז"ל ושם בגיטין ע"ש לכן נראה דאכתי התוס' לא ס"ד האי פירכא עד לבסוף וי"ל דאזלי בשיטת ריב"א לעיל דף ד' בד"ה כראי ומקשים למאן דל"ל היקישא דבי חזקיה ובעיקר קושי' התוס' כאן ולקמן דף נ"ג ק"ל הא אצט' רעהו לגוים נמי ועיין להתוס' במנחות דף ס"ז ע"א ע"ש. וראיתי בס' ים התלמוד לקמן דף נ"ג שתי' לקושיית התוס' שם דאצט' רעהו לנזקין דאי מהמת יהיה לו לא הוה ידעי' אלא מיתה אבל בנזקין הו"א דחייב עש"ב וכה"ג אמרי' באדם לגבי בור דבמיתה פטור ובנזקין חייב ולפ"ז פטור' דהקדש בנזקין בבור מרעהו הוא דילפינן לה ועפי"ז ניחא דברי התוס' ר"פ הנזקין דנר' מדברי' דבור יליף מאדם וא"צ למ"ש מהרש"א ז"ל שם. גם ניחא מה שהק' מהר"ם לובלין ז"ל שם במה שתי' דאי לאו רעהו לא הוה דרשי' כי יאכל פרט למזיק דבלאו רעהו הא ידעי' מבור ע"ש ועפי"ה ניחא דבור גופיה לא ידעי' פטור' מנזקין אלא מרעהו מיהו התוס' במכילתין ע"כ דלא ס"ל כן

דף ז' ע"ב תוס' בד"ה אליבא וכו' כיון דיליף ג"ש וכו' עכ"ל כ' מהרש"א ז"ל דהו"מ למבעי אליבא דר"י במאי דאהני קרא ע"ש הנה בגמ' לעיל אמרי' דמאי דאהני קרא הוא אי אית ליה למזיק עדית וזבורית וזבורית דמזיק לא שויא כעדית דניזק וא"כ הבעיא היא אי בשל עולם שמין ועדית דמזיק יותר מעדית דעלמא אינו חייב ליתן לו עדית דידיה אלא דיקנה לו עדית מעלמא ואי בשלו שמין מחוייב ליתן לו עדית דידיה ואפי' דהוכיחו