משמרות כהונה חלק ב נח

לקנות ועיין פירש"י במשנתנו

בא"ד שיש הרבה מים בבור וכו' עכ"ל ק"ל לפ"ז מ"ט דר"ש כיון דאינו חב לאחרים דדוקא תופס לב"ח במקום שחב לאחרים אמרו והרי"ף בתשו' כ' דאפי' במקום דאינו חב לאחרים דוקא היכא דל"ל ללוה וכיוצא דאתי פסידא להמלוה משום תקנה אבל אי אמיד א"י לתפוס והרא"ש דחה דמדינא הוא ולאו משום תקנה ע"ש ומ"מ מודה הרא"ש היכא דאמיד הלוה א"י לתפוס אפי' אינו חב לאחרים ולא חלק אלא בל"ל ללוה דמדינא הוא ולאו תקנה כמו שמבואר בדברי הרא"ש בגיטין דף י"ד עיין שם ודלא כהגד"ת דשנ"ט ע"ש ומ"מ באמיד דא"י לתפוס הטעם מבואר בדברי הרי"ף והרא"ש משום דיכול לו' לאו בע"ד את ע"ש ונ"ל באמיד דא"י לתפוס אפי' היכא דזכי לנפשיה הדין כן ולא אמרי' מגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה אע"ג דגבי מציאה מסיק רבא לעיל דאמרי' מגו דזכי לנפשיה מדתנן בזמן ששניהם מודים וכו' היינו משום דאיכא פסידא לחבירו דביני ביני יתפוס אחר אבל בחוב ואמיד דליכא פסידא כלל לא אמרי' מגו דזכי לנפשיה וכו' אפי' א"ח לאחרים ועפי"ז ניחא מאי דק' עמ"ש מר"ן בב"י סי' ק"ה דהיכא דזכי לנפשיה יכול לזכות לחבריה אפי' יותר ממאי דמצי דזכי לנפשיה כגון שיש לו על חבירו מאה יכול לתפוס ק"ן בבת אחת מאה לדידיה וחמשים לחבריה ע"ש ומהגמ' בקמא ד"ע אין נר' כן דאמרי' שותפא שויא נ"מ למתפס פלגא ע"ש ואמאי א"י לתפוס כוליה מגו דזכי לנפשיה ועפי"ה ניחא דהתם באמיד איירי ואפי' אינו חב לאחרי' איירי דא"י לתפוס אע"ג דזכי לנפשיה ומ"מ נר' דדוקא בזכי לנפשיה הוא דכ' מר"ן "ן כן אבל בלא זכי לנפשיה א"י לתפוס יותר ממאי דמצי זכי לנפשיה דאע"ג דאמרינן מגו דאי הוה בעי למזכי לנפשיה זכי לחבריה היינו בסך דמצי למזכי לנפשיה דהו"ל חד מגו אבל הסך היותר לא מצי למזכי לחבריה דהו"ל תרי מגו מגו דהוה מצי למזכי לנפשיה ואחר מגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה ותרי מגו לא אמרי' כמ"ש הר"מ בפ"ב מה' מתנות עניים דין י"ט ע"ש ודלא כהב"ח שהבין בדברי מר"ן דאפי' לא זכי לנפשיה מצי למזכי לחבריה יותר ממאי דמצי למזכי לנפשיה ע"ש ועיין להסמ"ע ולה' תומים שם ע"ש ודע דשם בפ' משילין הקשו התוס' ע"ד רש"י ז"ל מ"ט דר"ש כיון דאינו מתכוין לקנות אלא לחבירו ע"ש וי"ל דפלוגתא דר"נ ור"ש תליא בתרי שינויי דלקמן דשינוייא קמא כיון דנפל גלי דעתיה וכו' ור"פ ור"ש משנו שינויי אחריני דס"ל אפי' גלי דעתיה קני ור"ש אזיל לטעמיה ועיין להמח"א בה' משיכה סימן ד' ע"ש ובה' שלוחין סי' ט"ו ועיין בש"מ בסוף הבית והעליה דף קי"ח ע"א

ע"ב פירש"י בד"ה משום וכו' וידה רשותה משמע וכו' עכ"ל נרא' דנתכוון בזה לתרץ מה שהק' התוס' דהו"ל כלל ופרט לזה כ' דאחר דכתיב ונתן הוי פי' ידה רשותה ואין זה פרט ומהרמ"ש דקדק בגמ' מאי פריך אשלד"ע נימא דכאן גלי קרא דישלד"ע וכמו מעילה וטביחה ותי' דא"כ הו"ל לתנא לרבויי שליח ולא חצר ע"ש ולפ"ד רש"י א"א לרבויי שליח מונתן דא"כ הוי כלל ופרט ולכ"נ דס"ל להגמ' דכיון דקי"ל אשלד"ע מסתברא כי רבי קרא לחצר מדין יד הוא דרבי

גמ' גלי דעתיה דבנפילה ניחא ליה דליקני וכו' מכאן נ"ל ספיקו של ה' בית דוד ה' יו"ט סי' ש"ד במי שעירב בדג מליח. כשנודע לו שאינו מועיל אם יכול לסמוך ביו"ט על עירוב גבול העיר שמזכה לכל בני עירו אי אמרי' כיון דעירב לעצמו גלי דעתיה דלא ניחא ליה בזכוי גדול העיר ול"ד למ"ש הכלבו דאם עירב לעצמו ואבד העירוב ביו"ט דיכול לסמוך על עירוב המזכה דשאני התם דשכיח ליאבד ודעתו שאם יאבד יסמוך על הזכוי משא"כ בטועה בדין דסבר דמהני עירוב בדג מליח ע"ש ומכאן י"ל דלא מהני דאפי' לדעת הנ"מ ודעימיה שפ' בשינוייא דר"ש היינו דס"ל דבנפיל' לא הוי גילוי דעת אבל במערב לעצמו דהוי ג"ד טובא ודאי דאמרי' דלא ניחא ליה בזכוי

אמר רבינא היכא אמרי' וכו' והיא גופה קמ"ל קרא בכה"ג ישלד"ע וכל זה למ"ד משום שליחות אבל למ"ד משום יד אה"נ דגם בכה"ג אשלד"ע ותרי קראי דגט וגניבה מיצרך צריכי כדאי' בר"פ הזורק והגמ' שם אזיל כמ"ד תרוייהו משום יד אבל לר' א"צ לצריכותא דגניבה משום שליחות הגט משום יד ואצט' דגניבה לאשמועי' דכה"ג ישלד"ע ודגט משום יד ונ"מ דאפי' בע"כ וקטנה ובמסקנא דמסיק מס' ילפי' מציאה מגט סמיך נמי אגניבה דאי מגט לחודיה לא ילפי' משום דאפי' בע"כ כדאי' התם בפ' הזורק ולפי"ז למ"ד לא ילפי' מציאה מגט ה"ה דהו"מ רש"י למי' משום בע"כ ודלא כמ"ש במ"ב לקמן דלמ"ד ילפי' מציאה מגט הא דאצט' גניבה לגלויי אפי' גבי ממונא וכו' ע"ש דלפ"ד סוגיא דפ' הזורק דלא כמאן ועיין להשע"ה

מאי בינייהו וכו' ק"ל למ"ש המח"א בה' שלוחין סי' י"א הבאתי דבריו לעיל דבפועל גוי יש שליחות דידו כיד בעה"ב ע"ש לפי"ז אמאי לא עביד גמ' הבינייא בכה"ג דאמר לגוי פועל שלו לעשות לו דבר שהגוי אינו מוזהר עליו דלמ"ד בעי' בר חיובא גוי לאו בר חיובא ומחייב שולחו ולמ"ד אי בעי עביד וכו' גוי נמי אי בעי עביד ול"מ שולחו ואין לו' דבפועל בע"כ עביר דהא ליתא דבגמ' בר"פ האמ' מרבי בברייתא עבדו לשליחות יד ואי איתא אמאי אצט' לרבויי עבדו הא כיון דבע"כ עביד הוי כמו חצר ובכל התורה כולה כן הוא וסתם עבד הוא כנעני כדמוכח הגמ' בפסחים דף פ"ח דפריך מה שקנה עבד קנה רבו ע"ש אלא ע"כ דאפי' עבדו אי בעי לא עביד וכ"ש פועל והדק"ל והמש"ל בפ"ו מה' מלו"ל צדד דבגוי לא אמרי' אי בעי עביד ע"ש והוא תימה מ"ש מעבד כנעני דכיון דאינו מוזהר כגוי הוא ודוחק לומר דגוי נמי איתיה בשליחות יד דבכלל גזל הוא דנצטוו ב"נ על הגזל שו"ר להתוס' ברפ"ק דשבועות בד"ה על הזקן שכ' הומ"ל אמר לגוי או קטן אקיף וכו' ע"ש והוא תימה דהא אין שליחות לגוי וקטן ואפשר דפועל גוי קאמרי וכדברי המח"א דגם קטן פועל י"ל ידו כיד בעה"ב וראיתי להמח"א סוף הלכות שותפין שכ' דידו כיד בעה"ב והוי שלוחו אפי' לדבר עבירה ע"ש ותמהני דמברייתא דעבדו גבי שליחות יד נראה דכה"ג בעלמא אשלד"ע וצריך לדחוק ולאוקמה בעבד עברי ועיין לה' הלכות יו"ט דע"א ע"ש ועיין להתה"ד סימן רצ"ט דמבואר בדב' דאפי' בעבדו ושפחתו אין שליחות לגוי ואשלד"ע דלא כהמח"א

תוס' בד"ה אין וכו' בפ' הא"מ איכא דיליף וכו' עכ"ל עיין להתוס' בפ' מרובה דף ע"ט ע"א שנראה מדבריהם בר חיובא טעמא משום דברי הרב ודברי התלמיד וכו' אבל למ"ד אי בעי עביד גזה"כ היא ואפשר דלמאן דיליף משחוטי חוץ אית