משמרות כהונה חלק ב נו

דמי ודאי דבעל הבהמה הוא המוציא ועדיף מפדיון הבן ופט"ח ולכך לא שייך לישנא דהמע"ה אלא אי בעל הבהמה בעי לאתויי ראיה אבל הכא אפילו אי מוציאין מידו דכהן א"ש לישנא דהמע"ה די"ל דהכהן לעולם מקרי מוציא דבחזקת ישראל קיימא והו"ל להרשב"א להוכיח מגמ' שם בהמדיר לעיל מינה דקאמר ואי יהיב טבח דמי בעל בהמה ניתי ראיה ונוקים ומשני בדלא יהיב טבחא דמי ופריך מאי פסקא וכו' ע"ש

תוס' בד"ה פוטר וכו' והא דאמר בפ"ב דכתובו' וכו' עכ"ל עיין בתוספות שם שתי' דש"ה דטוען בריא וכ' התה"ד סי' שכ"א דשני התי' אמת דכשטוען בריא אפי' אחר שנולד הס' מהני וכשטוען שמא תפס קודם שנולד הס' מהני ואח' שנולד הס' לא מהני ובדברי הרא"ש כ' דתפיסה לא מהני בטענת שמא אפי' קודם שנולד הס' מדמייתי מההיא דפ' השואל ע"ש והוא תימה דגם התוס' מייתו ההיא דפ' השואל וע"כ דס"ל דההיא לא הוי תפס בהיתר דלא כמ"ש כאן ועיין למהרש"ח סי' ל"ז ועיין למהרימ"ט ח"א סס"י מ"ה מ"ש בדברי התוס' הללו ועיין בס' בית הלוי דצ"ח והנמשך עש"ב

דף ז' ע"א תוס' בד"ה מפריש וכו' פשיט' כיון דמעשרן הן שלו וכו' עכ"ל י"ל דהן שלו דקאמר היינו דאפילו תפס הכהן מוציאין מידו וקמ"ל תקפו כהן מוציאין מידו דלא שמעי' לה לעיל אלא ממילתא דרבא דמנין פוטר

ע"ב גמ' שטרא דאית ביה זמן וכו' הת"ח תמה בזה כיון דע"י הודאתו היא אמאי גבי ממשעבדי ומהרמ"ש תי' כיון דקי"ל עדים החתומין על השטר כמי שנחקרה עדותן גבי שפיר ע"ש ובהדיא אמרי' לקמן דע"ד מוד' בשטר דצ' לקיימו וגבי ממשעבדי וע"ש בתוס' ובמקובצת שם כ' דה"ד לגבות מזמן הודאה ע"ש והתוס' בשבת דף ע"ח ע"ב בד"ה ת"ק כ' למ"ד צריך לקיימו אי לא טעין מזוייף גבי ממשעבדי וע"ש במהרש"א והירושלמי שהביאו התוס' דהכל הולך אחר מי שתפוס עדים ולא הזכיר זמן נר' דס"ל דכה"ג לא גבי ממשעבדי דלא כגמרין

דף ח' ע"א גמ' שותפין שגנבו לפירש"י ק"ק בגמ' בקמא דנ"א מאי פריך בור של ב' שותפין אשלד"מ נוקמה בחפר אחד מדעת חבירו ועפירש"י שם בקמא דע"ח ע"ב במ"ש גבי טביח'

בשלמא חרש קנה ואע"ג דפקח לא קנה וליכא מגו מ"מ חרש קנה מגו דב' חרשין ומאי דקאמר אלא אימא וכו' הכל מדברי המקשן והקשה לו מאי מגו ומשני ליה מגו דב' חרשין ודלא כמהרמ"ש ע"ש ובמאי דאמרי' מגו דב' חרשין כ' מהרש"א דהאי טעמא אהני לן דאע"ג דבעלמא המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו בהאי קנה כיון דאיכא מגו דב' חרשין ועפי"ז יישב סוגיא דשמעתא ע"ש וק' דא"כ מאי קאמר רבא השתא דאמרן מגו משמע דלרמי ב"ח לא קנה חרש הא כיון דס"ל המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו אפי' בלא מגו קני שפיר חרש וממשנתנו הוא דהי"ל ללמוד ד"ז דלכל הטעמים קני חרש ע"כ נראה בפי' הסוגיא כמ"ש מהרמ"ש ע"ש

בתוס' בד"ה אלא וכו' אך ק' אמאי קאמר וכו' עכ"ל ויש ליישב קושיתם דאפי' גי' האי תו למ"ל ה"פ אי מוקמת לה במקח וממכר האי תו למ"ל הא שמעי' לה ממציעתא אלא ע"כ במציאה ומגופה שמעי' המגביה מציאה לחבירו ל"ק חבירו וי"מ דהגמרא אזיל בשי' אביי לעיל דטעמא דמתני' משום מלוה ישנה וא"כ אי במציאה איירי ליכא מגו דכולה שלי דנימא דאין לו ס' מלוה אלא כנגד חציה ואינו רוצה לגזול אבל במקח וממכר א"ש דהא רוצה לפרוע הדמים ולא תחמוד לאינשי בלא דמי מ"ל כדאי' לעיל

ע"ב בד"ה רכוב וכו' ומתני' דאחד רכוב וכו' עכ"ל כ' מהרש"א ז"ל דמרישא דב' רוכבים ל"ק די"ל דמוחזקין הוו אף דלא קנו ע"ש ומלבד דמדברי התוס' בד"ה א"ד לא משמע כן כמ"ש מהרמ"ש ז"ל עוד י"ל ע"ד דא"כ מאי קאמר הגמרא מנהיג מי איכא למ"ד דל"ק דהיינו ממתני' דאחד רכוב וכו' כמ"ש התוס' הקודם ולפ"ד מהרש"א לא מוכח מידי ממתני' דמנהיג קני די"ל דרכוב ומנהיג תרוייהו לא קנו ומוחזקין ואע"ג דשמואל קאמר חד קני מ"מ ממתני' לא מוכח מידי ועוד דלשמואל נמי נימא דרכוב דידיה הוא באזלא מחמתיה וברכוב הוא דאמר קני ורכוב דמתניתין הוא רכוב לבד ורכוב דמתני' ומנהיג תרוייהו ל"ק והספק דר"י הוא די"ל דמנהיג קני ורכוב דמתני' במהלך ברגליו אבל אזלא מחמתיה ל"ק מיהו י"ל דאי במתני' תרוייהו ל"ק ומשום מוחזקין הא שמעי' לה מב' רוכבים וסיפא דאחד רכוב ל"ל ולעיקר קו' מהרש"א י"ל דאי מרישא הו"מ לאוקו' לה במקח וממכ' ואשמועי' דמוסר' קני אבל מסיפא אי איתא דבמו"מ רישא למ"ל דרבותא שכ' הרא"ש לא א"ש במו"מ דכיון דמסר המוסרה לשניהם מ"ל קמא מ"ל בתרא וכן י"ל בגמ' לקמן דלא פריך אלא מסיפא ועיין מהרמ"ש שם בהחילוק אשר כתב

בד"ה הרוב עדיף וכו' מאי פושט וס' עכ"ל וגם אביי לא קאמר אלא יושב לא תפיס אבל אי תפיס הוה ניחא ליה דלא כמהר"ם לובלין ע"ש ולמסקנת התוס' דאזלא מחמתיה גם גבי כלאים מהני מוסרה כיון דאזלא מחמתיה ולכך הוכרח אביי לומר יושב לא תפיס אבל אי הוה תפיס הוה ניחא ליה

גמ' רכוב מבעיא אע"ג דר"י פשיט רכוב מיושב וס"ל דשוין הן בדינן היינו לענין קנייה דאי זה קונה גם זה קונה אבל עדיף מיהא רוכב דתפיס במוסר' אע"ג דמוסרה לן קני וכמ"ש מהרש"א לעיל בגמ' ע"ש ולכך קאמר שפיר לשון מבעיא ואין להק' נימא דאתא למיסתם כר"מ דא"כ הול"ל יושב דהוי רבותא טפי

דף ט' ע"א גמ' ומנהיג אין אבל רכוב לא וכו' הא דלא דייק מרישא מדלא קתני ב' רוכבין משום די"ל דאתא לאשמועי' דוקא גמל במשיכה וחמור בהנהגה אבל מסיפא שמעי' דלאו דוקא וכיון דאין יכול לדייק מרישא אלא בכח הסיפא דייק שפיר מסיפא גופה ואה"נ אחר הסיפא הדיוק גם מרישא ובהכי ניחא דדייק רכוב לחודיה ל"ק ראי מסיפא לחודה אין לדייק אלא דלא מהני קנין דרכוב במקום מנהיג אבל רכוב לחודיה דלא קני אין לדייק אלא מרישא ומשני ה"ה אפי' רכוב ולאפוקי מר"י ור"ל דכל עצמו של התנא לא נחית אלא לאפוקי מר' יהודה וה"ק גמל דרכו במשיכה וחמור בהנהגה ואעפ"כ תרוייהו קנו בחד מנייהו ומעתה אין לדייק דינא דרוכב לא מדישא ולא מסיפא ופריך א"ה לערבינהו אא"כ התנא לא נחית להכי א"ש דאע"ג דמסיפא שמעי' דל"ד ועוד מר"י שמעי' דלת"ה ל"ד מ"מ י"ל בחד צד ולכך לא ערבינהו אלא השתא דאמרת דהתנא נחית להכי לאפוקי מר"י לא מסתבר למי' בחד צד דאי בחד צד לבד הו"ל להתנא לפ'