משמרות כהונה חלק ב נה

תוס' בד"ה הקדישה וכו' א"ד הקדישה לא הוי כתקפה וכו' עכ"ל דקדק מהרמ"ש ז"ל דא"כ הול"ל בהצד הב' מה ביתו שלו ע"ש ונראה דנקט מה ביתו ברשותו לאשמועי' דלא הוי הקדש אפי' החצי שהיה תפוס בו דדינא הוא דיחלוקו וכיון דמוציאין בדיינים הוי שלו אלא הוי ברשותיה כיון דחבירו טוען כולה שלי והוי כפקרון דכפריה דא"י להקדיש ותפיסתו דהיה תפוס לא הוי כברשותיה כיון דלא תפיס אלא בכרכש' לא הוי מוחזק כמ"ש מהרש"ל בריש מכילתין ובפ' הספינה בעובדא דקרי היכא דקייץ אמרי' בגמרא דלא הוי הקדש כיון דאינו שלו ע"ש והיינו משום דאין יכול המוכר לחזור בו ולהגבייהו בדיינים אבל היכא דמוציאו בהדיינים הוי שלו והרמב"ם בפ"ו מה' ערכין כ' הטעם דלא הוי הקדש בעובדא דקרי משום דאינה ברשותו ע"ש ונר' דס"ל דיכול המוכר לחזור אפילו קייץ וכמ"ש רי"ו בשם הרי"ף הביאו מר"ן בב"י בסי' ד' ע"ש וכיון דיכול להוציאו בהדיינים הוי שלו אלא דלא הוי ברשותיה וכמו שכתבתי אבל ק' דמדבריו בפ' ד' מה' מכירה מתבאר דאין יכול המוכר לחזור בו וא"כ לאו שלו ואמאי בה' ערכין כ' טעמא דאינו ברשותו ולא כ' משום דאינו שלו כמ"ש בגמ' שם ועיין להרמ"ה שם שכתב דנקט הגמ' טעמא דאינו שלו לאשמועינן דאין המוכר יכול לחזור בו ע"ש

בד"ה והא וכו' מסתמא תו לא פקע וכו' עכ"ל עיין בנדרי' דכ"ח בפלוגת' דבר פדא ועולא אי קדושת דמים פקעה בכלי ויש לחלק ובעיקר דבריהם דכ' תו לא פקעה והוי עדיף הקדישה בלא תקפה מתקפ' לענין אם אח"כ תקפה האחר אינו סותר למ"ש בגמ' את"ל מוציאין אינו הקדש דלא עדיף הקדישה מתקפה דשאני התם דאפי' בשעה שהיא בידו לא הוי תפיסה וא"כ ההקדש לא חל כלל אבל הכא בשעת התקיפה הוי שלו ולכך ההקדש חל וכיון שחל תו לא פקע והעדיפות הוא מכח ההקדש דלא פקע

ע"ב בא"ד ומפ' הזרוע וכו' אין ראיה וכו' עכ"ל אם רצונם להקשות אמאי אח' לשלם יאמרו הבעלים שרוצים שיתנו לאחר מה הלשון אין ראיה דקאמרי והיה נראה לומר שהכל הוא מהתי' הב' והכוונה אין ראיה להתי' הא' דמכירי כהונה דאי כתי' היה לו לשלם מיהא טובת הנאה דהתם בשאכלן איירי ק' נוקמה לההיא סוגיא כמ"ד ט"ה אינה ממון ע"כ נר' דודאי ההיא דבן לוי ל"ד לכהן כלל דקרא כתי' ונתן לכהן ומאי דמספק"ל שם אי אקרו עם היינו אי פטירי או לא אבל ליטול ודאי לא יטול וא"כ מן הדין היה לו לשלם אלא משום דהו"ל ממון שאין לו תובעין לגבי כהנים אלא דאכתי ק' הא הבעלים תובעי' אותו שרוצים ליתן המתנות לכהנים אבל אי הבעלים אינם יכולין לתובעו אלא משום ט"ה ל"ק די"ל דההיא סוגיא כמ"ד ט"ה א"מ וא"כ לכאורה יש ראיה לדבריהם דאינם יכולין לתובעו אלא משום ט"ה ולזה כ' אין ראיה די"ל כשאכלן איירי ועיין להפר"ח בי"ד סי' ס"א שתמה ע"ד התוס' הללו וכ' דט"ס נפל וצ"ל כהנא במקום ן' לוי ע"ש ועפי"ה א"ש גירסת הספרים אלא דק"ק בעיקר דבריהם ש"פ דאח' ליתן אלא ט"ה דבגמ' בס"פ האיש מקדש אמרי' למ"ד טה"מ והגונב טבלו של חבירו משלם לו דמי טבלו כולו ולפ"ד הללו בדמי חולין וט"ה סגי וי"ל

גמ' מסותא דמנצו עלה וכו' רש"י לא ביאר מה הספק שנסתפקו רבנן דפירש"י והנה אי נפל להם ב' ספיקות אי תקפה מוציאין ואת"ל אין מוציאין אי הקדש מהני הוה א"ש פשיטותא דרב המנונא דמדוקדקים דבריו שפיר שבא לפשוט שניהם אך רש"י בפשיטותא דר"ה כ' ש"מ הקדשו הקדש נראה דלא היה הספק אלא גבי הקדש וא"כ פשיט"ל להני רבנן דאין מוציאין וכך נר' מדחיה דרב כמו שתראה ולפי"ז הגמ' דקאמר ת"ש ממסותא בא לפשוט ב' הבעיות דלעיל וכל הסוגיא איירי בשתק ולבסוף צווח וס"ל לרש"י דאפילו אמרי' אודויי אודי ליה ותקפה אין מוציאין אי חזר ותקפה האחר הוי תפיסה וכן היא סברת הרמב"ם לפי מה שהבין בדבריו הטור סי' קל"ח ע"ש בב"ח וא"כ אינו יכול להוציאו בהדיינים אם יתקוף האחר ולכך פשיט שפיר לקמן מדאמ' ר"ן כל ממון שא"י להוציאו בהדייני' והקדשו אינו הקדש דה"נ א"י להוציאו בהדיינים אפילו אמרינן אודויי זו היא שי' רש"י אבל התוס' ס"ל דכי אמרי' אודויי אפי' חזר ותקפה האחר לא הוי תפיסה ויכול התוקף הראשון להוציאו בהדיינים כדעת הטור ולכך מיאנו בפי' רש"י דא"כ מאי פשיט מדר"ן כמ"ש מהרש"א ע"ש וע"ל דאפי' לשי' רש"י לא נפשטה הבעיא הא' דתקפה משום די"ל דמתני' דס' בכורות איירי בשתק ולבסוף צווח שלא בפני ב"ד דבכה"ג אודויי הוא בודאי דליכא ב"ד דחזו ליה רבנן וכ"כ התוס' בחולין דף ט"ל ע"ב דדוקא משום דחזו רבנן הוא דמבע"ל ע"ש ועפי"ז י"ל על הכנה"ג בתשו' ח"א סי' קס"א דבנדונו ליכא הא דחזו רבנן נר' דס' כמו האי בעיא דתקפה ע"ש ונר' דנדונו דמי ממש לההיא דחולין ובההיא פלוגתא דרבוותא בפיסקא דדינא עיין בח"מ סי' רמ"ה ע"ש בש"ע והא דלא פשיט הגמ' בעיא דתקפה מדמסקי בסמוך תקפו כהן מוציאין מידו משום דשאני התם דבחזקת ישראל קאי דמה"ט הוי כהן לעולם מוציא וכמ"ש רש"י בד"ה לעולם אבל ק' לשיט' רש"י דהא דס' בכורות בשתק ולבסוף צווח ומטעם הודאה דא"כ מאי קאמר לקמן נמצא זה פוטר ממונו בממון של כהן הא לא הוי ממונו של כהן עד שיודה והוא לא יודה ונר' דס"ל לרש"י דאם תקפו כהן ואמר שהודה לו נאמן וכס' הרמב"ם דלא כמ"ש התוס' לעיל בד"ה אגרת ע"ש וא"כ בידו של כהן הוא לתפוס ולומר שהודה לו

ע"ב גמ' אמר ר"ה מתני' היא וכו' הר"מ בפ"ה מה' בכורות פ' כר"ה דת"כ א"מ מידו נגד מסקנא דשמעתין דמוכחי' מההיא דהס' נכנסין לדייר להתעשר דת"כ מוציאין מידו וכ' הרשב"א בתשו' ח"א סי' שי"א דההיא דהס' נכנסין לדייר להתעשר בפט"ח מיירי כדמוקי' בשמעתין ובפט"ח אפילו ר"ה מודה דמוציאין מידו דש"ה דפודה בו בחזקת ישראל דשלו הוא ע"ש ולפי"ז כ"ש בפדיון הבן דמוציאין מידו וכ"כ הרדב"ז בפי"א ופי"ב מה' ביכורים ולפי"ז צ"ל דר"ה דמוכיח דא"מ מידו מדקתני המע"ה אע"ג דקתני נמי בכור אדם ובכור בהמה טמאה בהנהו א"ש לישנא דהמע"ה דהכהן לעולם מקרי מוציא דבחזקת ישראל קאי אבל בכור בהמה טהורה א"א דמוציאין מידו לא שייך לישנא דהמע"ה וכ"פ ה' היו"ט דכ"א ע"ג ע"ש איברא דק"ל בדברי הרשב"א שם שהוכיח דהלכה כר"ה משום דבריי' דקתני המע"ה מסייעא לו דאי מוציאין מידו קשיא מאי פסקא כדפריך הגמרא בפ' המדיר דע"ו ע"ב דקאמר דיהיב טבח דמי מאי פסקא סתמא דמילתא כמה דלא יהיב זוזי וכו' ע"ש ולא ידענא מאי ראיה מייתי דהתם המעות הם של הטבח ובחזקתו הם וא לא יהיב טבח