משמרות כהונה חלק ב נ

מסכת בבא מציעא

דף ב' ע"א תוס' בד"ה ויחלוקו וכו' וכן במנה ג' דמדמה בגמ' וכו' עכ"ל והא דלא ק"ל אמאי לא אמרי' במנה ג' כל דאלים גבר משום דכיון דביד הנפקד קיימי לא מפקינן ואפי' למ"ד שם בפ' חזקת מפקינן שאני התם דמעיקרא התפיסום ביד ב"ד אדעתא דהכי וכמו שנר' מפירוש רשב"ם שם וע"ש בתוספות ובמקובצת בשם הרמב"ן ז"ל כתב דבמנה ג' ל"ל כל דאלים גבר משום דלא נפיק נפקו' בהשבה כי האי ע"ש ואין להק' דא"כ מאי מדמה הגמ' לקמן מנה ג' למשנתנו נימא שאני הכא דאיכא תקנתא בחלוקה אמרי' יחלוקו אבל במנה ג' דלא נפיק נפקד מידי השבה בחלוקה אמרי' מונח וי"ל דאה"נ דנפיק נפקד בהשבה דחלוק' ול"ד לכל דאלים גבר

בא"ד וכן ב' אדוקים וכו'. עכ"ל עמ"ש מהרש"ל ז"ל ולפ"ד מה שהק' התוס' שם בפ' חזקת לפי' ריב"א דגם לרבנן אין חילוק אלא בין רמאי לאינו רמאי וכדמסקי' כן לר"י ה"נ לרבנן דלפי' מאי פריך נימא שאני הכא דאוחזין ע"ש די"ל דכיון דמתני' ע"כ איירי באוחזין בשפת הבגד וכדאיתא בגמ' לקמן פסיקא ליה להגמ' דאוחזין בשפת הבגד לא הוי חזקה ואע"ג דלשונו של ריב"א אין סובל כן מ"מ יש לקיים פירושו גם מה שהקשה בס"ד. איך מדמה וכו' ע"ש י"ל דמדמה להו בהדרגות דחדא למעליות' כמ"ש מהרש"ל ובעיקר דברי התוס' כאן הנכון בכוונתם דבאו לאפוקי פי' ריב"א דלפ"ז א"ש מ"ש ולכך משני וכמ"ש מהר"ם שיף ז"ל ע"ש ולפי' ריב"א הוה ניחא להו הא דמדמה ב' אדוקין למשנתנו כמו שכתבו אבל לפירושם דבעי' ב' למעליות' ק"ל שפיר וא"ש גם מ"ש ולסומכוס וכו' דלפי' ריב"א ניחא לפרש דררא דממונא כפי' רש"י אבל לפירושם מתניתין איירי גם באיכא רמאי דהיינו בדלא נקיט זוזי אלא מחד מנייהו וכמ"ש הרא"ש ז"ל ע"ש ובכה"ג דלא נקיט זוזי אלא מחד מנייהו איכא חסרון כיס ולכך מוכרחים לפרש דררא דממונא דלא כפי' רש"י וא"כ למ"ש מהרש"א ז"ל באופן דכוונת התוס' בכל הדיבור לאפוקי פיריב"א וה"ה דהו"מ לדחויי פי' ריב"א דע"כ אוחזין הוי חזקה מכח קושית מגו שהק' התוס' בדבור שאח"ז

בד"ה וזה וכו' דמגו להוציא לא אמרי' וכו' עכ"ל עיין בש"ע סי' קי"ב דין ד' ולהש"ך ותומים שם ע"ש ובמ"ש התוס' דר"י ז"ל דאפי' מגו לא הוי וכו' הוצרכו לזה לדבריהם שכתבו דבחתימה ניכרת לעומדין שם איירי דבכה"ג הוא דהוה מצי שתיק אבל אי איירי דמכירי החתימה אין עומדין שם י"ל דפליגי רבה ור"י במזוייף ממש ובפלוגתא דהרי"ף ורשב"ם שכ' הרא"ש ז"ל שם בפרק חזקת ע"ש ודע דלפ"ד דאיירי בניכרת לעומדין שם לא איירי אלא במזוייף ממש אבל באמנה או פרוע אפי' רבה מודה דלא אמרי' מגו דבכה"ג אפי' חתימה ניכרת לא מצי שתיק והוא להפך מדברי הרי"ף ז"ל וכ"ז בעובדא דזוזי אבל בעובדא דארעא דלאוקומי הוא אפי' באמנה ופרוע פליג רבה ובמזוייף אפילו אין חתימה ניכרת לעומדין שם ועיין להטור סי' פ"ג וסי' קמ"ו ולהב"י שם ע"ש מיהו אפשר לצדד דרבה מודה לר"י דלא אמרי' מגו בעלמא היכא דהטענה א' שקר ואפי' לאוקומי ולא פליג אלא במגו דאי בעי שתיק דלרבה אמרי' מגו זה אפי' טענה א' שקר ואפילו להוציא כיון דמגו טוב הוא דאי בעי שתיק ור"י ס"ל אפי' לאוקומי לא אמרי' גם בשתיק ולפ"ז לא פסיק הגמ' שם כרבה דארע' אלא בחתימה ניכרת דאי בעי שתיק ודוקא בארעא דלאוקומי ובהכי ניחא דברי פסקי התוס' ופסקי הרא"ש שם בפ' חזקת שכ' דלא אמרי' מגו היכא שהטענה א' שקר ומשמ' אף בלאוקומי ויותר מוכח כן מפסקי הרא"ש וזה דלא כמסקנא דגמ' דהלכת' כרבה בארעא וכן ראיתי מק' ועפי"ה ניחא ועיין להסמ"ג בסי' פ"ג ולהש"ך שם

בפירש"י בד"ה במקח וכו' דודאי חד מנייהו רמאי וכו' עכ"ל כ' מהרש"א ז"ל דמדמה ליה למנה ג' וכו' ע"ש מבואר מדבריו דדעת רש"י דגם לרבנן לא מחלקי אלא בין רמאי לשאינו רמאי וכדמסקינן לר"י דהא מנה ג' הוא לרבנן דוקא וסובר רש"י כדעת ריב"א שכ' התוס' בפ' חזקת ואע"ג דהגמ' ס"ל לקמן דאיירי בנקיט זוזי מחד דפריך וניחזי זוזי ממאן נקיט ובכה"ג דנקיט זוזי מחד הוי רמאי וכמ"ש הרא"ש דדמי לארגתיה ע"ש י"ל דהגמרא ס"ד דרבנן לא מפלגי בין רמאי לאינו רמאי ולא כ"כ רש"י אלא למסקנא דמפליג הכי לר"י ועיין ברש"י לקמן בד"ה אימור ובמהר"ם שיף שם והוא תימה דא"כ ק' מאי מדמה הגמ' כ' אדוקים בשטר למשנתנו ועכ"ל דאדוקין שאני וכמ"ש התוס' שם בפ' חזקת וא"כ אוחזין דמתני' לר' והא ליתא לדעת רש"י שהרי כ' במתני' דוקא אוחזין דב' מוחזקין ולכן צ"ל דלא כ' רש"י דארגתיה מונח אלא לר"י אבל לרבנן יחלוקו וכמ"ש מהר"ם שיף ז"ל ע"ש אלא דק"ק הגמ' לקמן דס"ד דמתני' לא אתיא כר"י תק"ל ליתני ארגתיה ולא בעי לא מצאתיה ולא כולה שלי וי"ל

ע"ב גמ' ל"צ דנקיט מתרווייהו לשי' רש"י הא דלא משני בלא ידע המוכר ואפי' נקיט מחד משום דשמא יזכור אח"כ ונאמן והוי שבועת שוא וכמ"ש מהרש"ל בתוס' גבי ליתיה קמן לישייליה מיהו יש לצדד בזה דאפשר כיון דעיקר נאמנות המוכר הוא משום דדכיר כי ראינו דשכח לא מהני מה שיזכור אח"ך ע"כ נר' כמ"ש מהר"ם שיף גבי ליתיה קמן וכו' דלשי' רש"י בעי לשנויי אפי' ידע המוכר דהוי רבותא ע"ש ועיין להרי"ף דאזיל בשי' רש"י אלא דגריס ולא ידע ומתרץ לה דב' אוחזין לא קאי אמקח וממכר ע"ש והא דהוצרך לאוקומי דנקיט מתרווייהו משום אורחא דמילתא הוא שזוכר כי נקיט מחד ומאי דפריך וליחזי זוזי דמשמע כי נקיט זוזי מחד ידעי' שפיר למי נתרצה ק' שהרי הרא"ש כ' בדעת הרי"ף דנאמן המוכר לומר לזה נתרצה אע"ג דנקיט מאידך ול"ל דהגמ' נקט הכי משום דמתני' פשטא בב' אוחזין איירי אלא דהגמ' דנקט בתירוצא ולא ידע משום דבעי לאוקומי אפי' באין אוחזין דלפ"ז לא קשה מה שהק' הרא"ש מנ"ל להגמרא וכו' ע"ש ועיין למרן בבדק הבית בסי' רכ"ב ע"ש

דף ג' ע"א גמ' לא מהימן לי בשבועה מהר"ץ בתשו' סי' קכ"ו נסתפק אם רגיל החנוני להקיף לשכיר אי דמי למאי דאמרי' בפרק המפקיד דל"ו ע"א גבי שומר שמסר לשומר דחייב משום דא"ל אידך לא מהימן לי בשבועה ואם רגיל המפקיד להפקיד אצל שומר ב' פטור שומר א' כדאיתא התם גבי ההיא סבתא ע"ש וה"נ אם רגיל בעה"ב דלא מצי למי' ל"מ לי בשבועה ע"ש שחילק בדוחק ונ"ל דלא דמי כלל דשאני הכא דהחנוני יודע בבירור שפרע לו וקמשתבע לשקרא ולכך אע"ג דרגיל בו והאמינו היינו מן הסתם אבל עתה שידע שמשקר אינו מאמינו וכ"כ במקובצת כאן דאפי' למ"ד שומר שמסר לשומר פטור ול"ל הך טעמא דלא מהימן לי בשבועה הכא מודה דא"ל לא מהימן לי בשבועה משם דחנוני מכיר בשקרא ע"ש: