משמרות כהונה חלק ב מט

פירש"י בד"ה הדין וכו' יתן דמים עכ"ל כתב מהרש"א ז"ל דדברי רש"י הם לאביי ופליגי בדר"ח ע"ש ולפ"ד הכא בגזילה קיימת ולרב ל"ל דר"ח אפי' בגזילה קיימת ואע"ג דמגמ' בר"פ נראה דבגזילה קיימת ליכא מאן דפליג דברייתא דר"א קתני בגזילה קיימת חייבין ומוקמי' אליבא דרמב"ח בגזילה קיימת היינו לרמב"ח אבל רב מוקי לה בדבר המסויים ורמב"ח דלא מוקי לה הכי עמ"ש בר"פ בד"ה הגוזל וכו' ע"ש א"נ י"ל דהכא דבתורת מכר אתא לידיה דינו כאין גזילה קיימת באכלו בלא דמי

ע"ב גמ' מי לא תניא וכו' וליכא למימר דההיא משום הפסד כהן הוא דמשום הפסד כהן לכתחילה דוקא אבל בדיעבד שפיר דמי ואף למה שפי' התוס' בד"ה אלא וכו' דמאי דפריך נתגלתה למאי חזיא ואפילו בדיעבד הול"ל דלא מהני לא היינו משום הפסד כהן אלא דכיון דלא חזיא למידי דאפילו למוכרן לנכרי אסור שמא ימכרם לישראל הו"ל כמו הפקר כיון דל"ל זכייה בגוויה וכה"ג כ' הר"ן ז"ל בנדרים דף פ"ה ע"א דבמידי דל"ל זכייה בגוויה הוי כמו הפקר ע"ש

תוס' בד"ה וכל וכו' וא"כ לעיל נמי דאיכא הפסד כהן וכו' עכ"ל משמע להו דפריך אברייתא קמייתא דהרי טוען וכו' ולא ניחא להו לקיומי הגירסא ולפרש אברייתא דמי שבא בדרך וכו' דאיירי במעשר ב' דליכא הפסד כהן וכפירש"י ז"ל משום דל"ד פסידא דמעשר לפסידא כיון דבחרס מיירי דליכא הפסד כ"כ

דף קט"ז ע"א גמ' ואמאי נימא ליה משטה אני בך מי לא תניא וכו' מכאן יש להוכיח דלא מהני תפיסה אם תפס המציל ולא דמי להקדים לו שכרו דמהני כמ"ש הרשב"א ח"א סימן אלף ר"ם ע"ש דאי איתא דמהני תפיסה מנכסי הבעלים מאי פריך הרי במתני' כי הציל ונתנם בתוך כליו תפוס הוא דכליו קונין לו ולכך חייב לו שכרו משלם כיון שהוא תפוס אלא ע"כ דל"מ תפיסה ול"ד למשטה אני בך דסי' פ"א דמהניא תפיסה כמ"ש שם ולדעת ה' ש"ך ז"ל שם אפי' אחר שהודה מהניא תפיסה ע"ש דאין הענינים שוין שהרי השטאה דסי' פ"א אם קנו מידו מהני ולא מצי טעין משטה ואלו השטאה של כאן אפי' בקנין ושטר מצי טעין משטה כמ"ש הרשב"א בתשו' הנז' דלא כמ"ש הרא"ש ז"ל בתשו' כלל ס"ד סי' ג' והביא הב"י ומור"ם בהגה ס"ס קכ"ט דבקנין מהני ע"ש ועיין לה' ב"ש ז"ל בה' חליצה סי' קס"ט סקנ"ג ע"ש וכנ"ל עיקר דבכאן אפי' היה תפוס לא מהני ודוקא בהקדים קדים לו שכרו הוא שכ' הרשב"א דמהני ודלא כה' גור אריה ז"ל חח"מ סי' ז' עיין שם

תוס' בד"ה אתי וכו' וי"ל דלא פליגי וכו' עכ"ל ץ עיין במהרש"א ז"ל בפסחים דף ל"ד ריש ע"א ע"ש

דף קי"ז ע"א פירש"י בד"ה ואי קנסא וכו' משום דרגיל בכך וכו' עכ"ל לפ"ז הומ"ל הנפקותא דאי קנסא דוקא ברגיל בכך הוא דגמרי' אבל אי דינא גמרי' אפי' אינו רגיל בכך וא"ש הנפקותא אף לפי המסקנא דגמרי' מקנסא

ע"ב גמ' אמר ר"פ וכו' כגון שגזל שדה מחבירו וכו' איכא למידק אמאי איכפל לאפלוגי גבי פרה דכיון דלר"א קרקע נגזלת דודאי דקני לפרה וכן לרבנן דאטו קנין אגב אתו לאשמועי' וי"ל דאתי לאשמועי' דגבי גזלן קני באגב אף דלא אמר ליה אגב וקני אע"ג דגבי מכר מסיק בפ"ק דקדושין דבעי' אגב וקני א"נ כיון דצבורין לא בעי' אגב וקני וכמ"ש הראב"ד בפ"ב מה' מכירה והא דלא קני כאן מדין חצר משום דדוקא בהיתה לו חצר מקודם הוא דקני מדין חצר כמ"ש הרב ש"ך ז"ל סימן

דף קי"ח ע"א שם שמואל אמר וכו' לשמואל הו"ל לא זו אף זו דרישא לחיובא מתניא דשמואל מודה דטפי מסתבר לחיובא בלדעת משלא לדעת וניחא בזה מ"ש רש"י לקמן בד"ה מ"ט וכו' דכולהו ניחא דעדיף להו לדעת משלא לדעת וכו' ע"ש דגם לשמואל כן הוא וכמ"ש

ע"ב תוס' בד"ה מאי וכו' סתם כיס וכו' עכ"ל כ' מהרש"א ז"ל דל"ג לא בטלה וכו' אלא הכל מדברי המקשן ע"ש ולא נהירא לי דא"כ אמאי הוצרכו לומר סתם כיס וכו' דאי ק"ל אמאי לא אמר בכיס שלא לדעת הא לא מ"ל דא"כ מ"ט דרע"ק דל"ל כר"ח ס"ל דהא בסלע לא שייך טעמא דנקטי נגרי ברייתא וע"כ פלוגתא דשלא לדעת לא אתיא אלא בטלה ע"כ נ"ל דהתוס' גרסי לא בטלה וכו' ובתחי' דקאמר בסלע לדעת דומיא דידיה בטלה לדעת ולמסקנ' להפך והשתא ק"ל אמאי בתחילה בלדעת יליף טלה מסלע ולמסקנא בשלא לדעת יליף סלע מטלה דמאי אולמיה האי מהאי ותי' סתם כיס וכו' וסתם טלה וכו' ומ"ש בתחילת דבריהם ובטלה שלא לדעת לאו קביעות הגמ' נקטי ושיעור דבריהם דהא דנקט כיס לדעת ובטל' שלא לדעת משום דסתם כיס וכו'. ודע דלספרים דלא גרסי לא בטלה וכו' הומ"ל בסלע לדעת פליגי בפלוגת' דרב ור"י דהא רי"ש כר"י ס"ל בלדעת ובשלא לדעת אבל לגירסת הספרים דגרסי' לא וכו' א"ש: תם ונשלם מסכת בבא קמא