משמרות כהונה חלק ב ד

דפסיקא ליה ממתני' דקמא שהביאו בדבור הקודם דמדברי התוס' בקושייתם שנית נראה דקושטא הוא דממתני' דקמ' יש ללמוד דפטור האדון מדקתני פגיעתן רעה דלא כמ"ש בתוס' ר"פ ז"ל דממתני' דקמא לא : שמעי' מידי ע"ש

גמ' לא ראי השור שמשלם את הכופר וכו' דקדק מהרש"א ז"ל במ"ב אמאי לא קאמר דלרב נמי בתמין לא קמיירי ולא ראי השור דיש הנאה להיזקו כרגל וכו' ע"ש ולא ראה דברי התוס' לקמן דף ו' ע"ב בד"ה שור דכתבו דאדם עדיף דעביד היזק בידים ודוקא פירכ' הכתובה בתורה הוא דפרכי' ע"ש במהרש"א

ע"ב פירש"י בד"ה תנא אדם וכו' דומיא . דבור קתני וכו' עכ"ל נר' דק"ל אמאי לא פי' ר"י בהדיא אדם דאזיק שור כמו שפי' בהדיא אדם דאזיק אדם ולזה כ' סתמו כפי' דומיא דבור ועוד נר' דק"ל כיון דהגמ' סתמא קאמר תנא אדם וכו' וי"ל דמתני' איירי באזיק שור ור"י באזיק אדם וי"ל איפכא מאי פריך לקמן הא ש"ח וכו' וקתני ומאי פסיקא ליה דמתני' באזיק שור דפריך הכי דילמא איפכא והו"ל למיפרך הא ר"י תרווייהו תני ולזה כ' דודאי מתניתין באזיק שור דומיא דבור ולפמ"ש מהר"ם מלובלין ז"ל דכי משני תרי גווני אדם הדר ביה ממאי דשני תנא אדם וכל מילי דאדם ע"ש א"ש טפי דברי רש"י ז"ל אך מהגמ' אין נר' כן דלפ"ז מאי פריך ליתני תרי גווני שור אימא שור דתנן במתני' בחדא תני ליה ר"י בחדא דודאי שור דמתני' כולל אפי' אזיק אדם מדלא קתני ליה בסיפא גבי ה' מועדים כדתני אדם. ומה שק' מהר"ם שיף ז"ל ע"ד רש"י ז"ל דבור חייב בנזקי אדם ולא מיעט הכתוב אלא מיתר ע"ש י"ל דאפ"ה לא מקרי אב כיון דאינו בהדיא דבנזקין חייב ומתני' אבות קתני

בד"ה ומנסך וכו' דלא קחסרי' ולא מידי וכו' עכ"ל ץ דבריו תמוהי' מסוגיא דפ' הנזקין ומהרש"א ז"ל חי' דה"ק כיון דלא קחסריה א"כ היינו מדמע ע"ש ור"ל דאי מחסריה הוה א"ש ול"ק היינו מדמע דאצט' לאשמועי' דאע"ג דמחסריה כוליה טפי ממדמע ומטמ' אפ"ה בשוגג פטור ואע"ג דר"ח במזיד איירי מ"מ כיון דע"כ לישנא דמתני' נקט כמ"ש התוס' לקמן כי מצרכת למתני' הוה א"ש ברייתא דר"ח ול"ק מה שהקשה ע"ד השע"ה ע"ש. ומ"מ היותר נ"ל בכוונת רש"י ז"ל הוא דהנה התוס' לקמן כ' דאע"ג דר"ח ס"ל שמיה היזק מ"מ נקט לכולהו משום דלישנא דמתני' וכו' ע"ש ורש"י לא ניחא ליה בהכי אלא דכיון דר"ח נחית למנינא דאבות אע"ג דילפי' מהדדי תני להו כיון דשמות מחולקין וכ"כ בתוס' ר"פ ז"ל לקמן וא"כ ניחא שפיר דהוצרך רש"י למימר דלא קמחסרי וכו' דבברייתא דר"ח לא יתכן מאי דשני הגמ' שם היינו מדמע והגמ' שם דקאמר היינו מדמע ולא משני משום דלא קמחסריה משום דרב בפ' השוכר ס"ל דיין ביין אסור ולא מהני תקנתא דימכר חוץ מדמי יין שבו א"נ דהכי פריך מנ"ל לרב דבכה"ג לא אמרי' קי"ל בדרבה מיניה דילמא מתני' כת"ק דרשב"ג דלית ליה תקנתא דימכר דהאי דינא דלא אמרי' בכה"ג קי"ל בדרבה מיניה ממתני' הוא דשמיע ליה לרב כמו שנר' מסוגיא שם ולהכי הוכרח לשנויי היינו מדמע ולשמואל ס"ל מערב דאע"ג דשמואל ס"ל בפ' השוכר דיין ביין מותר מ"מ ס"ל דחייב בתשלומין דמוקי למתני' כת"ק דרשב"ג וניחא הכל שפיר והא דלא מפ' דמנסך דברייתא דר"ח הוא מערב וס"ל בת"ק דרשב"ג משום דאכתי ק' לרב דס"ל דבכה"ג לא אמרי' קי"ל בדרבה מיניה אמאי לא תני מנסך ממש בברייתא דר"ח ולכך לא הביא רש"י אלא סברת רב ובלא"ה י"ל כיון דגמרא לקמן מוקי דר"ח ס"ל שמיה היזק ע"כ כרב ס"ל דלשמואל ס"ל לא שמיה היזק ע"ש בסוגיא דפ' הנזקין. ועוד נ"ל בכוונת רש"י ז"ל דהנה בגמ' שם מסיק אליבא דרב דמקנסא ילפי' וצריכי וכ' התוס' דלמ"ד שמיה היזק הוה עביד צריכותא לפטור ע"ש ונ"ל דאפי' למ"ד שמיה היזק איכא למעבד צריכותא לחיוב דהנה תחת מטמא יש ב' סוגים מטמא תרומה ומטמא חולין ומטמא תרומה יש סברא לחיוב יותר ממדמע דמטמא לא חזיא אלא להסקה ומדמע יש סברא לחיוב יותר ממטמא חולין כיון דלא אסירי אלא לפרושים והשתא אי תנא מטמא הו"א היינו מטמא תרומה דוקא דשמיה היזק דכיון דהפסידו לגמרי הוי כמו היזק ניכר ולכך תני מדמע דהשתא אייתר ליה מטמא כי היכי דנוקמא במטמא חולין ומנסך משום קי"ל בדרבה מינה והשתא רש"י ז"ל הוק"ל דאמאי לא מפ' מערב ואצט' דאפי' בכה"ג דלא מחסריה מידי דדוקא תרומה דהיא בזול כיון דאינה נמכרת אלא לכהנים דמיעוטא נינהו אבל מערב ליכא הפסד כ"כ אלא לענין ליטפל במכירתו ואי תנא מנסך לבד הוה מוקמינן ליה כת"ק דרשב"ג ולכך תני לכולהו ולזה תי' רש"י דההוא לא מחסריה ולא מידי ואין לחייבו ליטפל במכירתו דהיזק כי האי ודאי לא שמיה היזק לכ"ע

והנה הרי"ף ז"ל בפ' החובל דף צ"א כ' דההיא דר"ג דחייביה לההוא גברא שכר המצוה ממונא דאי קנסא לא הוה יליף מיניה רב שם למילתא אחריתי דמקנסא לא ילפי' והמש"ל ז"ל בפ"ז מה' חובל תמה עליו דרב גופיה ס"ל בפ' הנזקין מקנסא ילפינן ע"ש והיה אפש' לומר דאינו מוכרח לומר כן בדברי רב די"ל דס"ל שמיה היזק ולכך קאמר היינו מערב והגמ' חדא מנייהו נקט אך הרי"ף גופיה פסק שם דלא שמיה היזק ופסק מנסך ממש וא"כ ע"כ מקנסא ילפי' ואיך פסיק ותני בפ' החובל מקנסא לא ילפינן ואפשר דכיון דהלכתא כרשב"ג א"כ לא קמחסריה ולא מדי והגמ' דל"ק הכי י"ל ע"ד ואופן הנ"ל אך הרי"ף בפ' השוכר פסק דיין ביין אסור והדק"ל ויש לחלק דדוקא קנסא דקנסו רבנן סתמא לכל אמרי' מקנסא ילפי' אבל עובדא דר"ג דלא שמעי' ליה דקניס אלא לההוא גברא ע"י מעשה שהיה דלא ילפי' מקנסא כה"ג לכ"ע

תוס' בד"ה ועדים וכו' דאפי' שילם וכו' עכ"ל כ' בש"מ דמאי דאמרי' לקמן עדי' זוממין לית בהו מעשה היינו משום דאפילו כבר נתן הממון מ"מ איתיה בחזרה והו"ל אלא נתן ע"ש ועיין להתוס' בפ"ק דמכות דף ד' ע"ב בד"ה כלא וכו' שכ' דמוציא ש"ר דיבור הוא אבל עדים זוממין בדיבוריה אתעביד מעשה ע"ש וק' דהתם לענין מלקות איירי דליכ' מעשה ובסוגיין מבואר להפך דמוציא ש"ר חשיב מעשה ועדים זוממין דיבורא הוא ונ"ל דהתוס' ס"ל כסברת הרמב"ם ז"ל בפ"כ מה' עדות דבמלקות לא אמרי' ולא כאשר עשה ע"ש בכ"מ ז"ל והשתא הגמ' כאן דאיירי לענין ממונא דאיתיה בחזרה הו"ל עדים זוממין דיבור' אבל התוס' שם לענין מלקות דהו"ל מעשה טפי ממוציא ש"ר ומירושלמי שהביאו התוספות שם סיוע לסברת ץ הרמב"ם ז"ל

בא"ד ור"י מפרש דלא וכו' עכ"ל ועיין במ"ש מהרש"א ז"ל בפ"ק דמכות דף ג' ע"א בתו'