משמרות כהונה חלק ב מו

דקמהדר חומש וכו' דלישנא דקמהדר משמע אשאלת הברייתא קאי ולפמ"ש טפי הו"ל להקשות מרישא אביו ולא הוא אבל לפי' הק"א ז"ל ניחא דשאלת הברייתא אכולהו ולא פשיט"ל לתנא דברייתא אלא חלוקת לא הוא ולא אביו וההיא לא מצי למיפרך מינה דאיכא לאוקמה בהודה

פירש"י בד"ה שכיב וכו' דזקן הוא וכו' עכ"ל נר' דק"ל דלעיל משלחין בדיוקני וע"י שליח שעשאו בעדים ולא חיישי' למיתה אלא דהכא שאני דזקן הוא ואע"ג דתנן בגיטין דף כ"ז דהמביא גט והניחו זקן דלא חיישי' למיתה הא איתמר התם דבזקן שהגיע לגבורו' חיישי' והכא בהגיע לגבורות איירי להנ"י שכ' דהכא לעשות תקנה טובה בא ע"ש והתו' במציעא דף ט"ל ע"ב כ' דדוקא באשה משום עגונא הוא דמוקמי' ליה בחזקת קיים וכו' ע"ש וק' דא"כ אמאי משלחין בדיוקני וע"י שליח שעשאו בעדים ולא חיישינן למיתה וצ"ל דלא כ"כ אלא בזקן אבל בבחור לא חיישי' למיתה ואפילו שלא במקום עגונא ועי"ל דס"ל כמ"ש בעל התרומו' שער ן' דהכא דוקא בפקדון הוא דחיישי' לשכיב דחיישי' לחילוף מטבעות אבל במלוה לא דאפי' שכיב לא נתבטל שליחותו דלא גרע מאפוטרופוס שמינהו אבי יתומים ודיוקני ושליח שעשאו בעדים במלוה איירי ע"ש ועיין לה' יש"ש ז"ל

תוס' בד"ה אין וכו' אבל אם היו חתומים וכו' עכ"ל טפי הול"ל אבל שליח שעשאו בעדים דלא כ' בתחלה דלא בדיוקני אבל עשאו בעדים עדיף מדיוקני אלא דלא פסיקא להו בשליח שעשאו בעדים לשמואל מאי ס"ל להאי פי' ולכך לא כתבוהו לא עם חלוקה דלא מהני ולא עם חלוקה דמהני ועיין בהרא"ש והתוס' שכ' בדבור שאח"ז דשמואל ס"ל כרבה הוא למאי דאסיקו בדבור זה דאפי' כתב בכתב ידו וכו'

דף ק"ה ע"א פירש"י בד"ה אגף וכו' וכלי המקבל טומאה אינו חוצץ וכו' עכ"ל נ"ל דשיטת רש"י ז"ל היא דניקבה וסתמוה שמרים משמע דלא ניקבה בפותח טפח דהוא שיעור הבאת טומאה בין בית לעלייה דנקב גדול בזה לא יסתמוה שמרים ולכך אין כאן עוד הבאת טומאה בין בית לעלייה אלא ע"י דהחבית גופה מקבלת טומאה בנקב קטן דלטומאת החבית א"צ פותח טפח וכלי טמ' אינו חוצץ אבל אי לא נטמ' החבי' החבי' סותמת הארובה אף דנשאר נקב בהחבית ועיין להתוס' במס' בתרא דף ך' ריש ע"א שהוכיחו דכי סתם הארובה בחבית אם ביטלה שם אז אפי' לא סתם כל הנקב מהני כיון דמיעטו מפותח טפח אבל אם לא ביטלה בעינן סתימת כל הנקב ע"ש ולא ניחא ליה לרש"י לפרש דהכא איירי בלא ביטלה להחבית בארובה דא"כ מאי מבע"ל לרבא באגף חציה הא כיון דנשאר חציה לא מהני דבעי' סתימת כל הארובה כיון דלא ביטל החבית אלא ע"כ בביטולה איירי. אך ק"ל מאי פריך הגמרא לאו משנתנו היא זו וכו' נוקמה לההיא משכה בלא ביטל החבית ובעי' סתימת כל הנקב ולכך בעי' מריח אבל בעיית רבא בביטלה וליכא טומאה אלא ע"י טומאת החבית דכלי טמא אינו חוצץ

ע"ב גמ' דקאמר הילך וכו' מדברי רש"י ז"ל נראה דוקא בידו ממש ולא בחצרו ושמעי' דלישנא דהילך הוא בידו ממש ועיין להש"ך בח"מ סי' פ"ז סק"ג מ"ש בשם רש"י וצ"ל דהלשין סובל שניהם וכל מקום לפי ענינו

פירש"י בד"ה בה וכו' יכול לומר נאנסה וכו' עכ"ל פי' מהרש"ל ז"ל נאנסה קודם שראה דאי אחר שראה אפי' בב' עדים ע"ש ור"ל דאי ע"י טענת נאנסו אחר שראה הוי גורם לממון גם בב' עדים הוי גורם אלא ע"כ דלא הוי בכה"ג גורם ועיין בתוס' ר"פ ז"ל ומ"מ פי' דוחק הוא הרבה בדברי רש"י ונ"ל בישוב דברי רש"י ז"ל דכי טען נאנסו פטור משבועה וכ"ה בפירש"י בכל הספרים וטעמא דכאן דטוענו התובע ע"פ העד וטוען נאנסו דאינו מכחיש העד ולישבע כנגד טענת התובע לא מחייב דלא מחייב אטענת שמא אלא בשומרים וכמבואר בסי' פ"ז אבל אי ע"פ ב' עדים הו"ל התובע כטוענו ברי ומחייב שבועה וניחא ליה לרש"י לפרש דכאן בלא שבועה קאמר כדי ליישב מאי דקאמר בפלוגת' דהא היא גופה הפלוגת' דהכא וכי נחלקו רב ושמואל בפלוגתא דתנאי דאף רב ושמואל מפ' דברי ן' עזאי מ"מ ודאי דהם נחלקו בזה ומפ' דברי ן' עזאי כל אחד כפי סברתו דהא דברי ן' עזאי מתפרשי הכי והכי וכדי ליישב זה פירש"י דהכא אפי' אי מסהיד בידו לפטור עצמו בלא שבועה ואפשר דאפי' למ"ד התם כממון בכה"ג דמיפטר בלא שבועה לאו כממון אלא דמ"מ נחלקו בדבר הגורם ולכך קאמר בפלוגתא כנ"ל ביישוב דברי רש"י ז"ל

דף ק"ו ע"א תוס' בד"ה איתיביה וכו' ונראה דהא ודאי פשיטא וכו' עכ"ל וגם רבא מודה בכפל ולא ק"ל אלא מהודה דגנב וכפל דנקט בתירוצו אגב הודה נקטי' וס"ל לרבא דהודה דגנב לאו בגוונא דכפל איירי ואף דהמק' דהכא דלא ק"ל מהודה דכפל ס"ל דבהודה דכפל מודה רב וכמ"ש מהרש"א ז"ל רבא פליג אמקשה דהכא בהא מילתא ובהכי ניחא מה שהקשה מהרש"א אמאי כ' דהודה מוקי לה בהודה דגנב ע"ש דניחא להו למימר בקפץ כי היכי דא"ש גם לרבא. מיהו למ"ש מהרש"א דהכא גבי גנב ליכא לשנויי דהודה בקפץ דבחדא מילתא וכו' ע"ש ק' דא"כ רבא אמאי לא פריך מהאי מתניתין דהיכן פקדוני וכו' ועיין בתוס' ר"פ ז"ל

ע"ב גמ' ולוקמה בבן פקועה וכו' עיין להתוס' לעיל דף מ"א ע"א בד"ה איני שהוכיחו דבן פקועה נקרא שור מדמצינו דנקרא שה לענין פטר חמור ע"ש וטפי הי"ל להוכיח משמעתין דנקרא שור ועיין להר"ב במקובצת שם שכ' דנחירה מיהא בעי ע"ש וק' דא"כ מאי פריך הכא ונוקמ' בבן פקועה הא נחירתו זו היא שחיטתו וכדאמרי' בעלמא למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת נחירתו זו היא שחי' וי"ל

דף ק"ז ע"א פירש"י בד"ה כדרב' וכו' דאי לאו קושטא בהדיה וכו' עכ"ל לפום האי פי' דכופר הכל דפטור משום דאין אדם מעיז צ"ל דבכופר הכל ליכא אשתמוטי וההיא דאשתמוטי בכופר הכל שהביאו התו' בפ"ק דמציעא דף ג' ריש ע"ב ההיא בשבועה דרבנן דחשו רבנן לאשתמוטי אבל מדאורייתא ליכא אשתמוטי בכופר הכל והתוס' שם אזלי לשיטתם שכ' שם בסוף ע"א דכופר הכל דפטור גזירת הכתוב ע"ש

תוס' בד"ה עירוב וכו' וא"ת ולפטריה וכו' וב ובאידך נאנסה דהשתא הו"ל וכו' עכ"ל הא דלא ק"ל מגו דאי בעי מודה בההיא דקמן וכופר בהנך שתי משום דאיירי בהפקיד ליה בשטר