משמרות כהונה חלק ב מה

בב"א והתוספות בנדה כ' דמיירי בלא נפלה בב"א וק' דבדבור הקודם כ' דמצטרף מה שבפני' ולפמ"ש מהרש"א ז"ל שם מתיישב שפיר

בא"ד אין לחוש כ"כ אם תולין הדבר להחמיר עכ"ל לכאורה דתולין דלא נבלע המים בבגד קאמרי מיהו הא ליתא דבקושיתם על פירש"י כ' דאי אפשר וכו' אלא נראה דתולין דיצא כל הדם קאמרי וכ"ה בתוס' ר"פ ז"ל ע"ש. אבל ק' דלפי המסקנא דבדם תבוסה דרבנן אמאי תולין להחמיר ואי למסקנא מפרשי כפירש"י הא ליתא דכיון דאי אפשר שלא נשתייר מן המים בבגד לא יתכן פירש"י גם למסקנא וצ"ע

בד"ה ולדמיהן ביעור כגון שלקט מתחיל' לאכילה וכו' עכ"ל נר' דק"ל דאי עבר ומכר המכר בעל ולא דמי שביעית נינהו ונקטי' מדבריהם דס"ל דמקח שנעשה באיסור כה"ג המכר בטל ודומיא דהכי נמי אם נשבע שלא למכור ומכר דהמכר בטל ועיין להסמ"ע סי' ר"ח. ומה שהק' מהרש"א ז"ל מאי פריך בגמ' נוקמה לההיא דממין הצובעין בלקטן לאכילה ע"ש י"ל דא"כ הו"ל למתני יש בהם קדושת שביעית ואנן ידעינן קדושת שביעית מאי היא וכדקתני באידך בריית' אלא ע"כ דנחית התנא לאשמועי' ב' דינין באינהו גופייהו אפי' לא לקטן לאכילה ובדמיהן בלקטן לאכילה ועיין בתוס' ר"פ ז"ל ודוק

דף ק"ב ע"א פירש"י בד"ה יצאו וכו' ור"י סבר וכו' דהיכא דלקטן למשרה וכו' עכ"ל ולקטן לאכילה מודה ר"י דאסור למשרה וכביסה וזה נ"ל מלאכלה דהוי כמו סחורה אבל לקטן למשרה לא נ"ל אלא מלכם וכדומי' דלאכלה הוא דפליגי רבנן סברי דומיא בכל מילי בעי' ור"י סבר דומיא בשוה לכל נפש סגי וגמ' דפריך ור"י היא כתיב לאכלה ר"ל הא בעי' לכם דומיא דלאכלה ומשני דומיא דלאכלה בשוה לכל נפש סגי

ע"ב תוס' בד"ה מי וכו' ואם נפרש וכו' וחוזר המקח כמו מקח טעות וכו' עכ"ל ולפ"ז מאי דמקשי' בני מערבא וכי מי מודיעו אפיחתו פיחתו לו נמי קאי אבל רש"י דפי' דהותירו הותירו לאמצע מקשי' ע"כ דס"ל כפי' קמא דקנה השליח ונ"ל להוכיח שכן עיקר ממתני' במעילה דף כ"א ע"א דתנן נתן ב' פרוטות לשליח לקנות לו אתרוג וקנה באחת אתרוג ובאחת רמון ר"י אומר בעה"ב לא מעל שהוא אומר אתרוג גדול אני רוצה אבל השליח מעל והשתא אי איתא דכל ששינה ולא קנה בעה"ב אף השליח לא קנה משום דלא נתכוון לקנות הרי המכר בטל ולא יצא מרשות הקדש ואמאי השליח מעל

בד"ה שאני וכו' דמסתמא מיירי וכו' עכ"ל לכאו' נראה דכ' מסתמא הוא לפירוש בתרא שכ' בדבור הקודם אבל לפירוש קמא דקנה השליח הומ"ל דבהכרח הוא לר"י דאיירי אפי' בלא הודיעו ודאי דאי בהודיעו דוקא נוקמה תרי ברייתות הא בהודיעו הא בלא הודיעו מיהו גם לפי' קמא אם זה הוא ההכרח הוי הקושי' לר"י כמו לר"א ואמאי לא ק"ל לבני מערבא אר"א דהשתא ל"ל כמ"ש התוס' בדבור הקודם דאין כ"כ קושיא לר"א כמו לר"י

דף ק"ג ע"א גמ' מצי א"ל מידע ידעת וכו' הר"מ בפ"ב מה' שלוחין כ' ד"ז בלא הודיעו אבל כי הודיעו וא"ל לעצמי אני קונה כופין ע"ש וצ"ל לפ"ז דמ"ש בגמ' מידע ידעת היינו ידיע' מאחרים ולא דהודיעו הוא בעצמו או שמא ידעת דא"צ לאוקמה בהודיעו אפי' לבני מערבא ודוקא לעיל הוא דפריך דמאי אי הא אפי' כתב לו ריש גלותא לא מהני דריש גלותא לא קנה והוא נמי לא קנה משום מי הודיעו אבל הכא הרי כותב לו המוכר וקונה הוא מעכשיו בכתיבת המוכר עצמו וס"ל להר"מ דכולה סוגיין בלא הודיעו ומ"מ ק' אמאי לא כתב בתנאי גמור ואפי' אמר לעדים וע"ש להכ"מ ז"ל ומ"ש המש"ל בכוונתו ק' דא"כ ברישא אמאי נקט הר"מ לא הודיעו אפי' הודיעו אי לא אמר לשון אקנה אין כופין וכן יל"ד בדברי הרי"ף ז"ל עיין שם

תוס' בד"ה הגוזל וכו' א"נ מיירי בטענו וכו' עכ"ל מק' דאכתי ק' בסיפא דעד שיתמעט הקרן משו"פ וע"כ כפירוש קמא ונ"ל דכיון דמתחילה היתה הטענה ב' כסף כיון דתביעה אחרונה מכח הראשונה קאתיא דעדיין לא נפרע ממנה משביעין ב"ד וכה"ג כ' הרא"ש ז"ל לקמן דף ק"ד בשם הרמ"ה ז"ל דאי תבעו בפרוט' ונתן לו חציה נזקקין ב"ד כיון דמתחיל' היתה פרוטה והביא ראיה לדבר ע"ש וה"נ דכוותה ועיין להתוס' לקמן דף ק"ד ע"ב בד"ה חוץ ע"ש

בד"ה אבל וכו' והא בפ' המפקיד וכו' עכ"ל לכאו' ק' דלא הוו צריכי לאתויי מפ' המפקיד דבגמ' בסוגיין גופה דמשני מתני' רע"ק ור"ט אית ליה תקנה דיניח וכ"ש תקנה דמתני' דהא ר"ע ל"ל תקנה דר"ט ואית ליה תקנה דמתני' וא"כ אמאי לא קאמר דמתניתין אתיא גם כר"ט ורישא דמתני' דינא דאורייתא קתני וצ"ל דהגמ' סמיך אפירכא אחריתי דמתני' קתני תקנה דשליח ב"ד ור"ט קאמר מניח תחת ידו ולכך הביאו מפ' המפקיד דר"ט מניח ביד ב"ד קאמר והיינו תקנה דשליח בית דין דמתניתין

ע"ב בד"ה לעולם וכו' ולא מוקי לה בשלא נשבע וכו' עכ"ל אין להק' נימא דהא דלא מוקי לה הכי משום דק"ל אפי' לא נשבע כיון דמודה ובא לצאת ידי שמים וכדפריך לקמן ור"ט מכדי היכא דמשתבע וכו' די"ל דע"כ המתרץ זה לא ידע הך בריית' דלצאת י"ש דלקמן דהא גם לאוקמתא זו קשיא מההיא בריי' דכיון דמוקי פלוגתייהו באשתבע אבל דלא אשתבע אפי' לרע"ק יניח גזילה ביניהם וברייתא קתני מודה ר"ט באומר לשנים וכו' משמע דמודה לרע"ק ומוכח דרע"ק הכי ס"ל ואף די"ל דרע"ק מדינא איירי ולא איירי בלצאת י"ש מ"מ מתני' מוקמי' לה כרע"ק וקתני נשבע דוקא ומתני' איירי בלצאת י"ש מדקתני אשם וכמ"ש התוספות במציעא דף ל"ו ע"ש

דף ק"ד ע"א פירש"י בד"ה אלא אמר וכו' בין נשבע בין לא נשבע פליגי וכו' עכ"ל ור"ט דקאמ' אפי' נשבע יניח מדינא קאמר אבל לצאת י"ש חייב ומתניתין אתיא אפי' כר"ט ובלצאת י"ש חייב ומתני' אתיא אפי' כר"ט ובלצאת י"ש איירי מדקתני אשם כמו שכתבתי לעיל אבל בלא נשבע אינו חייב אפי' בי"ש דכמאן דאמר ליה יהיו לי בידך

ע"ב גמ' שלא נשבע לא הוא ולא אביו וכו' נראה ודאי לא צריך קרא דכיון דלא נשבע לא הוא ולא אביו מהיכא תיסק אדעתין דלחייב חומש דאצט' קרא למעוטי אלא אגב אשארא נקטיה ועיקר שאלת הברייתא הוא ואביו מנין ודלא כה' ק"א ז"ל בס"פ ויקרא ע"ש אלא דלפ"ז ק' קצת לישנא דתלמודא דקאמר והא