משמרות כהונה חלק ב מד

בשכר שעשיתי א"מ ופירש"י בשכבר החזיר לה השירים ע"כ הרי דעת הרא' נראה דמפ' כפי' התוס' והראב"ד. אך מה שהוכיח כן מדברי רש"י חימה דרש"י פי' להדיא אינה לשכירות אלא לבסוף הוא בשעה שמחזירה ולשיטה זו ע"כ בשכר שעשיתי הוא בלא החזיר אבל למאי דקי"ל ישנה לשכירות מתחילה וע"ס אפי' קדשה בשעה שמחזיר א"מ ואין שום הוכחה מפירש"י לומר דתפיס ליה אאגרי' הוי כמשכון וכ"נ דעת הריטב"א ז"ל בחי' במציעא רפ"ב שכ' וז"ל והא דאמרי' בקדושין עשה לי שירים וכו' אי לא הוסיף לה א"מ אע"ג דתפיס ליה אאגריה ויכול למגבי ביה התם משום דלאו למגבי ביה אגריה יהביה נהליה אלא לתקוני הילכך הו"ל כממשכן את חבירו שלא ברשות ול"ל שום זכייה בההוא משכון וכו' א"נ איכא למימר דאפי' במשכון דאומן מקדשה כיון דתפיס ליה אאגריה מיהו ה"מ במשכון דאחרי' דדעתה אמשכון אבל במשכון דידה לא וכו' דדעתה אמלוה וכו' עש"ב הרי דבאומן שעשה לה שירים א"מ אע"ג דתפיס ליה אאגריה גם לא מפליג בין שעשיתי לשאעשה וחולק על סברת הר"א שהביא רי"ו. גם מדברי הרמ"ה שהביא הטור אה"ע סי' כ"ח גבי קדשה במשכון דידה יש להוכיח דלא כהר"א שכ' וז"ל דוקא דאתו לידיה דמקדש בתורת משכון אבל אי לא מטא וכו' אע"ג דמדינא מצי למתפסיה כל כמה דלא גלי דעתיה דנקטיה ליה בתורת משכון א"מ ע"ש הרי דבסתמא א"מ דלא כדמשמע מדברי הר"א שהביא רי"ו דאפילו בסתמא מקודשת דאל"ה לפי מה שהבין בדברי רש"י דלהכי נחית אמאי לא פירש"י בלא החזיר לה המשכון ובסתמא ומדברי הריטב"א נראה דאפי' דעתיה דתפס ליה לא מקדשא נמצא ג' מחלוקת בדבר. שו"ר דאין להוכיח מדברי הרמ"ה לנדון הר"א שהביא רי"ו דשאני משכון דמעיקר' הלוה ל"ק בלא משכון ולהכי כל דלא גלי דעתיה דתפס א"מ אבל באומן דליתא לאומדנא הלזו אפי' בסתמא אמרי' דתפס ליה אאגריה והעד לזה דרי"ו שם בנכ"ב הביא דברי הרמ"ה שהביא הטור וכי היכי דלא להוו דבריו סתראי נינהו ע"כ לחלק בין מלוה לאומן כדכתי' שו"ר להד"מ בסי' כ"ח שחילק בין הנושאין באופן אחר וע"ש להב"ש סק"מ שכל דבריו תמוהים דמ"ש דרי"ו איירי בגלי דעתיה כבר הוכחתי דליתא. ומה שהק' לפ"ז בגמרא דמוקי דפליגי בישנה לשכירות אי איירי דעדיין הכלי בידו אמאי א"מ לק"מ דבעשה לי שירים ואקדש דלהבא הוא לא תפס אאגריה דהא גלי דעתיה דרוצה לקדשה בהם וכמובן כ"ז בדברי רי"ו ע"ש. ומ"ש מור"ם בהג"ה ואם הכלי עדיין אצלו היינו ר"ל דקדשה עכשיו אחר העשייה והיינו בשכר שעשיתי וכו' אח"ז ראיתי להרב סם חיי סימן ח"י שכ' דהרמ"ה ורי"ו ל"פ וחילק בדבר כדכתי'. גם הוכיח דדעת הר"א שהביא רי"ו דאפי' בסתמא מקודשת כמ"ש ועפי"ז דן בסופר שכתב הגט וקצב לו הבעל שכרו ועדיין לא נתן וגנב הגט וגירש בו דלא עשה ולא כלום ע"ש וכבר כתבתי דעת הריטב"א ז"ל דחולק בזה דאפי' גלי דעתיה דתפיס ליה אאגריה לא קני ליה

ע"ב שם בין ת"ק לר"נ א"ב שכירות וכו' הא דלא קאמר אומן קונה משום דא"כ דרב אסי תנאי היא

דף ק' ע"א תוס' בד"ה מחיצת וכו' וי"ל דההוא תנא דפ' המניח וכו' עכ"ל הר"ם בפ"ח מה' נ"מ פ' שחטו גובה מבשרו ולא כ' דמשלם ההיזק אף דפ' כמאן דדיין דינא דגרמי בשורף שטרותיו של חבירו וצ"ל דשאני שורף דברי היזיקא אבל שחטו לא ברי היזיקא דאפשר דסגי בבשרו והגמ' לעיל לא אמר אלא דלא שמעי' שחטו משורף דיש להפך הסברא ולעולם דיש לומר הסברא להפך וע"ש להלח"מ ז"ל אבל התוס' לא ס"ל כן ולשיטת הר"מ ק' קושית התוס' הלזו ואין לתרץ דתליא בפלוגתא דדבר הגורם לממון שהרי הר"מ פ' דבר הגורם לממון לאו כממון ופ' דחייב בדינא דגרמי. ודע דאין להק' מההיא דשחטו למ"ש התוספות בד"ה טיהר דהכהנים שפיגלו דחייבין לכ"ע משום דמזקי גוף הממון דההיא דשחטו שאני דמזיק שעבוד בעלמא ולא גוף הממון של הניזק ול"ד להכהנים שפיגלו וכו'

ע"ב בד"ה אומר וכו' דהתם בעי פירות החמירו עכ"ל מה שהק' מהרש"א ז"ל לפיר"ת ל"ק דהכלאים במאתים מדרבנן אבל מדאורייתא חד בתרי בטיל דמב"מ הוא ודברי התוס' א"ש גם לפיר"ת וצ"ל דמ"ש התוס' בדברי ריב"ם בצל וכלאים וכו' כלאים דרבנן קאמר

דף ק"א ע"א גמ' ה"ד אילימא דגזל סמנים וכו' כ' בתוספות ר"פ ז"ל דהבעיא היא אי יש שבח ומשלם לו גם דמי השבח או אין שבח ואין משלם אלא דמי הסמנים ע"ש והשבח דקא' מר היינו מה שהשביח הצבע ששחק הסמנים אבל בגזל סימנין שרויין דליכא שבח אלא ע"י הצמר של הגזלן לא תיסק אדעתין דיהיב השבח לנגזל ולכך כי מוקי בגזל סי' שרויין הוצרך לאוקומי הבעיא אי חייב דמי הסימנין או פטור לגמרי

שם רבינא אמר וכו' דא"ל הב לי סימנאי וכו' מק' נימא ליה שקלינהו דהכא לאו בגזלן איירי דנימ' השבה בעי למעבד כדאמר לעיל ונרא' דהכא להו בהוזל איירי ולכך כיון דיש שבח ומצי אמר הב ליה סימנאי לא מצי למי' שקלינהו דאמר הב ליה מאי דאתהנית כיון דיכול לסלק לו ההנאה אבל אי אין שבח ולא מצי לסלק לו ההנאה לא מצי למימר ליה הב ליה מאי דאתהנית כיון דלאו ע"י מעשיו כמ"ש התוס' אבל לעיל בהוזל איירי כדאמ' אח"כ

תוס' בד"ה דצבע וכו' תימה דא"כ אפסדיה וכו' עכ"ל נראה מדבריהם דהוזל הוי היזק שאינו ניכר ולכך לא ק"ל אלא באוקמתא דצבע קופא ולפ"ז ניחא דלא מחייב מדינא דגרמי דהיזק שאינו ניכר לא שמיה היזק אפי' למאן דדאין דינא דגרמי ועיין להמאור ולהש"ך סי' שס"ג

בד"ה א"ד וכו' הרי נהנה וכו' עכ"ל ול"ל דהוזל דס"ל דלא שייך הוזל הצבוע יותר מן הלבן דודאי הצבוע הוא ביוקר יותר מן הלבן והרי נהנה ולא קאמר הגמ' הוזל אלא דאין מגיעין לדמי סימנין כנראה מפירש"י ובמ"ש התוס' לחלק דדוקא בנהנה גופו וכו' עיין להמח"א בה' נ"מ סי' ב' ובחי' לחולין דף קל"א ולפ"ד התוס' צ"ל דנחבטה דחייב בפ' הכונס שם הוי ע"י מעשה אע"פ דשלא מדעת בהמתו הוא ול"ד לתחב

ע"ב גמ' אלמא חזותא מילתא היא וכו' עיין להפר"ח ז"ל בי"ד סי' ק"ב ולה' בני יעקב ז"ל בתשו' סי'

תוס' בד"ה רואין וכו' וטהורה וטמאה דקתני היינו לענין וכו' עכ"ל נראה דלא קשיא להו אלא לפמ"ש דמצטרף מה שבפנים הא לא"ה לא קשיא די"ל דאכסות קאי ואיירי שלא נפלה הרביעית