משמרות כהונה חלק ב מג

ולר"נ ק' דע"כ לאוקמה במקפידות לגמרי ותקשה אי הכי וכו'. וכל זה לפי שיטת מהרש"ל ז"ל בתוס' דקושית אי הכי לא קשה אי מוקמי' במקפידות קצת אבל לשיטת מהרש"א ז"ל דמ"מ ק' סיפא לרישא דשל בבל והן כאן אלא דהגמ' דפריך למאי חזו משמע דפריך מינה גופה ולא מרישא לסיפא ולכך משמע להו להתוספות דגמרא אליבא דר"נ שקיל נטרי ע"ש לא א"ש דהא לר"נ נמי נימא דע"כ תנאי היא מכח קושית אי הכי

תוס' בד"ה אי הכי וכו' קצת משמע וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"ל ז"ל ודבריו תמוהים דמ"מ אף אי ממטי להו להתם אינו יכול להוציאם והוי כמו של בבל והן כאן וכבר כ"כ מהרש"א ז"ל אלא שמה שהק' בתחילה מהיכא משמע להו ע"ש נראה דלשיטת מהרש"ל דקו' אי הכי לא קשה אי מוקמי' לה במקפידות קצת א"ש הכל דמדפריך אי הכי ע"כ דהשקלא וטריא אליבא דר"ן אזלא דלדידיה הוא דקשה אי הכי וכו' והק' התוס' שפיר דמ"מ קושיא ראשונה דפריך לר"נ מבריית' הלזו גם לשמואל וברייתות אהדדי קשה וכוונת התוס' על הקושיא הראשונה דגמרא אלא דההכרח אינו אלא מקושית אי הכי ומ"מ נוכל לומר דהמקשה סמוך אקושי' אי הכי וזו היא קושית מהרש"ל ז"ל ודוק

דף צ"ח ע"א בד"ה הא קמ"ל וכו' וי"ל כיון דנקט מלאכה לרבותא וכו' עכ"ל לכאורה לפי"ז יתורץ מה שהקשה מהרש"א ז"ל בסוגיא דגיטין דתקשה מהך ברייתא גם למ"ד שמיה היזק דכיון דמזידין חייבין אמאי פטור מדיני אדם דאי בשוגג איירי ל"מ בדי"ש ע"ש דלפ"ד התוספות הללו דהקושי' היא מאי רבותא למ"ד לא שמיה היזק ניחא שפיר דהוי רבותא מיהו הא ליתא דתקשה לפ"ד התוס' מאי קאמר התם בדיני אדם נמי לחייב אלא ע"כ דהגמ' פריך מפרת חטאת כפשוטו דבדיני אדם נמי לחייב כיון דדמיה יקרים סתמא לפרת חטאת קיימא וממי חטאת פריך מאי רבותא ומשני דשקל בהן משקלות והשתא ק' למ"ד ל"ש היזק מפרת חטאת וזו היא קושית מהרש"א ז"ל ונ"ל במ"ש התוס' לקמן דף ק' ע"ב בד"ה חייב דכיון דבעל הכרם מפסיד אין לקונסו ע"ש וא"כ למ"ד ל"ש היזק ל"ק דמצינו לאוקמה באית ליה שותפות בגוויה דמפסיד גם הוא

בא"ד ועי"ל דרבא סבר וכו' עכ"ל ק"ק לפ"ז אמאי פטור בצורם הא אפי' למ"ר לא שמיה היזק מזידין חייב כדאיתא התם ואי בשוגג איירי מאי פריך מברייתא הא צורם וכו' דצורם כה"ג דברייתא דבמזיד מיירי קושטא הוא דמחייב ולפמ"ש מהרש"א ז"ל שם בגיטין דאיכא חומרא במטמא ומדמע ולא גמרי' מיניה ניחא שפיר ועי"ל במ"ש הראב"ד ז"ל בפ"ז מה' חובל דעושה מלאכה דנתכוון להנאתו לא קנסו ע"ש ולפ"ז י"ל דבצורם איירי בשוגג דומיא דמתכוין להנאתו ופריך הגמ' הא צורם דמינכר וכו' דאי צורם פטור ליתני צורם בכה"ג דלא נתכוון אלא להנאתו. ובהכי ניחא מה שהק' התוס' בדבור הקודם דמתני' במזיד מיירי וניחא בזה דברי רש"י במתני' דפי' בבהמת חולין מיירי וניצול מקושית התוס' בדבור הקודם

ע"ב גמ' אמר אמימ' מאן דדאין וכו' ןוכו' הא דלא קאמ' אמימר אחמץ וע"ע הפסח י"ל משום דלא מצי למימר' ומאן דלא דאין דינא דגרמי פטור דלא פסיקא מילתא דפטור דעדיין הדבר תלוי בפלוגתא דדבר הגורם לממון אבל שורף דאין עיקרו ממון אי לא דייני' דינא דגרמי פטור

פירש"י בד"ה דא"כ וכו' ליפלגו גבי גזל חמץ וכו' עכ"ל הא רלא נקט שומר גם חמץ משום דאזיל לשיטתו דפי' לעיל דף מ"ה ע"א דרבה דפריך ליפלגו לענין חמץ סמיך אברייתא דלקמן דמתני גבי גזל ור"ח לא הבין כך וע"ש בתוספות ודלא כהח"י ז"ל בסימן תמ"ג סק"ז שהוכיח מפירש"י בד"ז דשומר גבי חמץ פטור ע"ש

דף צ"ט ע"א גמ' מכלל דר"מ סבר וכו' אבל לרבנן י"ל דס"ל אומן קונ' בש"כ לפי הסברוה דהשת' וזה נ"ל כוונת התוס' בד"ה אלא דכ' אור"י דסברא הוא וכו' דק"ל נימא דר"מ ס"ל אין אומן קונה והוי מלוה ומקדש לה בהנאת מחילת מלוה דאף דלפי הסברוה כ"ע ס"ל מקדש במלוה א"מ מ"מ בהנאת מחילת מלוה מקודשת וטעמא דרבנן דס"ל אומן קונה א"נ הו"ל למיפרך לרבנן ואמאי נקט הפירכא לר"מ לכן כ' דסברא הוא ועיין להשע"ה ז"ל בפ"ה מה' אישות דין ך' ע"ש

שם ר"מ ס"ל אינה לשכירות אלא לבסוף וכו' פירש"י כשיחזיר לה אבל הראב"ד ז"ל סובר משתגמר סגי ועיין להשע"ה ז"ל שם בפ"ה מה' אישות וק"ל לדעת הראב"ד אמאי לא עביד הגמ' עוד אוקמתא אחריתי דלכ"ע אינה לשכירות אלא לבסוף ר"מ ס"ל אין אומן קונה וכיון דאינה אלא לבסוף משנגמרה מקודשת אף שלא הגיע אותו ממון לידה ורבנן סברי אומן קונה ולכך עד שיגיע אותו ממון לידה הוא דמקדשא כיון דקנאו ושלו הוא לא אפשר להתקדש בלא הגיע לידה וצ"ל כיון דקי"ל ישנה לשכירות כמו שהוכיחו התוס' לא ניחא ליה להגמ' למימר אינה לשכירות אלא לבסוף דלא כהילכתא ולומר דרבנן פליגי גם בזה וס"ל ישנה לשכירות וכו' הוו פליגי בתרתי בשכירות ובאומן קונה ולא ניחא ליה להגמ' למימר דפליגי בתרתי. ועפי"ז ניחא לי דברי הרא"ש ז"ל בשמעתין שהוכיח דהילכתא אין אומן קונה מסברת רבנן דלכולהו אוקמתא ס"ל אין אומן קונה וכ' ולאו ראיה היא דאיכא למימר דפליגי בישנה לשכירות ע"ש וכבר דשו בו רבים ועיין להשע"ה שם ועפי"ה ניחא דפשיט"ל דאיכא למדחי דרבנן ס"ל אומן קונה אלא דלפי"ז צ"ל דאינה אלא לבסוף לר"מ וגם לרבנן לא נחלקו בזה והוא הפך מאי דקי"ל ישנה לשכירות לזה כ' דא"ל דרבנן פליגי וס"ל ישנה לשכירות ופליגי בתרתי וא"כ אינו מוכרח לרבנן דס"ל אין אומן קונה. ומדברי התוספות בד"ה ואבע"א וכו' נר' דס"ל כהראב"ד. והנה מפירש"י לקמן גבי בשכר שעשיתי בד"ה אינה מקודשת ובד"ה כ"ש נראה דדוקא אם החזיר לה המשכון כבר הוא דבשכר שעשיתי אינה מקודשת אבל אם לא החזיר לה המשכון מקודשת ונראה פשוט דלשיטתו אזיל דאינה לשכירות אלא לבסוף היינו בשעה שמחזירו לה ולכן הוכרח לפ' בשכר שעשיתי דא"מ בהחזיר כבר דאל"ה אמאי אינה מקודשת לת"ק ומאי כ"ש דר"ן אבל לפי' התוס' והראב"ד אם עדיין לא החזיר א"מ בשעה שמחזירו מפני שכבר נעשית הלואה משעה שנגמר משא"כ בשכר שאעשה דבשעה שנגמר מוחל לה בתורת קדושין וכמ"ש התוס' בד"ה אבע"א. וראיתי לרי"ו נכ"ב דף קפ"ג ע"א שכתב וז"ל ומורי הר"א כ' נ"ל לכ"ע אם עשה כבר שירים וקדשה בשכרו דהוי מקודשת דכיון דתופס בשכרו הוי כמקדש במלוה דיש עליה משכון ול"ד לאעשה לי שירים ואתקדש דהתם לא תפס להו לאגרי' וכן אמרי' בשמעתין