משמרות כהונה חלק ב מב

דבריית' אתא לאשמועי' דאדם מוחל על הכהתו ולאפוקי ממאי דפרכי' מעיקרא וכי אדם מוחל וכו'

תוס' בד"ה ור"י וכו' וי"ס שכתוב בהן כיצד וכו' עכ"ל ר"ל שכתוב בהן כיצד הכני פצעני וכו' ול"ג תנ"ה ולפי האי גי' ר"י מילתא באנפי נפשה קאמר ולאו אמתני' קאי דהא מתני' לא קתני הכני פצעני ולהכי התוס' בדבור שאח"ז כ' דכל עיקר התנא לא בא להשמיענו אלא דבנזקי ממונו מהני נקטו מהני ולא מהני שהוא אוקמתא דרבא ולא נקטו אוקמתא דר"י משום דלפי אותה גירס' ר"י מילתא באנפי נפשה קאמר

ע"ב בד"ה ר"ש וכו' וי"ל דלאו דוקא וכו' עכ"ל ק"ק לפי זה לקמן דפריך דשמואל אדשמואל וקאמר אלא לאביי מא"ל מאי קושיא נימא דגם אביי ס"ל דלא אמר רשב"א אלא בדהדר ול"ד דבר אחד ורבא דמהדר לאביי ע"כ ל"ק רשב"א וכו' ע"כ אגב הנך ע"כ ל"ק הוא דנקט לה וי"ל

דף צ"ד ע"ב בד"ה אי עשה וכו' א"נ בדב' המסויי' מקבלין ממנו וכו' עכ"ל נראה דכיון דמצד התקנה לא היה מחייב אלא מפני כבודו לא מחייב אלא לצאת י"ש ולא מן הדין וניחא מה שהק' מהרש"א ז"ל אבל גבי בנים כיון דלא שייך תקנה גבייהו מפני כבוד אביהן מחוייב מן הדין ולכך הוצרכו לומר בתי' זה דלא שייכא תקנה גבי בנים וא"צ לדחוק דמ"ש דלא שייך וכו' חוזר לתי' הראשון

דף צ"ה ע"ב גמ' ר"פ אמר דכ"ע שבח שע"ג וכו' הומ"ל דכ"ע דנגזל ור"ש למחצה וכו' אלא משום דס"ל לר"פ דהלכתא דגזלן הוי קאמר הכי ולפמ"ש התוס' בד"ה מני וכו' ומהרש"א ז"ל שם יתיישב יותר שפיר

תוס' בד"ה בשבח וכו' שמא מודה ר"י וכו' עכ"ל לשון שמא שכתבו ק"ק דהא מוקמי' בסמוך מתני' כר"י ורישא דמתני' קתני הגוזל עצים וכו' משלם כשעת הגזילה כ' מהרש"א ז"ל לטעמא דשנוי שכ' ההיא דצבע בדהדר ע"ש וא"צ דכבר כתבו התוס' בריש פרקין בד"ה ר"ש דצבע שאני שלא נשתנה גוף הצמר ע"ש. ובמ"ש התוס' וכן צ"ל לר"פ וכו' דהא ס"ל בההיא דלצבוע וכו' ק"ק נימא דצבע איירי בדהדר נמי ושאני צבע שלא נשתנה גוף הצמר וצ"ל דס"ל דכיון דאפי' שנוי דהדר קני גם בצבע קני ואין לחלק בכך למ"ד שנוי דהדר קני

בד"ה ג' וכו' תנא ושייר גזלן וכו' ושייך נמי אריס וכו' עכ"ל מפשטות דבריהם נראה דהוצרכו לאריס כי היכי דלא תקשה מאי שייר דהאי שייר ולפ"ז צ"ל דס"ל לשמואל הלכה כר"ש דכיון דשייר אריס ע"כ דשייר גזלן וא"ש לפי"ז דאף שכ' בדבור הקודם דלר"י אין שמין הוכרחו לומר שייר גזלן ולא כ' דס"ל הלכה כר"י דא"כ קשיא אריס

דף צ"ו ע"א גמ' הניחא למ"ד וכו' משמע דלא פריך אלא השת' דמוקי לה בדלא מסיק שיעור ארעא ושבחא ויותר משמע כן בפ"ק דמציעא דף י"ד ע"ש ונראה משום דאי מוקמינן לה בדמסיק שיעור ארעא ושבחא לא מצי למימר ליה אי הוו ליה זוזי וכו' כיון דהשתא מיהא ל"ל זוזי ושבחא גופיה דידיה הוא אלא משום תקנה הוא דיהיב ליה דמי אבל כי מוקמי' לה בדלא מסיק א"כ שבחא גופיה דלוקח הוא והוי כמו שיש לו זוזי דמי שבחא דמצי לסלוקי ליה בזוזי. ולפמ"ש הרמב"ן ז"ל במלחמות שם בפ"ק דמציע' דגמ' תרתי פריך אמאי ב"ח גובה השבח היתר על היציאה כיון דלא מסיק כנגד שבחא ואמאי אינו נוטל מגוף הקרקע ע"ש ניחא נמי דלא פריך אלא עד דמוקי לה בדלא מסיק כדי להק' תרתי קושיין ואפשר דעיקר פרכיה הוא אמאי נוטל את השבח. ולפמ"ש התוספות דלמסקנא דמוקמי' באפותיקי מיתוקמי תרווייהו בשוה שיעור ארעא ושבחא ול"צ תו לשינוייא קמא א"ש טפי

שם מה שהשביח מכר וכו' מדברי רש"י מבואר דלר"י משום תקנת השבים ולעיל באוקמתא דרב זביד מפ' משום שינוי קונה ונראה דס"ל דלאוקמת' דר"ז משום שינוי אבל באוקמתא דר"פ משום תקנת השבים משום הכרח דצבע כמ"ש התוספות בד"ה בשבח וסובר רש"י ז"ל דרבא ע"כ כר"פ מוקי לה דאי כר"ז וטעמא משום שינוי כשיטא דמה שהשביח מכר כיון דקנאו אבל בתקנת השבים הוה ס"ד דכיון דנוטלו עכשיו הלוקח ליכא למיחש לשבים ועיין להרב שע"ה ז"ל בריש ה' גניבה בתירוץ האחרון שתי' למה שהק' על הראב"ד ז"ל עיין שם

תוס' בד"ה הא וכו' דאי משבח לקוחות א"כ מאי אירייא וכו' עכ"ל דבריהם תמוהים דכיון דמת מטי פסידא ללקוחות דאין להם על מי לחזור וכה"ג אינו נוטל משבח אפילו מלקוחות דהוי כמו מתנה וכבר עמד ע"ז מהרש"א ז"ל בפ"ק דמציעא וכ' וא"ל דבהניח קרקע ועשאו אפותיקי דא"כ מאי פריך בבכירות והאמר שמואל וכו' נוקמה בעשאו אפותיקי וכו' ע"ש ושמעתי מק' ע"ד דלא הוכרחו התוס' לחלק דבעשאו אפותיקי גבי כדין יורד לשדה חבירו אלא משום דק"ל מההיא דפ' המקבל וא"כ השתא דמוקמי' ההיא דבכורות ורות בלקוחות תו ל"ק מפ' המקבל ונוכל לומר דאף בעשאו אפותיקי לא יתן ההוצאה ללוקח כיון דמסיק שיעור ארעא ושבחא ושפיר פריך בבכורות ונ"ל דכוונת מהרש"א ז"ל דתקשה למסקנא דהתוס' מאי פריך נוקמה באפותיקי והיא קושייתו שהק' כאן אלא ע"כ דלא מיתוקמא באפותיקי מאיזה הכרח ולמה שהק' מהרש"א כאן נוקמה באפותיקי ע"ש י"ל דמשמע ליה להגמרא דמתני' דקתני אין האשה נוטלת בשבח משמע אפילו השבח היתר על היציאה ואי באפותיקי אינה נותנת אלא היציאה כדין היורד לשדה חבירו. ובהכי י"ל גם מה שהק' מהרש"א נוקמה בדלא שוה שיעור ארעא ע"ש דאף אי מוקמי' ליה בדלא שוה אכתי ק' אמאי אינה נוטלת השבח היתר על היציאה. מיהו בזה י"ל דביתמי ובדלא שוה שיעור ארעא ושבחא לא שקיל ב"ח אפילו השבח היתר על היציאה דכרעא דאבוהון נינהו ולא דמי ללוקח

דף צ"ז ע"ב גמ' איתיביה רבא לר"ן וכו' הא דלא פריך לרב נראה משום די"ל דתנאי היא דברייתא דמייתי בתר הכי פליגא אהאי ברייתא ורב כאידך תנא ס"ל וכן לשמואל אי לאו ר"כ אתי כברייתא הלזו אבל לר"ן פריך שפיר דאי כהאי ברייתא אע"ג דלא אית ליה אורחא ואי כברייתא דלקמן אפילו אית ליה אורחא לא מהני. ובהכי י"ל מה שהק' התוס' בד"ה אי הכי וכו' דאמאי לא פריך לשמואל וברייתות אהדדי די"ל דתנאי היא אבל לר"נ דלא אתי כשום תנא ע"כ לפלוגי בין מקפידות קצת לאין מקפידות ומעתה ליכא שום הכרח לומר דתנאי היא דהא י"ל דברייתא קמייתא באין מקפידות וברייתא בתרייתא במקפידו' קצת