משמרות כהונה חלק ב מא

דנזכרו בשמעתין אבל ממזר ופצוע דכא אתרבו משום דאית להו חייס ולפירוש בתרא בעי' גם חייס דלמטה ומתרבי גר מה"ט

בד"ה זוממי וכו' וישראל לוקה וגולה ע"י עבד וכו' עכ"ל צ"ע דבגמ' מ' שם מסיק דלאו להעיד בו והוזם קאמר משום דכוותה גבי עבד עבד בר עדות הוא ולפי' התוס' ניחא שפיר דמרישא דהך דקתני עבד גולה ולוקה ע"י ישראל שמעי' דעבד יהרג

תוס' בד"ה שכן וכו' וי"מ דאין מצווין וכו' עכ"ל אפשר לפרש מה לאשה שכן אינה במילה דהיינו דפסולה למול וכמ"ד בפ"ב דע"א דף פ"ט דאשה פסולה למול וקטן ועבד כשרין למול לכ"ע וכ"מ בש"ע רסי' רס"ד ע"ש

ע"ב גמ' מכר הבן אין ללוקח עד שימות האב וכו' כ' התוס' ביבמות דף ל"ו ע"ב דלר"י אע"ג דקנין פירות כקנין הגוף מ"מ מהני מיהא קנין הגוף לענין דמכורין מיהא כשימות האב אע"ג דבשעת מכירה עדיין לא מת האב ע"ש וק' מדאמרינן לקמן משום דראוי ליורשו והיינו דודאי אקני ליה לענין שיכול למוכרן דאי לאחר מיתה בלא"ה יורשו כדפירש"י ולפ"ד התוס' נימא דאקני ליה לענין שיכול למוכרן וקנה לוקח כשימות האב בחיי הבן וצ"ל דהתוס' לא מפ' כפירש"י אלא דראוי ליורשו אית ליה שייכות בגוויה יותר משאר קנין הגוף וכ"פ ר"פ ז"ל בתוספותיו ע"ש ולרש"י הטעם לר"י דמכורין מיהא כשימות האב בחיי הבן משום דמה מכר א' לב' כל זכות שתבא לידו כמבואר בדבריו בד"ה לא מת והא דמהני לן טעמא דראוי ליורשו משום דאי למוכרן לכשימות האב בחיי הבן היה יכול למוכרן בלא"ה במברר המכר כמ"ש התוס' בכתובות דף צ"א ע"ב גבי מה שאירש מאבא מכור לך דכי מברר המכר דהיינו שדה זו קני ולא הוי דבר שלא בא לעולם ע"ש. מיהו ק' לפירש"י דאתי עלה מטעמא דמה מכר א' לב' וכו' דבפ"ק דמציעא דף ט"ו גבי המוכר שדה שאינה שלו וחזר ולקחה דקנה לוקח משום מה מכר א' לב' וכו' פרכי' מההיא דמה שאירש מאבא מכור לך לא אמר כלום ומשני משום דלא סמכא דעתיה ע"ש וה"נ לא סמכא דעתיה דאפשר שימות הבן בחיי האב וצ"ל דהא לא שכיח' כ"כ וסמכא דעתיה ודוקא התם אמרי' לא סמכא דעתיה דאפשר שהיה האב מוכרן בחייו כדפירש"י שם ע"ש

דף פ"ט ע"א תוס' בד"ה כל וכו' ועי"ל דאפילו את"ל שאין יכולה למחול וכו' עכ"ל ר"ל דאין יכולה למחול לר"מ אפי' בהתקבלתי כס"ד דגמ' דפ' נערה ותרווייהו לתרץ הקושיא דלעיל שהק' דבסוף ביאה אין יכולה למחול וזה דעת הר"מ דפ' אין יכולה למחול אפילו בהתקבלתי ועיין לה' ב"ש בסי' ס"ו סק"ט דמאי דדחיקא ליה למר הן הנה דברי התוס' דהכא

בא"ד מאי קאמר לעיל אומדין כמה אדם וכו' עכ"ל קושיא זו היא לשיטת ר"ת דבדינא דגרמי לא מחייב אלא מעות שקיבל אבל לפמ"ש לעיל דמחייב כל דמי השטר לא ק' דאי מוחלת משלמת הכל ללוקח ול"ל שום הפסד ללוקח ומ"ש לעיל דאפי' דמשלמ' וכו' מ"מ אטרוחי ב"ד וכו' ע"ש במהרש"א ז"ל

ע"ב בד"ה אפי וכו' ותמחול לבעלה יפסיד הכל וכו' עכ"ל מה שהק' מהרש"א ז"ל דמחוייבת מכח דינא דגרמי י"ל דהתוספות מק' לתי' קמא דלעיל שכ' וי"ל שהבעל לא ירצה וכו' ומ"מ נראה עיקר כמ"ש מהרש"א בכוונתם דמ"ש א"נ הא מוקמינן בסמוך וכו' ר"ל דלמסקנא ניחא דעפי"ז ניחא מה שהק' במ"ש לעיל אקושית דינא דגרמי ומיהו מצי למימר וכו' חשיב אטרוחי דב"ד וכו' דלפי"ז בלא קושית תזבין לההוא דחבלה ביה צ"ל אטרוחי בי דינא וכו' ומהגמרא נראה דלא הוצרך לאטרוחי ב"ד אלא מכח קושית דתזבין לההוא דחבלה ביה ועפי"ה ניחא דאכתי לא ס"ד דר"מ היא גם עפי"ה ניחא מאי דלא פריך בגמרא אמתניתין אי דנפישא כתובה מכתובה דאורייתא תזבין לבעלה ההוא דנפיש כדפריך אברייתא דבסמוך לחד תי' דהתוספות דמתניתין נמי ר"מ היא ועפ"י מ"ש מהרש"א ז"ל בכוונת' ניחא שפיר

בד"ה מאי וכו' ותימה דביבמות וכו' עכ"ל ע"ש בתוספות שכ' וא"ל דרבה ור"י ל"ל דרבא דשחרור מפקיע מידי שעבוד דמתני' היא בפ' השולח וכו' ע"ש וק' דהא טעמא דרבא משום דס"ל מכאן ולהב' הוא גובה כמ"ש התוס' לקמן אבל אביי דס"ל למפרע הוא גובה ל"ל דרבא ומתני' דהשולח ע"כ דמוקי לה כעולא וכמ"ש התוס' בפ' השולח וא"כ אין הכרח ממתני' דהשולח ועוד דהו"ל לדחויי דהא רבא גופיה פריך והתני' דמסייע לר' אמי וכמו שדחו שם אח"כ לתי' שכ' כאן

דף צ' ע"א בד"ה ר"מ וכו' ומש"ה קאמר דל"ל תקנת אושא וכו' עכ"ל פי' דבשלמא לגירסתנו ניחא מאי דלא קאמר כ"ע אית להו תקנת אושא ואית להו דרבא דשחרור מפקיע מידי שעבוד ולא אלמוה דהשתא ניחא ברייתא דלאשה יוצא אבל ההיא דלא לאשה אמאי ומש"ה הוכרח לומר דכ"ע ל"ל תקנת אושא ול"ל דרבא ופליגי בקנין פירות אבל לגי' זו הומ"ל דכ"ע אית להו תקנת אושא ודרבא ומש"ה לר"י לאשה יוצא משוה דשחרור מפקיע וההיא דלא לאשה ולא לאיש משום דבעי' עבדו המיוחד לו ולזה תי' דלר"א א"צ לתקנת אושא וכיון דלר"א ל"ל קאמר שפיר כ"ע ל"ל כנ"ל דלא כה' מש"ל ז"ל דפ"ח מה' עבדים דלפ"ד כיון דלר"י מוכרח דל"ל תקנת אושא קאמר שפיר כ"ע ל"ל דהא הגמ' בא לדחות מאי דאמר תקנת אושא תנאי. ובמ"ש התוס' דלר"א א"צ לתקנת אושא ק' דהא אצטריך להיכא דכתב לה דו"ד אין לי בנכסיך ובפירותיהן כמ"ש התוס' לעיל בדף פ"ח בד"ה באושא לר"י ע"ש

דף צ"א ע"ב בד"ה אלא האי תנו וכו' אפי' לצורך כגון אשה שטפח' וכו' עכ"ל ק"ק לפי"ז אמאי לא משני דמתני' וברייתא תרווייהו בחבלה ומאי דקתני רשאי בחבלה דלצורך דהיינו ההיא שטפחה ומתני' בשלא לצורך והכי קתני לא מבעיא לצורך דרשאי דאז פשיטא דאחרים חייבין אלא אפילו בחבלה שלא לצורך דאינו רשאי אחרים שחבלו בו חייבין וכדאוקי' בגמ' גבי בושת וי"ל

דף צ"ג ע"א גמ' הא דאתא לידיה בתורת שמירה וכו' ק"ל דבגמרא בפ' א"נ דך ט"ל ע"ב אמרי' משל דמפותה לאדם שאמר לחבירו קרע כסותי והפטר וכ' התוס' אע"ג דמפותה לא אמרה והפטר מ"מ ע"י הנאת בעילה מחלה ע"ש והשתא הא לא בעי' למימר והפטר אלא בדאתא לידיה בתורת שמירה וא"כ ע"כ במפותה דליכא לתא דשמירה לא בעי' והפטר ואפילו ליכא הנאת בעילה פטור כמו קרע את כסותי בדלא אתא לידיה בתורת שמירה

פירש"י בד"ה הכני וכו' בדאמר נחבל וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל ולק"מ