משמרות כהונה חלק ב מ

דף פ"ג ע"ב בד"ה מכה וכו' וא"ת דרבא וכו' עכ"ל כוונתם להקשות למסקנא מנ"ל דאי בעי עיניה לא ניתיב ליה נימא ג"ש לכדרבא ולא אמרי' אין ג"ש למחצה לאפוקי קרא ממשמעותיה דעין ממש וכמ"ש התוס' לקמן בד"ה ר"א ודלא כמהרש"א ז"ל ע"ש

דף פ"ד ע"א בד"ה אלא וכו' ותנאי דלעיל וכו' עכ"ל משמע מדבריהם דלכולהו תנאי אית להו האי דרשא דאבל אתה לוקח כופר לראשי איברים ומ"מ אצט' להו קרא אחרינא ולא סגי להו בקרא דלא תקח כופר כי היכי דלא נימא אי בעי ממון אי בעי עין

פירש"י בד"ה דאי תפס וכו' אם יתפוס וכו' עכ"ל וכ"פ הרי"ף ז"ל ועיין בהרא"ש ז"ל ונראה פשוט דלדעת רש"י והרי"ף ז"ל מקבלין נמי עדות כמו שומה והרא"ש ז"ל שכ' בספ"ק דלא מקבלין עדות קודם שתפס לשיטה שכ' כאן אזיל וקשה לשיטת רש"י מאי קאמר לקמן אין מועד בבבל ופירש"י כיון דמנגיחת תמין לא מייתינן וכו' והא מ"ל דבתמין מייתינן לב"ד כי היכי דאם יתפוס ולהרי"ף י"ל דאין מועד בבבל משום דבעי' העדאה בב"ד מומחין וכמ"ש הר"מ בפ"ה מה' סנהדרין אבל לשיטת רש"י ז"ל קשה ועיין למהרש"ל ז"ל ביש"ש סי' ב' ועפ"י מ"ש שם בדעת רש"י והרי"ף ז"ל מתיישב שפיר ע"ש. ודע דלפי שיטת רש"י והרי"ף ז"ל וגירסתם מוכח מכאן דמאי דאמרי' בכולי גמ' אם תפס אפי' לכתחילה מצי לתפוס ולא מזהירי ליה ב"ד שלא יתפוס וכמ"ש ביש"ש לעיל בספ"ק ע"ש והנה דעת ר"ת לעיל בספ"ק דוקא תפס המזיק עצמו ומוכח מדבריו דאפילו תפס כל נכסי המזיק ל"מ מיניה וע"ש בהרא"ש ז"ל ויש מק' דא"כ לאיזה ענין קאמר הכא רבא זילו שומו ליה ונ"ל דדוקא קודם שומה הוא דאם תפס כל נכסי המזיק ל"מ מיניה אבל אם שמו כבר קודם שתפס אז היתר על השומה גזל הם בידו ומפקינן מיניה ולהכי קאמר רבא זילו שומו ליה

ע"ב גמ' כויה דלית ביה חבורה חבורה וכו' ק"ק לכתוב חבורה לבד בלא כויה ונ"ל דכיון דכויה דלית ביה חבורה משמע ממילא כ"ש דאית ביה חבורה וכדפירש"י וא"כ הוי כלל וחבורה פרט והו"ל ככלל ופרט בעלמא וס"ל השתא דדנין במרוחקין וכבר הק' התוס' בכ"מ בכל כלל ופרט לכתוב פרטא לחודיה ותי' משום דשמא איכא שום לימוד דמרבינן מיניה ולפי"ז אין חילוק בין אי אמרי' כויה דלית ביה חבורה משמע בין אי אמרי' כויה בין יש בה חבורה בין אין בה חבורה משמע דכולהו הוו כלל. אך מדברי מהרש"א ז"ל בסמוך משמע דכי אמרי' כויה דלית ביה חבורה משמע לא הוי כלל ע"ש ולפמ"ש ל"ק קושיתו כלל דהיא גופה אוקמתא דגמ' וס"ל להגמ' דאי דנין לא דרשי' ליה לדמים יתירי דטפי עדיף למדרשיה לכלל ופרט ועוד דניחא ליה להגמ' למימר דפליגי באי דנין כי היכי דאתי מיהא אביי דפ' בנות כותים כתנאי

תוס' בד"ה א"נ וכו' וי"מ דוקא גזילות שע"י חבלות וכו' עכ"ל עיין לר"פ ז"ל ועיין למהרש"א ז"ל שם ברפ"ק דסנהדרין ע"ש

דף פ"ו ע"א בד"ה כגון וכו' הא נותן דמי : כולו וכו' עכ"ל ולחד תי' שכ' התוס' לעיל בד"ה חרשו דביש לו אומנות אין נותן דמי כולו י"ל דהכא ביש לו אומנות איירי

דף פ"ז ע"א גמ' החובל בת קטנה של אחרי' וכו' נראה דפשיט"ל בבתו קטנה דאין משלם לבתו ולא מבע"ל אלא בבת של אחרים וה"ט כמ"ש התוס' לחלק בעבד כנעני בין שלו לשל אחרים לענין רפואתו ה"נ בבת קטנה וכי פשיט ליה לא זכתה תורה וכו' מה"ט אפילו בבתו קטנה חייב דלא כהמבעי ולכך איתיביה המבעי גופיה מבריית' דהחובל בע"ע שלו אך מאי דאותביה מברייתא דהחובל בבנו גדול וכו' כיון דידע לברייתא מאי מבע"ל הא האי בריית' גם בשל אחרים קתני לאביה וצ"ל דלדידיה פשיטא ליה דשבת לאביה אלא ממאי דקאמר לא זכתה תורה וכו' משמע ליה דאפי' בשבת קאמ' ולכך אותביה ועיין בהטו' סי' תכ"ד דמשמע מדבריו דבתו ובת אחרים חד דינא אית להו. ועי"ל דהא דמבע"ל בבת של אחרים משום דבעי למבעי אפי' בסומכים על שלחנו דבבתו כיון דסמוכה על שלחנו דידיה הוא אפי' בנזק לדעת הר"מ בפ"ד מה' חובל ומזיק דלא כהתוס' לקמן

תוס' בד"ה וכן וכו' שלבסוף חזר בו וכו' עכ"ל וג"ש דעיניך אצט' לכדדרשי' בספרי הביאוהו התוס' לעיל דף ה' בד"ה תחת למיטב ע"ש ובמ"ש שם וא"נ שהיא ג"ש גמורה מדל"ק עיניך וכו' ע"ש ק' מה הכרח הוא זה די"ל דגמ' שם אליבא דרבנן דר"י קאי דבודאי דלרבנן לא גמירי ג"ש ובריית' דספרי ר"י היא דגמיר ליה ג"ש זו וכדקאמר הגמ' בשמעתין

בד"ה וכן היה וכו' הו"ל כמו נכרי וכו' עכ"ל אין להוכיח מכאן דלר"י סומא פטור גם ממצות ל"ת די"ל דגם אי חייב במל"ת כיון שהם בשב ואל תעשה נראה כנכרי ועיין לה' נודע ביהודה ח"ב חא"ח סי' וכה הראני עמיתנו הרב מהרש"ש נר"ו בס' המכריע סימן ע"ז דפשיטא ליה דסומא פטור גם ממל"ת וע"ש בהרב המגיה

דף פ"ח ע"א גמ' א"ק לא יומתו וכו' ק"ק לר"י דממעט עבד מאחיו בניהם וצ"ל דלר"י גר פסול לעדות וסיפא דקרא עיקר ורישא אגב סיפא ומאי דקי"ל להגמ' דגר כשר לעדות הוא ממתני' דפ' בא סימן דף מ"ט דקתני הכל כשרין לדון דמרבה גר כדאיתא התם וקתני סיפא כל הכשר לדון כשר להעיד וההיא מתני' דלא כר"י. ודע דאשה דפסולה לעדות מאנשיש נפקא ועיקר קרא להכי הוא הוא דאתא דלקמן א"צ קרא דעדות שא"א יכול להזימה היא כמ"ש רש"י ז"ל ולפי"ז ק' כיון דנ"ל פסול דעבד מקרא דלא יומתו או מגזלן ומקטן אמאי אצטריך קרא לפסולה דנשים ת"ל מק"ו מעבד דאיתיה במילה וכו' וכי פרכת מה לעבד א"ר לבא בקהל קטן יוכיח וכן שמעתי מק' משם הגו"ה ז"ל ולפמ"ש התוס' בפרק בא סימן דף ן' רע"א לחד תי' דאשה כשרה לדון א"ש דמה לעבד וקטן שכן פסולין לדון וע"ש מ"ש בשם הירושלמי ועיין בפ' מי שמת דף קנ"ה ע"ב דקאמר הגמ' טעמא דקטנים משום דכתיב אנשים ע"ש

פירש"י בד"ה יצא וכו' שאין בא בקהל עכ"ל הק' הרב ת"ח ז"ל לפי"ז פצוע דכא וממזר דגם הם אין באים בקהל ליפטרן מבושת וליפסלו לעדות ע"ש ונראה דהני תרי לישני דרשי' כולהו חד פירושא ותרווייהו בעי' אין באין בקהל ול"ל חייס ולפי מה שפי' התוס' בכוונת רש"י י"ל דלפי' קמא בעי' חייס דלמעלה לבד וגם ביאת הקהל ומאי דלא נקט רש"י אלא ביאה הקהל לא נחית אלא לפלוגי בין גר לעבד