משמרות כהונה חלק ב לט

דלא מסתברא ליה להגמ' דרבנן גזרו בהא מילתא ולכך לא מוקי ההיא דאין לה פדיה מדרבנן וכר"ש

דף ע"ח ע"א גמ' אי לבכור העברה העבר' יליף וכו' מכאן ק"ל עמ"ש הר"ן ז"ל בחי' ר"פ הנשרפין דאפילו בג"ש מופנה אי אתיא למילתא אחריתי למידין ומשיבין ע"ש דא"כ היכי ילפינן הכא בכור ומעשר מקדשים לכלאים נפרוך מה לקדשים שכן פסול אפי' נדמה שיש לו מקצת סימנין דלזה הוא דאצט' או עז למעוטי נדמה כמ"ש התו' ודבריהם מוכרחים בגמרא וג"ש זו דהעברה אתיא למילי אחריני כדאיתא בבכורות ובמעילה ע"ש

תוס' בד"ה והא וכו' דלחומרא מקשינן עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל ובלא"ה הומ"ל דהוה ממעטי' משה בבנין אב דרבא ולכך אצטריך או לרבויי דכיון דאיכא למדרש משור וכשב למעוטי ואיכא למדרש מכשב ועז לרבויי בודאי אז הוה ילפי' בבנין אב דשה ועמש"ל

בא"ד וי"ל אי לא כתיב אלא חד וכו' עכ"ל הקשה הת"ח ז"ל בחולין דף קט"ו דאמרינן מדחסר רחמנא כלאים לגבוה מכלל דלהדיוט שרי היכן מצינו יתור לאסור כלאים הא כל עיקר כוונת הכתוב באווין הוא למעוטי נדמה ע"ש וי"ל דלא הול"ל אלא חד או ובודאי דמוקמי' ליה למעט נדמה ולא לרבויי כלאים כי היכי דלא למסתר כל שתעבתי אלא ע"כ דלא שייכא כל שתעבתי כאן

בד"ה אי וכו' ומאי קושיא וכו' עכ"ל י"ל לשיטת רש"י ז"ל דהשתא דלא ס"ד הא דפטר חמור וליכא אלא מעשר בודאי דרשי' ליה למעשר אף דצאן הוא דכתיב כיון דליכא למדרשיה למילתא אחריתי אבל למסקנא דאתי לפ"ח דכתיב שה לא שדינן ליה אמעשר דלא כתיב שה אלא צאן

בד"ה לטמא וכו' אלא דומה לטמא וכו' עכ"ל ק"ק דבגמ' קאמר דאי עבר מקלוט כר"ש ולשיט' רש"י ע"כ מאי דנקט ר"ש היינו ליישב מאי דקרי ליה טמא משום דלר"ש טמא הוא וכפירש"י בשמעתין

בא"ד כ"ש דהוי דלא כר"א וכו' עכ"ל לשיטת רש"י דהבנין אב הוא משה כשבים כמ"ש התוס' לעיל ע"כ מאי דקאמר ולר"א למאי הילכתא היינו למ"ל שה וקאמר דאתי לטמא שנולד מן הטהור וכו' ולגופיה אתי ורבא דאמר זה בנה אב כ"מ שנאמר שה וכו' אליבא דרבנן הוא ולפ"ז י"ל דגרסי' שפיר רבי אליעזר ומאי דקאמר דאתי לטמא שנולד מן הטהור היינו ר"ל למשרי דטעמא דר"א דשרי הוא משה יתירא כדאיתא בגמרא שם בבכורות ע"ש ודלא כר"י דלר"י אסור ול"ל דאתי למיסר דהא נ"ל מכבשים מיהו רש"י גופיה בשמעתין לא פי' כן

ע"ב גמ' הדר פשטה גנב פטר נפשיה וכו' הרב מש"ל ז"ל בפט"ו מה' מעה"ק הוכיח מכאן לגזל אתרוג דמצי פטר נפשיה באתרוג פחות ממנו ע"ש ועיין מה שכתבתי בזה בי"ד סי' קכ"ז ועיין להרב נחפה בכסף ז"ל סימן ע"ש

שם מכרה חוץ משלשים יום וכו' הר"מ בפ"ב מה' גניבה פסקה לבעיא זו ופסק עוד שם הקנה פרה אחר ל' יום והוכר הגנב בתוך ל' יום פטור מד' וה' וע"ש להלח"מ מה שחילק ביניהם ע"ש ונר' עוד ליישב דשאני הקנה הפרה אחר ל' יום דהשתא מיהא דידיה היא אבל חוץ מל' יום היינו ל' יום שיהיו ואינו מוכרח שיהיו ל' יום הראשונים וא"כ השתא לאו דידיה היא מיהו לפמ"ש הרא"ש ז"ל בר"פ הנושא בשם הירושלמי נראה דהכא שייר ל' יום הראשונים

פירש"י בד"ה המעכב וכו' או כבד וכו' עכ"ל תמהני דניטלה הכבד טריפה הוא דהוי כדתנן בר"פ א"ט ואמרי' שם בפ' השוחט דף ל"ב ע"ב נבילה דמטמא מחיים לא קתני ע"ש ועוד ק' במ"ש בס"ד מן הארכובה ולמטה דאפילו למעלה מארכובה טריפה דלא הוי נבילה אלא ניטלה ירך וחלל שלה כמ"ש בתחילת דבריו ועיין להש"ך בי"ד סימן ל"ב סק"ד ולה' פלתי שם ויתיישב

דף ע"ט ע"א תוס' בד"ה תקנו וכו' דאם לא כן מאימתי וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ועיין בתוס' ר"פ ז"ל ונ"ל דס"ל להתוס' דכיון דבש"ש וש"ח מחייבי בשעת משיכה דאל"כ מאימתי גם בשוכר ושואל כן דאין חילוק בין השומרים ודוקא לענין חזרה הוא דמסתבר לחלק ביניהם ומאי דלא ניחא להו להתוס' לפרש אי מתחייב קודם משיכה או משעת משיכה כפירש"י משום דא"כ מאי פשיט ממתני' נימא דמאי דצריך משיכה במתניתין הוא כדי שיקנה הגנב ויתחייב ולפירש"י ז"ל עיין בש"מ עיין שם

בא"ד שאם היה יכול לחזור בו לא היה מתחייב וכו' עכ"ל והיינו דוקא בשואל ושוכר דיש זמן שאינו יכול לחזור בו לא הוי מכירה עד אותו הזמן אבל בש"ח וש"ש דיכול לחזור בו בכל זמן הוי. מכירה אפילו שיכול לחזור בו דמתני' בכולהו שומרין מיירי ועיין לה' מח"א ז"ל בה' שומרין סי' ח"י שהוכיח מדבריהם הללו דבש"ש וש"ח יכול לחזור בו השומר אפילו בקבע זמן עיין שם: ץ

דף פ' ע"ב בד"ה מותר וכו' שאין יודעין אם היא בר אוכמא וכו' עכ"ל ולפ"ז אם הוא חוורא אין להורגו כיון דידעי ליה ומזדהרי ואף דאין להורגו מ"מ אין מגדלין כיון דמזיק הוא ולכך כי פריך הגמ' מברייתא דמגדלין לה מוקי לה בחוורא אלא באוכמא דאינו מזיק כלל

בד"ה אומר וכו' משמע דאי לא צריכה וכו' אפילו ע"י נכרי וכו' עכ"ל המשמעו' מעו' עיין בהרא"ש ז"ל ועי"ל משום דע"י ישראל לא שרי להרבות וכמ"ש בסה"ד ומכאן יש להוכיח ספיקו של הרב חוות יאיר ז"ל סי' שנסתפק אי אומר לגוי שיאמר לגוי אחר לעשות אי אית ביה איסורא דאמירא לגוי ע"ש

דף פ"א ע"א בד"ה אין וכו' ולאו מלקות ממש וכו' עכ"ל נראה דהוצרכו לזה משום דלכאורה אתיא אפילו כרבנן ולא פליגי אלא במלקות אבל מודו דאיכא איסורא ולשלול זה כ' דרע"ק גופיה איסורא הוא דאיכא וע"כ לרבנן דפליגי אפי' איסורא ל"ל ולא אתיא הא דהכא אלא כרע"ק ומ"מ לא הוו צריכי לכל זה דבהדיא אמרי' בגמרא שם בפ"ב דע"א דלרבנן ל"ל איסורא כלל מדאורייתא דבדאורייתא אין לחלק בין שדה של גוי לשדה של ישראל ועוד דבפ"ב דמכות שם מוכח דלרע"ק איכא מלקות וע"כ דאיכא מקיים ע"י מעשה כמ"ש התוספות שם בע"א וא"כ י"ל דלרבנן ל"פ אלא לענין מלקות

דף פ"ב ע"ב בד"ה לא יגדל וכו' עמ"ש מהר"ש יונה ז"ל סימן י"א וכבר כתבתי במ"א בפרט זה באורך ע"ש: