משמרות כהונה חלק ב ג

ושלח משמע נמי שן ומשמעות ושלח הוא לעולם לא כלי קרנא וכמו שנר' מדברי התוס' בד"ה והא דמכליא וא"כ אמאי הוי טינפה תולדה ונר' פשוט דאחר דכתי' ובער דהוא שן שוב אין לנו לומר אי מנייהו מפקת אלא דמוקמי' ליה ברגל והשתא ע"כ לא כלי קרנא ילפינן שן מרגל וניחא הכל שפיר. ועפי"ז אפשר ליישב מה שהק' התוס' בד"ה אצטריך ע"ש די"ל דאי לאו קרא דכאשר יבער הוה מוקמי' ושלח לשן ורגל וכן ובער ואז הוי טינפה אב וברייתא דלעיל דחשיב אבות דשור לא חשיב טינפה ולכן תני דובער הוא שן וממילא ושלח לרגל לחודיה ומהשתא הוי טינפה תולדה ונחית תנא דברייתא הלזו לכתוב מילתא דברייתא קמייתא וכה"ג תנא דבריי' דלעיל דקרן כמ"ש לעיל

דף ג' ע"א בפירש"י בד"ה אידי וכו' ליכתוב חד להיכא דלא מכליא וכו' עכ"ל היינו דליכתו' ושלח וכמ"ש התוס' ולכאורה ק' הא אי לא כתיב ובער לא ידענא דקרא בשן משתעי גם מ"ש בתי' דהו"מ ליה למכליא קרנא ק' ממ"ש לקמן בד"ה מה רגל ועיין מ"ש מהרש"א במ"ק ומ"ב ומהר"ם לובלין ע"ש ונראה דס"ל כמ"ש הרשב"א ז"ל דאיכא קרא אחרינא דהיינו רישא דקרא דכי יבער איש והשתא בשן איכא תרי קראי כי יבער ובער חד לשליח וחד לאזלא ממילא וכי מוקמי' גם ושלח בשן אצטריך ללא מכליא קרנא ומק' רש"י שפיר דליכתוב ושלח וידענא דבשן איירי מרישא דקרא ומשני דהו"מ ליה למכלי קרנא דכיון דכתיב כי יבער דהיא מכלי קרנא גם ושלח דהוא בשן גופיה בכה"ג הוא אבל כי מוקמי' ושלח ברגל ליכא אלא ובער ורישא דקרא דכי יבער בשן הוא וא"כ אזלינן בתר משמעות דושלח דלא כלי קרנא באופן דלא מוקמי' ושלח לכלי קרנא אלא כי מוקמינן אשן דכתי' ביה כי יבער וניח' בזה מה שדקד' עוד מהר"ם לובלין על פירש"י ע"ש וגם התוס' ז"ל דאזלי בשיטה זו וניחא מה שהק' מהר"ם עוד בתוס' בד"ה אצט' ע"ש ומ"ש לתרץ דס"ל דרגל הוא לא כלי קרנא לפי"ז לא מק' התוס' בד"ה דומיא וכו' מידי

תוס' בד"ה דומיא וכו' ה"מ באיסורא וכו' עכ"ל עמ"ש הרשב"א כאן ובמ"ש הרב גופיה ופיה לעיל דניזקין הוי מילתא דאיסורא ע"ש ועיין בחי' בפסחים דף ע' ע"א ע"ש

בד"ה ושן וכו' מ"מ איירי נמי בחיות וכו' עכ"ל מדבריהם נר' דקרא איירי בתרווייהו בחיות ובהמות ולפ"ז ק' אמאי נשיכה הוי תולדה הא כתיבא היא כמו רגל דנפ"ל מושלח ונר' ליישב דכיון דתולדותי' כיוצא בהן ונפ"ל חיובא דנשיכה מקרן ע"כ כי אצטריך קרא דושלח לרגל הוא דאצט' ואין לומר בזה אי מנייהו מפקת ויותר נר' דתיבת נמי ט"ס וכ"ה בתו' ר"פ ע"ש

ע"ב גמ' אי לשמואל וכו' היינו בור אין לפ' היינו בור גופיה ולא תולדה דא"כ מתני' דתני לבור בהדי אבות מכלל דאיכא תולדה ומאי היא תולדה דבור אלא פי' היינו בור דמסתבר ליה לחיובי כבור וכדמפ"ל בתר הכי מ"ש בור וכו' ועיין בפירש"י ז"ל

שם והתנן אדם מועד לעולם וכו' בגמ' לקמן דף כ"ו נ"ל מפצע תחת פצע ע"ש והרמב"ם ז"ל ברפ"י מה' חובל כ' מדכתיב מכה בהמה ישלמנה ולא חילקה התורה ע"ש ונר' דס"ל דמאי דנפ"ל מפצע תחת פצע היינו נזקי אדם והרמב"ם בנזקי ממונא דאי כ' אדם לא אתי ממונו מניה דנוקי אדם חמירי והא דאצט' פצע תחת פצע ולא ילפי' מדלא חילקה התורה משום דקראי דעין תחת עין וכו' כתיבי גבי כי ינצו אנשים דמשמע במזיד כמו דקי"ל דפטור מד' דברים בשוגג מדכתיב כי יריבון אנשים וכדכ' רש"י ז"ל לקמן דף כ"ו ולכך הגמ' שם אחר דדייק ממתני' דפטור מד' דברים שאל מנא ה"מ דחייב במזיק אדם כיון דכתיב נמי כי ינצו וקאמר מדכתיב פצע תחת פצע אבל נזקי בהמה מדלא חילקה דמאדם לא אתי ודייקי שפיר דברי הגמ' שם ע"ש ובהכי ניחא שמעתין דלא פריך עדיפא מינה דישן אב הוי מפצע תחת פצע דמתני' בנזקי בהמה נמי איירי וניחא מה שדקדקו התוס' בד"ה תולדה דמתניתין דנקט דרכו להזיק נקט צד זה אנזקי אדם והשתא בנזקי בהמה הוי ישן תולדה דמסברא הוא דנפ"ל מדלא חילקה ולא כתיב בהדיא ולכך הוי תולדה וניחא מה שהק' מהרש"א ז"ל במ"ב אפירש"י בד"ה כחו הוא וכו' ע"ש. אך ראיתי לרש"י ז"ל בסנהדרין דף ע"ט אהא דאמרי' מה בהמה לא חילקת וכו' כ' דהיינו מפצע תחת פצע ע"ש

פירש"י בד"ה בח"נ וכו' האי פלגא נזקא ממונ' והלכך וכו' עכ"ל דבריו הם לדידן דקי"ל פלגא נזקא קנסא אבל ר"פ גופיא ס"ל לקמן דף ט"ו פלגא נזקא ממונא ולכך כי פריך הגמ' אמאי קרי ליה תולדה לא משני משום דהוי ממונא דאליבא דר"פ קיימי' וכי פריך לרבא משני לפוטרו בר"ה כדי ליישב אפי' אי ס"ל לרבא כר"פ דממונא הוא וה"ה דהומ"ל דס"ל קנסא ומהר"ם מלובלין ז"ל כ' דכוונ' הגמ' הו"ל לקרותו אב בפ"ע ע"ש מדברי רש"י ז"ל בד"ה לשלם נר' דפירכת הגמ' היא דהו"ל לשנותו בתולדה דקרן גם מ"ש דאי משום ממונא הא דמי לקרן בח"נ ומאי ראיית ולכך משני מן העליה דהשתא דמי לרגל בב' דברים ע"ש לא ראה דר"פ גופיה ס"ל ממונא ואפשר לומר ע"ד דבריו באופן זה דהגמ' ידע צד דלפטרו בר"ה אלא דלר"פ ק"ל כיון דדמי נמי לקרן אח"נ מה ראיית ומשני מן העליה דהשתא דמי לרגל בב' דרכים מן פעליה ולפטרו ולרבא משני לפטרו בר"ה דלרבא י"ל דס"ל קנסא ולכך כ' רש"י ז"ל צד דקנסא ליתובי מילתא דרבא וניחא בזה מה שדקדקו מהרש"א ז"ל והרשב"א ז"ל ומהרש"ל ביש"ש דאמאי לא משני נמי אליבא דר"פ לפטרו בר"ה כמו לרבא ע"ש מה שתי' ועיין להלח"מ בפ"ב מה' נזקי ממון ע"ש ועפי"ז ניחא הכל כמבואר. ודע דמאי דפשיטא ליה להגמ' דגם לרבא הוי תולדה דרגל נראה דהיינו ממתני' דלקמן ר"פ כיצד הרגל דמני לצרורות בהדי תולדות דרגל והתוס' שם הק' אמאי גבי שן לא תני תולדות וגבי רגל תני תולדות ע"ש ונ"ל משום דברגל איכא תולדות כיוצא בהן דהיינו שאר תולדות ואיכא דלאו כיוצא בהן דהיינו צרורות ולכך אצטריך למתנינהו לכולהו אבל בשן כולהו תולדותיו כיוצא בו

דף ד' ע"א תוס' בד"ה לאו וכו' וא"ת עבד ואמה גופי' נילף בק"ו עכ"ל פי' בק"ו ומה שן שיש הנאה חייב עבד ואמה שאין הנאה להיזקן א"ד שחייב ומקשים דלחייב בעבד ואמה היכא שאין הנאה להיזקן לפום סברא דהשת' דכוונתו להזיק הוי קולא גם יש הנאה להיזקה הוי קולא וכ"ת מה לשן שכן אין כוונתו להזיק קרן יוכיח ול"ק מה שהק' מהר"ם מלובלין ז"ל אבל לפ' דהתוס' מק' ממ"נ אי לא ידע מתני' דידים מאי פריך נימא דעבד ואמה גופייהו חייבין ומהאי קו' גופיה ואי ידע מתני' דידים מאי פריך הא סיפא קתני טעמא הא ליתא דנימא