משמרות כהונה חלק ב לח

תוס' בד"ה והלא וכו' כיון דנשחט ונזרק בהכשר וכו' עכ"ל לפ"ז א"צ למ"ש התוס' בד"ה שלא וכו' די"ל דמאי דלא אוקמה בנשפך משום דק"ל והלא פדייה מתרת וס"ל כלוי במנחות דף ק"ב דלן ממש קאמר ועיין להתוס' שם בד"ה דאי בעי שהוכיחו מר"י דס"ל במעילה היתר אכילה וכו' ע"ש וק' דתקשה לר"ד אליבא דר"י דמוקי בנשפך מימרא דר"י במעיל'

דף ע"ז ע"א בד"ה פרה וכו' והא א"ל לר"ש דשבועות וכו' עכ"ל לפמ"ש לעיל דבשעת פרכוס לא מהני הו"מ לאוכוחי משמעתין גופה דנפדית ע"ג מערכתה דהיינו אחר שחיטה וע"כ דס"ל פרה קב"ה ולא בעי העמד' והערכ'

בא"ד כיון דקב"ה היא לא שייך בה חיבת הקדש וכו' עכ"ל ע"פ דבריהם אלו ניחא לי דברי התוס' בסוטה דף כ"ה ע"ב בד"ת לאו כגבוי שכ' דגם לרבנן פרה משום חיבת הקדש ובגמ' במנחות דף ק"ב פריך לר"ש פרה אמאי מטמא ומשני חיבת הקדש משמע דלרבנן ניחא בלא חיבת הקדש ועפי"ד כאן ניחא שפיר דלרבנן פשיטא ליה טעמא דחיבת הקדש די"ל דס"ל פרה קדשי מזבח כמו שצדדו התוס' לקמן אבל לר"ש פריך שפיר דר"ש ס"ל פרה קב"ה היא מדאמ' ר"ל פרה נפדית ע"ג מערכתה דהיינו אחרי שנשחטה וע"כ דס"ל קב"ה ולכך לא בעי העמדה והערכה ומשני אפי' דקב"ה היא אהני חיבת הקדש כיון דחטאת קרייה רחמנא ועיין במהרש"א ז"ל בדבור שאח"ז שנר' מדבריו דגם לרבנן ס"ל כל העומד לישרף והוא תימה

בד"ה פרה וכו' מצטרף בהדי בצק ומקבל האי בצק וכו' עכ"ל מכאן נראה להוכיח ספיקו של המש"ל ז"ל בפ"ד מה' ט"א להסוברים דאוכל פחות מכביצה אינו מקבל טומאה אם ב' חצאי ביצה כל אחד קבל טומאה בפ"ע ואח"כ נצטרפו אי חשבי' כאלו נגעה הטומאה עכשיו וטמאין או לא ע"ש ומכאן מוכח דאין מקבלין טומאה כה"ג דאי איתא אמאי צריך צירוף בשעת נגיעה בטומאה ויש לדחות

בא"ד ואי לענין קבלת טומאה דאוריית' וכו' הניחא וכו' עכ"ל עיין בגמרא במנחות דף ק"ב דאבעיא להו בגמ' אי מהניא חיבת הקדש לממני א' וכ' ופשיט מדר"ש דפרה מטמאה משום חיבת הקדש ודחי דההיא מדרבנן וכי אבע"ל מדאורייתא ע"ש והתוספות הו"מ לדחויי דל"ל לענין דאורייתא דהגמרא מוקי לה מדרבנן אלא דניחא לדחויי גם לפי צד הבעיא דמהני למנות א' וב' אפילו מדאורייתא בפרה מיהא דקב"ה היא ל"ל מדאורייתא ועיין לר"פ ז"ל שתי' כן בקושית התוס' דלענין דאורייתא קאמר והוא תימה דתק"ל למאי דמסיק בגמ' שם דמדרבנן קאמר מאי א"ל

ע"ב גמ' אלא ר"ל מ"ט לא אמר כר"י וכו' ק"ק נימא ר"ל דלא אמר כר"י משום דס"ל כלוי במנחות דף ק"ב דדוקא כל העומד ליפדות הוא דס"ל לר"ש כפדוי אבל כל העומד ליזרק לאו כזרוק ולפמ"ש התוס' לעיל בד"ה והלא וכו' דאם נזרק א"צ לכל העומד ניח' שפיר דפריך אמאי לא אמ' בשחט תמימי' שלא לשם בעלים כרבין אבל לרש"י לעיל דאפי' בכה"ג בעי' כל העומד כמו שנראה ממ"ש בד"ה תהי ע"ש ק' אבל אין להק' למ"ש התוספות לעיל בד"ה כל לחד תי' דרבי אושעיה ל"ל אפילו כל העומד ליפדות ע"ש א"כ מאי דקאמר בשלמא ר"י לא אמר כר"ל היינו רב דימי אליבא דר"י אבל לרבין ניחא בלא"ה דנוכל לומר דל"ל כל העומד ליפדות וא"כ מאי דקאמר נמי אלא ר"ל מ"ט לא אמר כר"י היינו כרבין ונימא משום דל"ל כל העומד הא ודאי ל"ק דר"י גופיה הוא דאמר בחולין פרת חטאת אינה משנה ע"ש

שם גבי קדשים דכתיב כשב ועז וכו' ק"ק גבי קדשים נמי כיון דכתיב שה כדלקמן נימא דאו לרבות כיון דהוה ממעטינן משה וצ"ל דכיון דכתיב כשב ועז דאתה יכול להוציא כלאים מביניהם הוי ריבוי ואף דכתיב שה הוה מרבינן מכשב ועז וע"כ או למעט והתוספות שהק' הומ"ל גבי גניבה משום דכתיב שה היינו גבי גניבה אבל גבי קדשים בהכרח לומר משום דכתיב כשב ועז ותי' דגם גבי גניבה לא מהני לן שה כיון דכתיב שור ולפ"ז מה שהק' התוס' בד"ה זה אמאי לא פריך טריפה שה כתיב היינו ר"ל ולא יתורץ זה בשינויא דגמרא דאו ריבויא דהא שור וכשב אתה יכול להוציא טריפה מביניהם אבל ר"פ ז"ל כ' דהו"ל למיפרך גבי טריפה ויתרץ או לרבות ע"ש והוא תימה דהא משור וכשב אתה יכול להוציא טריפה מביניהם וצ"ל דס"ל דהגמ' הומ"ל משום שה כקושית התוס' ומשום דגבי קרשים צ"ל משום כשב ועז אתה יכול להוציא וכו' כדכתי' נקט נמי כה"ג גבי גניבה וא"כ גם גבי טריפה הוה ממעטינן משה וע"כ או לרבות ולשון התוס' בחולין טריפה אמאי חייב הא שה כתיב ולא כ' אמאי לא פריך וכו' כמ"ש כאן ומהרש"א ז"ל שם הק' נימא או לרבות ע"ש והוא תימה דלפמ"ש התוס' כאן דליכא הכא בנין אב דרבא משום דכתיב שור ליכא למימר או לרבות כיון דשור וכשב ועז אתה יכול להוציא טריפה מביניהם ונראה ליישב דבריו דסובר דהגמרא דקאמר טעמא משום דשור וכשב אי אתה יכול להוציא וכו' לרוחא דמילתא הוא דניח' ליה לומר דבהכרח הוא דגבי גניבה או לרבות אף דבעלמא או למעט אמנם הומ"ל דלעולם משמעות או לרבות אלא דוקא גבי קדשים משום דכתיב כשב ועז וכו' אבל בעלמא אי לרבות בלי שום הכרח ולפי"ז ניחא גם גבי טריפה. ומ"מ לעיקר קושיתו י"ל דכוונת התוס' אמאי לא פריך הגמרא ויתרץ או לרבות וכמ"ש ר"פ ז"ל וכ"ה לשונם כאן וכמ"ש התוס' דכיון דכתיב שור ליתא לבנין אב דרבא כאן ק' מדאמרי' לקמן למאי אי לקדשים וכו' ועיין בש"מ להר"ב ז"ל ועיין לקמן במאי דאמרי' לטמא להנולד מן הטהור וכו'. ומה שהק' מהרש"א ז"ל בתוס' דא"כ מאי פריך שה כתיב וכו' ע"ש נ"ל דמ"ש התוס' כיון דכתיב שור ליתא לבנין אב דרבא היינו ובלא האי סברא דשור וכשב אי אתה יכול להוציא וכו' אמנם כיון דאית לן האי סברא אי אפשר לומר דשור אתי לאפוקי בנין אב דשה ולריבויי כיון דאדרב' ממשמעות שור וכשב אי אתה יכול להוציא ונמעט ואי הוא לרבויי לא הו"ל למכתב שור אלא כשב ועז וא"כ הגמ' גופה דפריך שה כתיב וכו' סמיך אסברא דאי אתה יכול להוציא וכו' דמכח ההיא סברא שה למעט מכח בנין אב אף דכתיב שור

פירש"י בד"ה או שור או שה דאמרי' בפרקין לעיל וכו' עכ"ל עיין מה שכתבתי שם לעיל דע"כ לא ס"ל כמ"ש התוס' שם וגם התוספות בחולין דף ע"ח שכ' שמא אינה מוכנה צ"ל דמספק"ל מילתא אי כפירש"י או כדבריהם דלעיל

תוס' בד"ה אומר וכו' וי"ל מאן דאסר וכו' ומאן : דשרי וכו' עכ"ל נר' דעיקר קושיתם כיון דלרבנן ע"כ רבנן גזרו בהא מילתא נימא דגם לר"ש כן ותי' דלרבנן מדאורייתא וא"כ מאן דשרי אפי' מדרבנן