משמרות כהונה חלק ב לז

דדיוקא דרבא לאו מרישא וכבר תמה עליו הלח"מ ע"ש ונ"ל דהגמ' דקאמר ברישא כוותייהו פסקי' היינו משום דברייתא כמ"ד אין צריך ג"ש אבל למ"ד צריך ג"ש אבעיא בגמרא בפ' השולח מעוכב ג"ש יש לו קנס או לא ולא איפשיטא ופי' הר"ם בה' חובל דדוקא אם תפס העבד מפקי' מניה וכבר השיג הראב"ד בה' עדות אמאי משלמין העדים כיון דדוקא תפס ועיין להכ"מ והל"מ בזה ומעתה כיון דלדינא דוקא אם תפס כי אתו עדים קמאי והעידו דסימא עינו והפיל שנו אז אפילו תפס העבד דמי עין מפקינן מניה וכי אתו בתראי ואפכינהו וקיימי ב' כיתי עדים בפנינו אז אם תפס לא מפקי' מניה דתרי ותרי אם תפס ל"מ מניה כמ"ש רש"י בפ"ב דכתובות דף ך' ע"א וע"ש בתוס' וא"כ פסקי' כבתראי דאי תפס ל"מ מניה ומעתה אין לתמוה על הר"ם אלא משום דפ' הכחשה תחילת הזמה. מיהו לפמ"ש מהריב"ל רבס"ס מפקי' מיד המוחזק אז כאן פסקי' כקמאי דס"ס הוא ס' אי יש לו קנס כבעיא דגמ' וס' דתרי ותרי ועיין להמש"ל בה' מו"ל מ"ש ע"ד מהריב"ל הללו ע"ש

דף ע"ד ע"ב גמ' גמ' לאפוקי מדרב הונא וכו' כ' הרא"ש ז"ל דלר"ה ע"פ ע"א דומיא דעפ"י עצמו ע"ש והא דניחא ליה להגמ' למנקט לאפוקי מדר"ה משום דהלכה כר' יהושע ולזה נתכוון רש"י ז"ל שכ' דהלכה כר"י אבל א"צ לזה דניחא ליה להגמ' למנקט הכי משום דמתניתין דייקא כדאמר ר"א לקמן

שם איתיביה ר"ח וכו' עיין להרא"ש ז"ל לעיל בספ"ק ועיין מה שכתבתי לעיל דף ע"ג אמאי דאמרי' דמי כוליה עבד בעי לשלומי משם התומים ועיין לה' שע"ה ז"ל

דף ע"ה ע"א שם אמר רב המנונא מסתבר' וכו' עיין לה' מש"ל ז"ל בפ"ב מהלכות גניבה במה שהק' ממאי דפשיט הגמרא בשבועות דף ל"ג בעיא דמשביע ע"ק מברייתא דח"נ ע"ש והא דלא ק"ל מבעיא גופה משום דאיכא לאוקמה במודה שגזל ולא גנב ועיין לה' שמחת יו"ט ז"ל דף ר"ט ע"ג ע"ש. ובהכי י"ל מה שהקשה הרב שע"ה ז"ל בה' עבדים דר"י דשמעתין אדר"י דשבועות דף ל"ד ע"א עיין שם

ע"ב פירש"י בד"ה הודאה וכו' ומאי דמחייב בקרן וכפל וכו' עכ"ל מ"ש קרן ל"ד דקרן מחייב בהודאתו והרב מש"ל ז"ל בפ"ב מה' גניבה כ' דכיון דהודה ע"י בעתותא דעדים גם בקרן לא מחייב בהודאתו ולקמן דמחייבו רבנן בקרן אעפ"י דעדות שאי אתה יכול להזימה משום דבממון לא בעי' עדות שאי אתה יכול להזימה ומחייב בעדות האחרונים ע"ש ותמהני דבגמ' בסמוך פריך מדקא מודה דגנב קרן בעי לשלומי וכו' מוכח דקרן מחייב בהודאתו ואין צריך לעדות האחרונים

דף ע"ו ע"א בפירש"י בד"ה ר"ש היה וכו' דאם אבדו חייב באחריותן וכו' עכ"ל ק"ל דמדברי רש"י במעילה דף י"ט ע"א מתבאר דלר"ש אפילו בקדשים שחייב באחריותן מכי אתא ההקדש לעזרה נפטר מאחריותן ע"ש והכא דהקדש הוא ע"כ דטבחו בעזרה וכבר נפטר מאחריותו ושפיר מתחייב אטביחה ואמאי הוצרך רש"י לכל זה ולקמן בגמ' גבי מילתא דר"ש ל"ק דהתם הקדישו הבעלים והביאו הגנב לעזרה ולא הבעלי' ולהכי לא נפטרו הבעלים מאחריות בהבאת הגנב אבל כאן בדברי רש"י ז"ל ק'

תוס' בד"ה שחיטה וכו' הא יכול לפדות בשעת פרכוס וכו' עכ"ל לפום. סברתם דהשתא צ"ל דמאי דפריך הגמ' בשבועות דף י"א ע"ב מתה או נשחטה תפדה הא בעי' העמדה והערכה עיקר הקושיא ממתה אבל משנשחט' י"ל תפדה בשעת פרכוס ועיין להר"ן ז"ל בחי' שם ע"ש

בא"ד ואין לך מום גדול מזה וכו' עכ"ל עיין להתוס' בחולין דף כ"ט ע"ב בד"ה כגון וכו' שהק' לוקמה בזבח וכו' דנר' דס"ל דחצי קנה פגום לאו מום הוא דהתם בבהמה ולא בעוף ולפ"ז נראה דגם בשחיטת כל הסי' לא הוי מום דמ"ש וי"ל

בד"ה שלא וכו' ניחא ליה לאוקמה בכל קדשים וכו' עכ"ל הק' הרב שע"ה בח"ב בהשמטות נוקמה בשחט לשם בעלים וזרק דמן שלא לשם בעלים דהשתא א"ש אפילו בפסח וחטאת ע"ש ולפמ"ש הרב מש"ל ז"ל בפט"ו מה' פסולי המוקדשין דנראה מדברי התוס' בריש זבחים דשינוי בעלים ליתיה בזריקה עצמה אלא בשחט או קבל או הוליך ע"מ לזרוק ע"ש ניחא שפיר ואין להק' לוקמה בשחט לשם בעלים וקבל ע"מ לזרוק שלא לשם בעלים דאי קבל בפיסול ל"ל לר"ש כל העומד ליזרק כזרוק דמי ואז ק' קושית הגמר' בסמוך והלא זריקה מותרת דקבלה בפיסול הוי כמו נשפך הדם דל"ל לר"ש בהא כל העומד וכו' ועיין בתוספות בפ"ק דפסחים דף י"ג סע"ב ע"ש ובהוליך ע"מ לזרוק ליכא לאוקמה דר"ש ס"ל מחשבה לא פסלה בהולכה כמבואר בפ"ק דזבחים. אך אכתי ק' לוקמה בשינוי קדש בשחט לשמו וזרק שלא לשמו ומה שהוכיח מכאן השע"ה שם ספקו של המש"ל דשינוי בעלים בשחיטה עלו לבעלים לשם חובה מדלא אוקמה בשחט בשינוי בעלים ואתיא אפי' בפסח וכו' ע"ש דבריו באו שלא בדקדוק דשינוי בעלים בשחיטה פוסל בפסח דהו"ל שלא למנויו אלא צ"ל בקבל בשינוי בעלים דשלא למנויו לא פסיל אלא בשחיטה ועיין להתוספות בפסחים דף ס"א ע"א בד"ה איתקש ע"ש

ע"ב גמ' והלא פדיה מתרת וכו' אין להק' לוקמה שפדאו קודם שטבחו ובהא פליגי דלרבנן כיון דלא מחייב כפל ל"מ ד' וה' דתשלומי ד' וה' ולא תשלומי ג' וד' ולר"ש דמחייב כפל בחייב באחריותו מחייב ד' וה' דא"כ עיקר פלוגתייהו בכפל ולא הול"ל פלוגתייהו בטבח ויש מי שתי' דפריך לר"ל ואיהו מוקי לה בהקדישו בעלים ואי פדאו קודם שטבחו חייב בד' וה' לכ"ע ונכון הוא. וניחא לי בזה דברי התוס' בד"ה כל שכ' לחד תי' דר' אושעיה ל"ל כל העומד ליפדות וק' דא"כ תק"ל לר"ש שחיטה שא"ר היא ולפי"ה ניחא דמוקי לה כשפדאו קודם שטבחו והגמ' לא פריך אלא לר"ל יעיין להתוס' שם בחולין

שם יש נותר שמטמא וכו' עיין להתוס' בפסחים דף פ"ב בד"ה בשלמא שכ' דשריפה דנותר באכילה תליא דבחד קרא כתיבי ולפ"ז ה"ה איסורי הנאה דוקא בניתר וק' דא"כ לן לפני זריקה אמאי אינו מטמא הא לא חל עליה נותר להאכילו לאחרים וצ"ל דמ"מ אסור בהנאה משום קודש כיון דלא ניתר בזריקה ונותר דקאמר ל"ד וא"ש בכל הקדשים ומשום דנפסל הדם בשקיעת החמה דלא כפירש"י דבתודה איירי וק"ק לפי' רש"י בלא נותר ת"ל דלא נזרק הדם: