משמרות כהונה חלק ב לה

הוא דס"ל דאי לקוחות אין מחזירין ור"י ס"ל דטעמא דר"י משום שמא יבקע הנוד ע"ש והכא אליבא דרבי יוחנן קיימינן ואליביה ע"כ דטעמא דר"י שמא יבקע ועוד דע"כ הגמ' כאן לא מחלק בין תולה בדעת עצמו לתולה בדעת אחרים דאי איתא מאי פריך דרבי יוחנן אדר"י דהא הא דלקוחות הם דמיא לתולה בדעת עצמו כמו שנראה מדברי התוס' הנז' שהק' לס"ד דל"ל ברירא והרי לס"ד דתולה בדעת עצמו הוא דל"ל לר"י ברירה ע"ש וא"כ למסקנא דקאמר כל הנלקט מכח קושית ר' יוחנן אדר"י ע"כ דלא מפליג וטעמא דר"י משום שמא יבקע הנוד

תוס' בד"ה אלא וכו' סתמא דצנועין ל"ל ברירה וכו' עכ"ל וכ"כ בדבור שאח"ז והיינו מדלא אמרי כל המתלקט וק' דנימא לא ניחא להו בכל המתלקט משום גדולין כמ"ש התוס' לעיל בד"ה כל הנלקט וכן הראוני להשע"ה ז"ל שעמד בזה ע"ש ונ"ל דאיסור הגדולין תליא בפלוגתא דאמוראי בנדרים דף נ"ז ע"ב דפליגי אי גדולין מעלין האיסור ומבואר בדברי הר"ן ז"ל שם דעיקר פלוגתייהו אי הגדולין אסורין כיון דבאו מכח העיקר או מותרין וכן נמי אי העיקר היתר והגדולין איסור כגון ליטרא טבל שתקנה וזרעה שייכא פלוגתא זו דלמ"ד אין הגדולין מעלין שרי ולמ"ד מעלין אסור כמו שנראה מדברי הר"ן ז"ל שם בד"ה ודילמא לחומרא ע"ש ועוד אמרי' שם ילדה שסבכה בזקנה ובה פירות אסורין וכ' הר"ן כיון דהיו פירות גוף הפירות אסורין כיון דאין הגדולין מבטלין ע"ש והיינו משום דכיון דהיו כבר הפירות אלא שנתגדלו הוי גידול הפירות כמו זריעה דמניה קרבו וא"כ ל"ד בזריעה אלא אפי' בגידול הפירות גופייהו שייכא פלוגתא זו ושם אמרינן אמוראי נינהו ואליבא דר"י ע"ש בהסוגיא ובדברי הר"ן ז"ל. ומעתה מ"ש התוספות לעיל דהגדולין אסורין היינו למ"ד הגדולין מבטלין אבל למ"ד אין הגדולין מבטלין וס"ל כיון דמיניה קרבו דין העיקר יש להם א"כ הכא דהעיקר כבר נתחלל גידול הפירות דמיניה קרבו נמי שרי שהרי בודאי ביום אחד ליכא חשש לגידול פירות חדשים אלא דאותן הפירות שהיו מתגדלין קצת ושרי כיון דמיניה קרבו דין העיקר יש להם וא"כ לעיל דכ' הטעם דלא חללו כל השדה בב"א משום הגדולין הוק"ל בכל המתלקט ותי' דכל מה שהיה להם לתקן וכ"ז למ"ד מעלין במ"ש אבל הכא נחתי לתרץ לר"י בכל הנלקט די"ל כסתמא דצנועין דל"ל ברירה והוה א"ש למ"ד אין מעלין ודחו לזה דאפי' למ"ד אין מעלין ושרי משום דמיניה קרבו ולההוא מ"ד ע"כ צנועין ל"ל ברירה מ"מ ק' מאי אולמיה דהאי סתמא וכו'

דף ע' ע"א גמ' אמרי נהרדעי וכו' פירש"י כולה שמעתין בפקדון ונר' דהכריחו לפ' כן דאי בגזל איירי ק' דקי"ל כל"ב וקי"ל כר"י וכמ"ש התוס' ע"כ מפ"ל בפקדון אבל בגזל אפי' לא כפריה לא כתבי אורכתא אפילו לל"ב וכ"כ הב"י סי' קכ"ג בדעת הטור ולכאורה נראה דלפי' לל"ק לא כתבו אפילו בפקדון דלא כפריה ולל"ב דוקא דכפריה הוא דלא כתבי' ומיהו הא ליתא דעיקר קרא בגונב מבית שומר כתיב וכמו שהוכיחו התוס' ע"כ נראה דבפקדון דלא כפריה לכ"ע כתבינן ולא פליגי הלישני אלא בטעמא דמילתא דלל"ק טעמא משום דר"י ולא חייש למחזי כשיקרא ולל"ב חייש למחזי כשיקרא והא דלא קאמר בל"ב דכפריה טעמא משום דר"י כיון דקי"ל כר"י נר' דניחא להו למינקט טעמא גם לצנועין דלעיל ועיין להר' ז"ל שער ן' ע"ש

שם דאי רע"ק וכו' אבל כרבנן אתיא דאע"ג דמודו בב' אומרים א' בגבה כדמסיק מ"מ עדי גניבה וטביחה דמו לחזקה דלגבי חיוב זה דמחייבין השתא תרווייהו צריכי להדדי ולא ס"ד דמודה רע"ק בב' אומרי' קידש וזהו מה שחידש המתרץ ועיין להרז"ה ז"ל בס' המאור

תוס' בד"ה אמטלטלין וכו' וא"ת כיון וכו' הול"ל דליתא וכו' עכ"ל ולנהרדעי גופייהו לא ק' ממתני' דשבועות דאיכא לאוקמה שהאחד חייב לחבירו ומדר' נתן וכמ"ש לל"ק ולא ק"ל להגמרא אלא לשמואל דהוצרך לאוקמה בבא בהרשאה ולזה מק' דהול"ל דליתא והגד"ת ז"ל שם נתקשה בזה ע"ש

בא"ד ומיהו לפי' המפ' התם וכו' עכ"ל ועיין להתוס' שם בכתובות דף כ"א שכ' דר"י מפ' דליתא לדר"פ לדיעבד אבל לכתחילה חיישינן למחזי כשקרא ולפ"ז ר"נ דאמר חתמו ונתנו לה כשר דוקא דיעבד דהא קאמר ליתא לדר"פ מדר"נ ועיין להתוס' בפ"ק דגיטין דף ח' שהוכיחו דלכתחילה נמי כשר מההיא דהכותב טופסי גיטין ע"ש ולשיטת ר"י נר' דמאי דהוצרך בההיא דטופסי גיטין לטעמא דקטטה ועגונות היינו לפסול אפי' דיעבד וע"כ התוס' שם בגיטין לא כ' אלא לשון משמע וע"ש במהר"ם שיף ז"ל

בא"ד מ"ל בקרקעות וכמ"ד נשבעין וכו' עכ"ל והיינו דס"ל קרקע אינה נגזלת וכ"מ בתוס' בשבועות ושמעתי מק' ע"ז דמבואר בגמ' שם דף ל"ז דלמ"ד נשבעין דדריש ריבויי ומיעוטי ס"ל קרקע נגזלת עיין שם

בא"ד דהתם לאו ע"מ להוציא וכו' עכ"ל נראה לפי"ז דהוי פקדון ומדפריך הגמ' בפרק יש בכור עלה מנהרדעי נר' דאף בפקדון כי כפריה לא כתבי' ולפי"ז ק' במה שהוכיח דהלכה כל"ב דסוגיא דשבועות ובכורות אליביה אזלא דהא איכא לאוקמה גם לל"ק ובפקדון דגם דפקדון יש לחלק בין כפריה ללא כפריה ועיין להתוס' בפ' שבועת העדות שם

ע"ב גמ' דאי כרבנן כיון דמטיא וכו' מקשים כיון דהעדים אין חייבים אלא מיתה דקים ליה בדרבא מניה גם איהו לא מחייב בתשלומין דהוי שאי אתה יכול להזימ' עכ"ד איבר' דהכי אמרי' בסנהדרין גבי עדי נערה המאורסה מיהו כבר כ' התוס' בריש מכות דדוקא התם לגבי מיתה לא הוי כאשר זמם אבל בהעידו שהוא ן' גרושה כיון דמתקיי' קצת הזמה במלקו' סגי ועיין להתוס' בפ' א"נ דף ל"א בד"ה ר"א ע"ש ועיין בפ"ק דסנהדרין דף ט' ע"ב במימרא דר"י הב"א הבעל עדים וכו' ע"ש

שם אתנן אסרה תורה ואפי' בא על אמו וכו' נר' דס"ל כר"י בפ' א"נ דחייבי מלקיות שוגגין חייבין ולכך אע"ג דפנויה במלקות הו"מ קרא דאתנן בשוגגין ולכך אצט"ל למימר אפי' בא על אמו

תוס' בד"ה באומר וכו' ומיהו לפיר"ת ניחא וכו' עכ"ל והא דלא מוקי לה הגמ' בעומדת בחצר הלוקח דקניה אע"ג דמתחייב בנפשו נר' משום דאכתי ק' דלא הוי אלא מתנה וברייתא קתני מכר אלא דהתוס' משמע להו השתא דקושי' הגמ' היא עיקר הקנייה דכיון דכי תבע וכו' לא הוי קנין כלל וע"ז מקש' דאי עומדת בחצרו קנייה ולא הו"ל למיפרך אלא