משמרות כהונה חלק ב לג

למעטם גם בשבועה ולפי מה שכתבתי לעיל דלא ילפי' משום דאין עונשין מן הדין ניחא שפיר ויש מי שתי' דהא שמעי' ליה מכו"פ וכלל דחיים ושור ומתרצים בזה קושית התוס' בד"ה א"ה שה וכו'

עו"ש האי מ"ל לכדתניא ידו וכו' התוס' בגיטין ר"פ הזורק כ' דדרשא זו היא דשדי ידו בין המצא לתמצא והוי כו"פ וכלל ומק' ע"ז מאי פריך האי מ"ל וכו' הא איכא למידרש כולהו דשדי חמור וכו' ע"ש ושמעתי מק' משמיה דה' יבין שמועה נימא דהגמ' פריך לרבה בר אהילאי מנ"ל למידרש מודה בקנס וכו' ולק"מ דא"כ לשינויא דהגמ' דהול"ל המצא תמצא ק' למ"ד שדי חמור וכו' הו"ל למכתב המצא המצא ולא משמע דהשת' הדר הגמ' ממאי דאמר דס"ל מודה בקנס חייב

דף ס"ה ע"א תוס' בד"ה אין וכו' דלא תימא כשליח דמי וכו' עכ"ל נראה דס"ל דחצר דין שליח אית ליה הוא מסברא ולאו מהאי קרא וכ"נ מפירש"י שם במציע' ע"ש במהרש"א והגמ' בר"פ הזורק דלא עביד צריכות' דאי כ' גט לא ידעי' חצר דאין שליח לד"ע אזיל כמ"ד חצר משום יד אתרבאי

בד"ה גופא וכו' וי"ל דעיקר רב וכו' עכ"ל ק' לפ"ז לישנא דגמ' לקמן בסייעתא דר"ח דקאמר אלמא קרן כעין שגנב דמשמע דאתא לסיועי גם במ"ש קרן כעין שגנב וכן פירש"י ז"ל ולדברי התוס' קרן כעין שגנב מתני' היא דכל הגזלנין וכו'

ע"ב בד"ה כפילא וכו' וריב"א מפ' דלשון אבריי' וכו' עכ"ל והבינייא דבין חכמי' לר"י היא היכא דחומש יותר מכפילו כמ"ש מהר"ם לובלין ז"ל ולפ"ז הו"מ הגמר' לאוכוחי הסייעתא לרב מכח דמאי בינייהו דחכמים ור"י ועיין לר"פ ז"ל

בד"ה אלמא וכו' וי"ל דל"ל הכי וכו' עכ"ל גם לפיר"ת דלקמן יתכן תי' זה דמאי דלרב היכא דאשתני למעליותא כפל ותשלומי ד' וה' כדמעיקר' הוא מכח הפ' דגלי לן לאקולי בתשלומי ד' וס' וכפל דודאי דגם למסקנ' טעמ' דרב מכח הפסו' ודלא כמהרש"א ז"ל

בד"ה הן וכו' דאי לאו אלא חד קרא הו"מ וכו' משמעות דבריהם דק"ל דלא לכתוב אלא חד קרא משניהם דהיינו דלא לכתוב נמי קרא דאתנן ונילף מאשר גזל ואע"ג דאצט' קרא דאתנן לולדותיהן הא נמי שמעי' מהתם דכיון דשמעינן שנוי קונה מאשר גזל ממילא מותר גבי אתנן כמ"ש בד"ה הא מני וכו' וכיון דשנוייהם מותר כ"ש ולדותיהן דאין דעתה עלייהו כמ"ש התוס' בסמוך בד"ה הן ולא ולדותיהן. ודע דהר"ם בה' גזילה פ' שינוי החוזר לברייתו לא הוי שינוי ולא קני ופ' בה' איסורי מזבח כב"ה באתנן ופ' בפ"ב מה' גניבה ובה' גזילה דשינוי קונה מקרא דאשר גזל ולדידיה ק' קו' התוס' ונר' דס"ל דרבה ס"ל דלכ"ע הם ולא ולדותיהן לחוד הוא דדרשי' וגם אתיא לדרשא אחריתי בין לב"ש בין לב"ה וטעמא דב"ה משום דשינוי קונה מקרא דאשר גזל וב"ש ס"ל דמאיס או דשינוי אינו קונה ודלא כדקאמ' הגמ' בשמעתין והכריחו לזה קושית התוס' ועיין לה' יש"ש ז"ל

דף ס"ו ע"א בד"ה לא וכו' אפילו כשגזז וכו' עכ"ל ועיין להתו' בפ' ראשית הגז שהק' ע"ז דר"ח דאמר מזיק מ"כ פטור מאי קמ"ל מתני' היא ותי' דהוה מפרשי' שצבע קודם שנתחייב. ע"ש ואכתי ק' מאי קמ"ל ר"ח הא שמעינן מברייתא דפ' הגוזל גבי פאה וי"ל דלא ק"ל אלא ממתני' אבל בברייתא דפאה אפשר דלא שמיע ליה

בא"ד אבל הניח מקצת מה שהניח חייב וכו' עכ"ל משמע דדוקא מה שהניח הוא שחייב ולא על כולו אבל מדברי מהר"י קורקוס בפ"י מה' בכורים נר' בהדיא שהבין דחייב על הכל וחלקו הוא שצבע ולא חלק הכהן ע"ש

בד"ה כיון וכו' דא"כ אפילו בתר דאתא לידיה באיסורא עכ"ל אבל מה שחייב דמים לא ק"ל דמה שחייב דמים הוא משום מצות השדה הוא וכן בהשבת אבידה הק' הרב מח"א ז"ל בה' זכיה מהפקר ס"י הא לא מהני הפקר במידי דליתיה ברשותיה כדאי' לקמן דף ס"ט ע"ש ונר' ליישב דר' דוסא וצנועים שם ס"ל דיכול להפקיר אף במה שאינו ברשותו ע"ש וא"כ אי איתא דיאוש הוי הפקר אז לר' דוסא וצנועין אף בתר דאתא לידיה באיסורא קני ביאוש וא"כ מאי פריך אביי לרב יוסף לקמן מעורות של בע"הב נוקמה כר' דוסא וצנועין אלא ע"כ דלכ"ע לא מהני יאוש בתר דאתי לידיה באיסורא ואי יאוש הוי הפקר הוה קני שפיר

ע"ב גמ' ש"מ יאוש לא קני וכו' מק' דרבה בפרק הגוזל דף קי"ד ס"ל דבידוע מחלוק' ר"ש ורבנן וא"כ מאי פריך נוקמה כרבנן דגזלן לא הוי יאוש ורבה איירי בגנב אליבא דרבנן ובגזלן אליבא דר"ש ולק"מ דלרבנן כיון דלא הוי יאוש אפילו מקדש לא קדשי ומאי ממעט ליה מהקרבה וכמ"ש התוס' במאי דפריך פשיט'

שם וש"מ יאוש קני וכו' נראה דאביי גופיה ס"ל דמדרבנן הוא דקני ולכך לא רמי בריי' אמתני' דברייתא דקרבנו אקרא קאי ומתני' דעורות בדרבנן איירי ופריך לרבה מברייתא דקרבנו אצד דמדאורייתא יאוש קני ופריך ממתני' דעורות אר"י ולא ארבה משום די"ל בדרבנן איירי ולא שמיע ליה ברייתא דת"כ שהביאו התוס' ועיין בר"פ ז"ל גבי קשיא ב"ה דב"ה ור"י כ"ב שנין עיין שם

תוס' בד"ה דגזל וכו' דהתם מדרבנן וכו' עכ"ל עיין להמש"ל בה' כלים מה שנתקש' בדברי הק"א ועיין מ"ש בנימוקי לת"כ פ' מצורע בבריי' הלזו רמשכבו ולא בגזול וע"פי מה שכתבתי שם בכוונת הק"א ל"ק גם מה שהק' המש"ל מההיא דהמפקיד אצל ע"ה ע"ש דהתם פשיטא די"ל מדרבנן ולא ק"ל אלא הכא דלא עשו אלא כזבים בדינא דאורייתא

בד"ה כל וכו' בלא ההיא דעוצבא וכו' עכ"ל ולא ק"ל בלא דעורו' דההיא צריכא לגלויי דמתני' דחסרון בגזל איירי דומיא דעורות ותי' בב"ה איירי וא"צ שיהא דומה אלא בכלים ולא בבעלים ודלא כמהרש"א ז"ל

דף ס"ז ע"א בד"ה אמר וכו' שהקדישו בעלים ביד גנב דא"כ מאי פריך וכו' עכ"ל והא דלא משני הגמ' כן י"ל דס"ל להגמ' כר"י דאמר לקמן גזל ולא נתיאשו הבעלי' שניהם אין יכולים להקדיש אבל מהרש"א ז"ל שם בפ' הניזקין כ' דאי הקדישו בעלים מאי קמ"ל דחייב משום שחוטי חוץ פשיטא דהקדש גמור הוא ומאי קמ"ל ברייתא ע"ש והתוס' בתחילת חילת הדיבור שהוכיחו דיאוש קני לעולא ודוקא בקרבן הוא דלא קני מדלא פריך בפרק הניזקין מרישא אין כוונתם דמרישא לחודה הוא קשה דהא איכא לאוקומה בהקדישו בעלים ומכח בריית' הוא דלא מוקמי' לה בהכי אלא ר"ל דמכח סיפא תק"ל לעולא גם מרישא ולא יתורץ בשינויא דגמ' שם ע"ש. הק' מהרש"א ז"ל