משמרות כהונה חלק ב לא

נעשה ש"ש ממש וכהנך אמוראי דפליגי ר"ע ור"ט אליבא דר"י בש"ש כמו לרבא אבל נאנסו לר"ע פטור כר"ן לטעמא דפרוטה דעניא וכ"פ כל הפוסקים ז"ל דטעמא דפרוטה דעניא וא"ש בזה דלא תק' ע"ד מהרש"ך ז"ל אמאי אוקמה הגמ' שם לר"י באונסין ולא אוקמה בנטר כדנטרי אינשי מיהו בזה בלא"ה י"ל דסוגיא דהתם ס"ל כרבה דבנטר כנטרי אינשי גם שאר ש"ש פטור. אך מדברי הר"מ ז"ל יש להוכיח דלא כמהרש"ך דפ' בההיא פלוגתא דר"ט ורע"ק דע"י השמוש מתחייב באונסין ופ' טעמא דר"י משום פרוטה דעניא ופ' בשאר ש"ש מחייב בנטר כדנטרי אינשי כאמוראי דפליגי ארבה ודוק

ע"ב גמ' ואמר הלה הריני משלם מ"ש רש"י ז"ל שלם ל"ד דבאומר הריני משלם סגי כדמוכח בגמ' ר"פ המפקיד דף ל"ד מברייתא הלזו וע"ש מה שפירש"י ז"ל בברייתא הלזו נגד שמעתין וכבר ראיתי שתמה ע"ז מהר"ם שיף ז"ל וצ"ל דגמ' כאן לא ס"ל כרב פפא שם בסמוך וע"ש בתוס' בדף ל"ג ע"ב בד"ה נגנבה עיין שם. הק' מהר"ם שיף ז"ל נוקי בנגנבה באונס ותי' דגניבה באונס תליא בלסטים מזויין והוא נכון ומה שדחה דא"כ נילף גניבה בשואל מלסטים מזויין דהוא שבויה לחיוב ע"ש ליתא דלחיוב ודאי דליכא למילף גניבה מלסטים מזויין דגניבה שאני דאפש' ליה למטרח כדאי' בגמ' בפ' השואל אבל לפטור ודאי דאיכא למילף כש"ש

תוס' בד"ה קסבר וכו' וי"ל דנ"ל מוכי ישאל וכו' עכ"ל ואע"ג דמ"מ פליגי אבריית' הלזו דס"ל קרנא עדיפא והנהו ס"ל כפילא עדיפא י"ל דס"ל בברייתא דפריך לא אם אמרת בש"ח וכו' דבריית' היא כמו שנר' מדברי התוס' בד"ה לא וכו' וכ"כ התוס' במציעא אבל מתוס' ר"פ ז"ל בשני בשמעתין נר' דלאו בריית' היא אלא מימרא דר"י היא ע"ש ולדידיה צ"ל דס"ל לר"י ולר"א כברייתא דר"ח דתורת הזמה שהביאו התוספות בד"ה לא וכו' דמשם יש ללמוד דאיכא למיפרך כה"ג דלא כברייתא הלזו

בד"ה סברוה וכו' דהכי קי"ל כסתם מתני' וכו' עכ"ל ק"ק אמאי לא כ' בפשיטות משום דר"מ ור"י הלכה כר"י ועוד ק' במ"ש התוספות בדבור שאח"ז לפי דבריו דבעינן לאוקומה כר"י דהא לפום מאי דמחליף אין הלכה כר"י דאמר ש"ח הוי ונ"ל דאי מוקי ברייתא כר"מ הוי הלכה כר"מ דתנא דברייתא ור"מ הוו רבים לגבי ר"י ולהכי הוכרחו לומר משום דסתם מתני' כר"י ולמאי דמחליף נמי הלכה כר"י דש"ח הוי דתנא דברייתא ור"י רבים ועוד ר"י ור"מ הלכה כר"י ומתני' דשבועות לא מכרעא דכיון דסתם מתני' ר"מ לא הוי רבים וגם לא נכלל זה במאי דקי"ל הלכה כסתם משנה ועיין להרא"ש ז"ל בשבת דף קכ"ה ע"ב ע"ש

דף נ"ח ע"א בד"ה א"נ וכו' וא"ת דבס"פ השוכר וכו' עכ"ל התו' במציעא דף ל"א ע"כ כ' דניחא לא"נ דקאמר הגמ' אלא לשינויא קמא ק' ע"ש נר' דס"ל דמאי דקאמר א"נ מבריח ל"ל פסידא וכו' הכל הוא במדעתו וק' דהא פורע חובו א"ל פסידא וצ"ל דס"ל כפיר"ת דפורע חובו במזונות אשתו ע"ש בתוס'

בא"ד שטף נהר וכו' כ' מהר"ם שיף ז"ל דלא ק"ל מרישא דמתני' משום דהוא בידים ע"ש וק' דהא פורע חובו בידים וי"ל דפשיטא ליה דבמידי דבידים עשו תקנה וכיון דמשום תקנה הוא בפורע חובו ל"ש תקנתא וכמ"ש בסמוך

בא"ד ואפילו בב"ח דוחק וכו' עכ"ל ע"ש בחי' בנדרים

דף נ"ט ע"א גמ' היינו ר"י וכו' למ"ש התוס' בד"ה אכל' דר"י אגב קרקע קאמר לא הומ"ל א"כ פגים ובוסר דלר"י אין שמין אגב קרקע ולר"ש שמין דכיון דר"י בסמדר בעי אגב קרקע כיון דצריך לקרקע מה"ט נמי פגים ובוסר בעי קרקע ולמה שנר' מדברי רש"י בד"ה בד"א ובד"ה אבל דלר"ש פגים ובוסר לא בעי קרקע הומ"ל א"ב דלר"י בעי קרקע בכולהו ולר"ש לא בעי אלא משום דחד לישנא אמרו ר"י ור"ש חד משמעות לתרווייהו ועיין בגמ' לקמן דמבואר דטעמא דר"ש משום דל"צ לקרקע וא"כ בוסר ופגין דצריכי לקרקע שמין אגב שדה ודברי רש"י ז"ל י"ל

תוס' בד"ה רבי וכו' תימה אמאי לא קאמר וכו' עכ"ל תי' בתוס' ר"פ ז"ל דא"כ היינו חכמים ע"ש וא"ל לולבים א"ב דחכמים ור"ש דהא חכמים אמרו גם בחזיז דהוא כמו לולבים כמ"ש מהרש"א ז"ל בד"ה אכלה ועוד דל"ל דחכמים בלולבים ס"ל דאין משלם אלא כמו שנמכרין בשוק דא"כ תק"ל והא הוו תמרי כדפריך בעובדא דלקמן להנהו דבי ריש גלותא

דף ס"א ע"א בד"ה דרך וכו' והוי סתם ואח"כ מחלוקת עכ"ל ק' לאיזה ענין עביד לה סתם ואח"כ מחלוקת אי לאשמעי' דהלכה כמחלוקת הא אכתי לא ידעי' אי הלכתא כרע"ק או כר"ש ובגמ' לקמן הוא דפ' הלכה כר"ש וכה"ג הק' התו' בכריתות ר"פ אמרו לו ע"ש

ע"ב מתני' היה גדי כפות לו וכו' עיין להראב"ד בפי"ד מה' נ"מ דין י' ומ"ש בממון ט"ס וצ"ל בטמון וע"ש לה"ה ז"ל

דף ס"ב ע"א גמ' ממתניתא פשיט' ליה וכו' שעורין וחיפן וכו' מדברי רש"י ז"ל נר' דהגמ' מדמה לה לשעורין וחיפן בחיטין ועיין בתוס' ר"פ ז"ל

ע"ב שם יצאו שטרות וכו' מק' למ"ל קרא למעט כפל שטרות מכפל הא בגמ' לקמן דף צ"ח גבי שורף שטרותיו של חבירו פריך הגמ' אי דאיכא עדים דידעי וכו' ומוקי לה במאמינו וא"כ ה"נ איכא למפרך הכי ואי מיירי במאמינו הא מודה בקנס פטור עכ"ד ולפי הסוברים שהביא היש"ש בפרקין סי' כ"ה דאי איכא ע"א והוא אינו רוצה לישבע לא הוי מודה בקנס כיון דמכח ע"א הוא שהודה ניחא דאיכא לאוקומה בכה"ג דאינו רוצה לישבע להכחיש העד אבל לדעת התוס' שהביא היש"ש דגם בכה"ג הוי מודה בקנס ופטור קשיא ונ"ל דמאמינו מילתא אחריתי היא ולא הוי מודה בקנס שהרי לא הודה אלא דמוחז' ליה דלא משקר והאמינו

שם אי מה הפרט מפו' דבר שנבלתו מטמאה וכו' מק' למ"ש התוס' בנזיר דף ל"ה ע"ב בד"ה מכדי לחד תי' דהני ב' צדדי דדבר המטלטל וגופו ממון שקולין הן וחשובים כחד צד דלא בעי' דדמי ליה מב' צדדין ע"ש מאי פריך הגמ' אי מה הפרט מפו' וכו' הא ע"כ קושטא הוא דלא חשיב צד דמטמאה לצדדין דברייתא דהא למסקנא דמילתא לא בעי' מטמאה ובעינן דבר המטלטל וגופו ממון וכן י"ל בכולה שמעתא ונ"ל דל"ק דלא כ"כ התוס' אלא למ"ד כללא בתרא דוקא אבל למ"ד כללא קמא דוקא בעי' דדמי ליה בכל הצדדין וא"כ הגמ' פריך שפיר למ"ד כללא קמא דוקא מנ"ל לרבויי עופות אימה מה הפרט מפורש וכו' ולמסקנ' דשמעתין דמוכיח