משמרות כהונה חלק ב ל

התורה כולה ברבויי ומיעוטי ולא בכללי ופרטי למ"ל וכל בבהמתך סגי דהו"ל ריבה ומיעט וריבה ריבה הכל ונ"ל דהכא לא מייתינן עופות מרבויא בתרא דלא נקרא בהמתך ולא מייתינן בריבה ומיעט וריבה אלא מאי דנכלל ברבוייא בתר' ולכך אצט' וכל וגם במאי דדרשי' בשמעתין בכלל ופרט וכלל ע"כ נמי דהכלל בתרא הוא מוכל ולא סגי בבהמתך דלא מייתינן אלא מאי דנכלל בכללא בתרא וניחא הב' קושיות שהק' התוס' בד"ה ואימא ושו"ר לה' ת"ח ז"ל שתי' כן לקושי' התוס' האחרונה ע"ש. עוד ראיתי לו שתי' לקושי' התוס' הא' דהפרט אחא לחיה דחיה בכלל בהמה מ"מ בכמה מקומות מצינו דכתיב בהמה וחיה בהדיא ע"ש וליתא דא"כ בהפרשת הר סיני מנ"ל דאתא אם לרבות העופות נימא דאתא לחיה אלא ע"כ כל דאיכא למדרש דרשי'

שם להנחה הקשתיו וכו' ועיין בתוס' ר"פ ז"ל שכ' דפריקה וטעינה באדם מדרבנן ועיין להרדב"ז ז"ל ח"ב סי' תשכ"ח ע"ש

דף נ"א ע"א שם ח"ו פסקה טובה וכו' הא דלא חיישינן באריכו' ימים דכתיב בדברות הא' דפסקי ח"ו עיין להת"ח ז"ל ונ"ל במ"ש התוס' ע"הת דבכבוד או"א כתיב יאריכון ובשלוח הקן והארכת דבשלוח הקן המצוה גורמת אריכות ימים אבל בכבוד או"א ע"י שמכבדם הם מתפללים עליו שיאריכו ימיו וזהו יאריכון ימיך דהיינו האו"א המה יאריכון ימיך ע"ש אבל בהטבה כתיב למען ייטב לך ולכן באריכות ימים לא פסקי כיון דע"י תפלה הם כדקאי קאי משא"כ בהטבה ובהכי י"ל מ"ש שאיני יודע אם נאמר טוב דר"ל אם ההטבה היא מצד עצמה או קאי גם על התפלה דאי מצד התפלה ליכא למדרש שום דרשא במאי דלא כתיב הטבה בדברות הראשונות ואין כאן מקום שלה

תוס' בד"ה למינהו וכו' דבא"ט משמע וכו' עכ"ל נר' דמאי דמשמע להו דהתם לאו מכח ג"ש דמ"ל דהתם לב"נ קמבע"ל אבל לישראל מתני' היא וכמ"ש מהרש"א ז"ל בסנהדרין שם ע"ש וא"כ ע"כ ממשמעו' למינהו ולא מג"ש דג"ש אינה ענין לב"נ

בא"ד וא"ת דסוגיא דגמ' דלא כרבנן עכ"ל הא דמשמע להו דרבנן ס"ל דלא הוזהרו מעיקר' ב"נ ולאו משום דכיון דלא נשני' יצאו ב"נ משום דמדהוסי' ר"א ע"כ דס"ל דנשנית וא"כ ע"כ דס"ל לרבנן נצטוו מעיקרא דאין סברא דפליגי בהא אי נשנית אי לא נשנית

בא"ד אבל השתא דאתא ג"ש ומפקא וכו' עכ"ל ק"ק מאי אולמיה דג"ש דבהמתך מג"ש דלמינהו וצ"ל דס"ל דהאי ילפות' דלמינהו לאו ג"ש גמור' אלא ילפותא כמו בנין אב או משום דאינה מופנה

דף נ"ו ע"א גמ' אלא אפי' חתרו וכו' הר"ם הביא דין זה והלח"מ הק' דזה אינו אלא למ"ד תחילתו בפשיעה וסופו באונס פטור והר"מ פ' דחייב ע"ש ובמ"ש התוס' דהומ"ל סד"א אונס הוא ובנעל יפה כ"כ בחוזק א"ש ועיין בהרא"ש ז"ל ובמקובצת

פירש"י בד"ה פטור וכו' דהיזק שאינו ניכר ל"ש היזק וכו' עכ"ל לפמ"ש דבשקל בהם משקולות א"ש אפילו למ"ד שמיה היזק כדאיתא בגמ' דגיטין אלא דה"ק בכה"ג כ"ש ל"ש היזק כיון דשקל משקולות דטעמא דמ"ד שמיה היזק משום דחשיב ליה ניכר כמ"ש התוס' בסוגיא דגיטין שם בע"ב עיין שם

תוס' בד"ה אילימא וכו' אמאי אמרי' וכו' כפתו במקום שסוף וכו' עכ"ל לפי מ"ש התוס' שם דההיא דחולין דנפלה סכין ס"ל כמ"ד אשו משום ממונו וההיא רבא קאמר לה ע"ש ל"ק דרבא הוא דאמר כפתו במקום שסוף חמה וכו' אזיל לטעמיה דס"ל אשו משום ממונו אלא דהתוס' הכא מחלפא שיטתם ומ"ש שם בתחילת הדיבור נראה למ"ד אשו משום חציו וכו' לאו בדרך קושיא ותי' קאמרי אלא דינא קאמרי למ"ד אשו משום חציו

בד"ה ממונא וכו' משום דלא ידעי' וכו' עכ"ל נ"ל דאי בהכי איירי פשיטא דחייב בדי"ש דגזלן הוא וכדפריך אילימא בי תרי פשיטא וכו' ואם הענין אמת שהוא חייב לו אלא שהעדים שקר בהא ודאי ליכא לאוקומה דלא שייך חייב דיי"ש דמשמע כשמשלם יפטר מדי"ש והא ליתא דמ"מ עבר משום מדבר שקר תרחק וכמ"ש בש"מ ע"ש

בד"ה אלא וכו' ודוקא שוכר וכו' עכ"ל אבל הריטב"א ז"ל בחי' ברפ"ב דקדושין כ' דה"ה אמה ומתני' דשלח ביד פקח שאני משום דהפקח חייב וכיון שמשלם הפקח נפטר המשלח מחיוב דדי"ש ע"ש ועיין למהר"ם שיף ז"ל שהביא ראיה לדברי התוס' מגמ' בסנהדרין דף כ"ט דאמרי' דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין גבי נחש וע"ש בתוס' אבל אין לדחות דש"ה משום דנהנה ולא מצינו זה נהנה וזה מתחייב כדאי' בקדושין אפי' לב"ש ע"ש דהגמרא שם בסנהדרין נקט טעמא דדברי הרב וכו' ונ"ל לסברת הריטב"א ז"ל דבכל גוונא חייב ברי"ש ממתני' דנררים דף מ"ג דהמודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל הולך אצל חנוני אבל ע"י שליח לא דשלוחו ש"א כמותו כמ"ש רש"י שם ע"ש והא אין שליח לד"ע ובשלמא למ"ד בפ"ק דמציעא דף י' דכל היכא דשליח לאו בר חיובא שלוחו כמותו ניחא אלא למ"ד בכל גוונא אין שליח לד"ע ק' אלא ע"כ דמ"מ חייב בדי"ש ועיין בגמרא שם דף ל"ו גבי תורם את תרומותיו. ובזה י"ל מה שהוכיח המח"א ז"ל בה' שלוחין סי' ט' מגמ' דר"פ המדיר ע"ש ועיין להש"ך ח"מ סימן ל"ב סק"ג ע"ש

דף נ"ז ע"א בד"ה קרנא וכו' ולהנהו אמוראי וכו' מ"מ משכחת כדפי' וכו' עכ"ל כ' מהרש"ך ז"ל ח"ב סי' קס"ט הביאו המש"ל ברפ"י מה' שכירות דאפי' הנך אמוראי דס"ל דא"ל לכך יהבי לך אגרא וכו' לנטור נטירא יתירתא ה"ד בש"ש שנתן לו שכר אבל שומר אבידה דליכא אלא הנאת פרוטה דר"י לכ"ע סגי בנם בעידנא דניימי אינשי ע"ש ודברי התוס' הללו הויין תיובתיה דלפ"ד לא היו צריכין לו מ"ל באונס גמור להנך אמוראי דפליגי ארבה ונ"ל ליישב דדברי הרב הם לל"ק דטעמא דר"י משום פרוטה דעניא אבל לל"ב דטעמא דר"י משום דהתורא שעבדא אותו בע"כ התור' שויתיה כש"ש ממש ואין לחלק ביניהם ומשום די"ל דהגמ' דהוצרך לאוקומה בלסטים מזויין כדי ליישב לטעמא דהתורה שעבדא וכו' לכך כ' התוס' דמ"מ מ"ל בנגנבה באונס גמור. ומן האמור י"ל ראיית התוס' לעיל בד"ה בההיא דהלכתא כרבה מההיא דמה יהא בדמים וכו' ע"ש די"ל דהגמ' שם דאוקמה אליבא דר"י באונסין הוא לטעמא דהתורה שעבדה וכו' דאז בלא שמוש הוי ש"ש לר"י אבל לטעמא דפרוטה דעניא אז הלא שמוש הוה סגי בנטר כדנטרי אינשי כדברי מהרש"ך וע"י שמוש