משמרות כהונה חלק ב כט

תוס' בד"ה שור וכו' וכן כל פיסולי המוקדשין וכו' עכ"ל נר' דר"י גאון לא אמר אלא בבכור אבל התוס' הוסיפו דה"ה לפיסה"מ לפום מאי דס"ל השתא דסוגיא דלקמן בנפדו אבל לפי מה שהוכיחו התוס' לקמן בד"ה לענין כלים דבלא נפדו קמיירי ורעהו קריביה כיון דאית בהו פריה ע"כ דהכא בבכור דוקא מיירי דלית ביה פדיה ובהכי א"ש דברי התוס' לעיל דף י"ב ע"ב בד"ה ואם ע"ש ועיין מהר"ם לובלין ז"ל

בא"ד ובור נמי הוה מחייבי' וכו' עכ"ל נר' דס"ל דבור יליף מאדם ושור דממעטינן בהו הקדש מרעהו ועיין להתוס' לעיל דף ז' ע"א ועמ"ש שם ולמהר"ם שי"ף כאן

בד"ה הא וכו' ולרבנן הא קמ"ל דלא תימא וכו' עכ"ל ק"ק לעיל דף י"ג דפריך אי רבנן פשיטא נימא דהו"א דרבנן דל"ל אי ליכא לאשתלומי וכו' דעיקר המעש' עושה הבור אבל בשר ואימורין תרוויהו כי הדדי נינהו קמ"ל וכמו אביי ורבינא דאתו לאשמעי' הא ועמ"ש מהרש"א ז"ל ולכאורה י"ל קושית מהרש"א ז"ל דבמתני' כולי' הזיקא עביד כל אחד ובהא אין לחלק בתוראי בבירך אשכחתיה אלא דהא ליתא דמדברי התוס' לעיל דף י"ג ע"א בד"ה אנא מבואר דאע"ג דהאי עביד כוליה הזיקא והאי עביד כוליה הזיקא יש לחלק בתוראי בבירך וכו' ומזה ק' על מה שתי' מהרש"א ז"ל דמאי דאמרינן הא מני ר"נ אזיל כלישנא קמא ע"ש דלפ"ד התוס' אפי' לל"ק דהאי עביד כוליה הזיקא והאי עביד כוליה הזיקא איכא לאוקומי מתני' אפילו כרבנן דע"כ דל"ל לרבנן אי ליכא לאשתלומי מבור לא משתלם משור דל"ל תוראי בשורך וכו' אבל במתני' אית להו שפיר אי ליכא לאשתלומי מכורה משתל' מבור משום תוראי בבירך אשכחתיה אלא ע"כ דס"ל לתלמודא דגם במתני' איכא למיפטריה מגזירת הכתוב ונפל ולא שיפילוהו אחרים כיון דמקול. הכריה הוא וכן שמעתי שכן תי' הז"י ז"ל לקו' מהרש"א

בד"ה לענין כלים וכו' ושמא רבא כר"י ס"ל עכ"ל ק"ק לרב אשי והמת יהיה לו למ"ל אי לנפדו הא לדידי' שרי שאר הנאו' ואי לשלא נפדו ת"ל מרעהו דהא גם בבור ילפי' מרעהו כמו שנר' מדברי התו' בד"ה שור וכמ"ש ולמ"ד פודין ג"כ ק' אלא דזה היא גופה התימה שכ' בתחילה. הן אמת דלפמ"ש ואי הוה מוקמי' בשלא נפדו ניחא וכו' מיושב גם לר"א דמוקמי' לקרא בשלא נפדו ומ"מ בשור חייב דחשיב שפיר רעהו כיון דבר פדיה הוא ולעיל שור ושור פיסולי המוקדשין שנגחו בבכור איירי וכמו שכתבתי שם בד"ה שור ועפי"ז ניחא מה שהק' ה' הלכות יו"ט דף קכ"ה ע"ג ע"ד הר"מ ע"ש אך לפ"ז הי"ל להר"מ לבאר בפי"ב מה' נ"מ בהך דשור ושור פיסולי המוק' שנגחו דבבכור הוא ומ"מ דברי התוס' אכתי לא מתישבים דהא השתא קיימי דבנפדו הוא דמיתוקמא וא"כ לר"א למ"ל והמת יהיה לו ועיין בגמ' לעיל דף נ"א ע"א ועיין להתוס' שם בפ' כ"ש ולה' שע"ה בריש ה' איסורי מזבח ע"ש

בד"ה איפוך וכו' רעהו למ"ל וכו' עכ"ל הק' מהרש"א ז"ל הא אצטריך לגוי ע"ש ונראה דכוונתם להק' דבמתני' לעיל דף ל"ז דריש מרעהו וע"כ דוהמת דשור למטפלין ודבור למי שהמת שלו וא"כ הו"ל להגמ' למיפרך אמתני' דלעיל ואיפוך אנא ותי' דמתני' דדריש מרעהו אבבא דהקדש שנגח הדיוט ובהכי ניחא גם מה שהק' השע"ה ז"ל שם נימא דאצט' לבן פקועה ע"ש דאי מתני' נחית לאשמעי' פרטי הדינין הו"ל לאשמעי' נמי מאי דדרשי' מוהמת יהיה לו ובלא"ה י"ל דא"כ טפי עדיף למדרש דבור למי שהמת שלו כי היכי דלא נדחוק לאוקמה דשור בבן פקועה ומאי פריך ואיפוך וכו'. והנה התוס' לעיל דף ט' הק' אמאי אצט' שור למעט אדם ת"ל מוהמת יהיה לו ותי' דאצט' לעבד וכו' וכ"כ רש"י ז"ל בשמעתין ובתוס' ר"פ ז"ל תי' דאי לא כתיב אלא חמור הוה מוקמי' למעט אדם דטפי מסתבר למעט אדם מכלים והוה מוקמינן והמת יהיה לו למטפלין דהשתא ליכא סברא דשכן פטר בו את הכלים דקאמר הגמרא דאכתי לא אימעיטו כלים ע"ש ודבריו לא יכונו אלא לשמואל דלהבלו וכ"ש לחבטו אבל לרב דאמר להבלו ולא לחבטו פריך בגמ' לקמן אמאי אצט' למעט כלים הא כלים לאו בני הבלה ומשני בחדתי ע"ש וא"כ בלא קרא איכא קולא בבור דפטר בו את הכלים הישנים דלא אצטריך קרא אלא לחדתי

דף ד"ן ע"א גמ' אי כתיב שור הו"א וכו' נר' דעיקר קושית הגמ' דעופו' מנ"ל הוא לר"י דלרבנן י"ל דאו לרבות עופות וגלי לן רבוייא דאו למדרש מה הפרט מפורש ב"ח ודרשו לחלק מהיכא דדריש ר"י ואף למ"ש מהרש"א ז"ל בתוס' דלר"י י"ל דיליף שור שור משבת כיון דחמור בלא"ה יתירא הוא לר"י היינו למסקנא דחמור לר"י קשיא אבל השתא ס"ד דגמ' למדרש חמור גם לר"י ולמסקנא אצט' ישיב לרבנן משום קשיא דאדם מנ"ל מה שדקדק מהרש"א ז"ל בתוס' אמאי לא פריך לר"י או למ"ל ל"ק דודאי חמור אצטריך לאיזה דרשא ואנחנו לא נדע ואי לאו או הוה דרשינן חמור למעט כלים לכך אצט' או ומהשתא דרשי' חמור לדרשא אחריתי

תוס' בד"ה הו"א וכו' תימה למה לא ילפי' וכו' עכ"ל כ' מהרש"א ז"ל דקושיתם ל"ק אלא למ"ד אדם מצווה על שביתת כלים דלמ"ד אין מצווה מראצט' חמור למעט כלים ידעי' שפיר דלא ילפי' שור שור משבת ע"ש ולפמ"ש הר"ן ז"ל בחי' ר"פ הנשרפין דאי ג"ש אצט' לר"א למידין ומשיבין אפי' בג"ש דמופנה מב' צדדין ע"ש ל"ק אפי' למ"ד אדם מצווה על שביתת כלים דכיון דאצט' ג"ש לפריקה וחסימה לא ילפי' נפילת הבור דאיכא למיפרך מה לשבת שכן מצווה על שביתת כלים תאמר בבור דפוטר וכו' את הכלים מדכתיב חמור וגם מאדם איכא למעבד פירכא ועיין לה' מנחת יאודה ז"ל בס' דעת זקנים בקרא זה ולהב"ח בסי' תי'. ובמה שהק' התוס' בתשלומי כפל ק' דהא אצט' לרבויי אפילו מטלטלין ונר' שלזה נתכוון רש"י ז"ל לקמן בע"ב בד"ה לתשלומי כפל שכ' כ"ד פשיעה אפי' דבר שאין בו רוח חיים ע"ש ולפמ"ש מהרש"א ז"ל דדברי התוס' אזלי למ"ד ארם מצווה ע"ש כלים ניחא שפיר ובמה שהק' התוס' מהפרשת הס' אזדי לשיט' שכ' לעיל בר"פ כיצד הרגל בד"ה קמ"ל דיליף בעירה משבת אבל לשיטת רש"י שם דמשום חיה בכלל בהמה י"ל דלא ילפי' בהמה מבהמתך דלא דמו ואפילו דאמרינן בעלמא זו היא שיבה זו היא ביאה מ"מ ה"מ היכא דליכא דדמי ליה ועיין במכות דף י"ג ע"ב ובהריטב"א ז"ל בחי' שם ואף לשיטת התוס' י"ל דילפי' בעירה מבהמה דהר סיני אלא דהתוס' לעיל כ' דילפי' משבת ועיין בתוס' ר"פ ז"ל לקמן בע"ב

ע"ב גמ' אלא וכל בהמתך רבוייא הוא וכו' ק"ל למאן דדריש בס"פ א"ט טריפות כל