משמרות כהונה חלק ב כח

הם אי דעתיה אתרווייהו ול"ק תרווייהו א"ד דעתיה אשטרא לחוד ונ"ל דזה דעת רש"י שכ' בד"ה וכי לצור וכו' ולאו דעתיה אארעא ול"ק מה שהק' הלח"מ בפ"א מה' זכיה דין ט' ע"ש. אבל ק' הא קי"ל כר"נ בפ' מ"ש דקני את וחמור קנה מחצה וע"כ כמ"ש הסמ"ע סי' ר"נ דהסוברים הללו ס"ל דהלכה כר"ש דלא קנה כלל ע"ש וא"כ א"ש כאן בפשיטות דהבעיא היא לר"נ ואיהו ס"ל קנה מחצה ועי"ל והוא עיקר דדוקא במקנה לחבירו הוא דס"ל לר"ש דלא קנה כלל משום דהמקנה לא הקנה לו אלא אדעתא דיקנה תרווייהו וכמ"ש רשב"ם שם בפ' מ"ש ועיין להריטב"א בחי' לקידושין דף נ"א אבל בקונה מהפקר ודאי דדעתו לקנות מה שיוכל לקנות

פירש"י בד"ה ופתחו וכו' דאית ליה בעלים וכו' עכ"ל מגמ' לקמן מוכח דבכה"ג ל"ל בעלים מקרי מדלא קאמ' לרי"ש בעל הבור ממש ובכה"ג אלא דכל זה שכ' רש"י ז"ל הוא בס"ד דלא תימא וכו' אבל לקושטא דמילתא ל"ל בעלים מקרי וניחא ליה לאוכוחי ממתני' גופה

תוס' בד"ה ברשות היחיד וכו' אין נר' שר"ל וכו' עכ"ל ולפום האי פי' החיוב למפקיר חצירו מדלא דחו להאי פי' במה שדחו פיר' בס"הד והא דלא פי' התוס' עצמן האי פי' דברה"י אחר והפקירו בעל החצר ההיא וחיובא למפקיר והוה א"ש כולה מתני' משום דמשמע להו חייב דקתני מתניתין אחופר קאי וכ"מ

דף ן' ע"א גמ' עד דטאים ליה וכו' מה שהק' מהרש"א ז"ל לימא דיו ל"ק דלאו ק"ו הוא דכורה עצמו פותח הוא ומחייב משום פתיחה ועיין במ"ב בתוס' בד"ה על וכו' ע"ש

ע"ב אמרי אין הבלה וכו' נר' דהומ"ל לרב אין הבלה ויש חבטה ולא פוטר רב חבטה אלא בעיתה אבל בהוזק חייב דהא מונפל שמה דכתיב גבי מיתה הוא דנ"ל לרב דחבטה פטר ולשמואל יש חבט לנזיקין ואין חבט למיתה ואפשר דמש"ה הוא דכ' רש"י כל שכן דחבטה ל"ל דלא כסברת ר"נ לקמן וא"צ למ"ש מהרש"א ז"ל שו"ר דהא ליתא דרש"י בריש מכילתין דף ג' ע"א כ' דקרא לא איירי אלא במיתה דמה"ט לא ממעטי' שור מונפל גם אניזקין קאי אך התוס' שם חלקו בזה וכ' דקרא לא איירי אלא במיתה דמה"ט לא ממעטי' שור ולא אדם אלא ממיתה ע"ש ולפ"ד התוס' ה"נ בחבטה לרב לא ממעטי' מונפל אלא ממיתה וק"ל לפ"ז מאי פריך לקמן בעובדא דר"נ א"ה הוזק בו חייב הא לית ביה הבלה הא כיון דחבטה אית ביה לר"נ מש"ה חייב בניזקין כיון דס"ל כרב ועיין במהרש"א ז"ל לקמן בתוס' בד"ה אמרי וכו' ע"ש

דף נ"א תוס' בד"ה בור עשרה וכו' ה"ה לי"א וכו' דברי מהרש"ל ז"ל עיקר בכונתם וגם מהרש"א ז"ל מפ' כן אלא משום די"ל דלר' כיון דס"ל דלא איסתלק מעשה א' לא יתחייב הב' על ההוספה הוסיף בזה דמדרבנן נשמע לר' ועיין מהר"ם שי"ף ז"ל

ע"ב גמ' ואזדו לטעמייהו בגמ' בנדרי' פ' וכ' הראשונים שם משום דויתור לא אסיר אלא מדרבנן לכך כ' דיש ברירה כדקי"ל כדרבנן יש ברירה ולא בדאורייתא ע"ש ונראה דדבריהם הם לשיטת הגמ' דפ' כראב"י מטעם זה אבל ראב"י גופיה ס"ל יש ברירה אף בדאוריית' דאל"ה אמאי חייב הא' שלא כסהו מספיק' דהא דקי"ל בדאורייתא אין ברירה ולא בדרבנן הוא משום דספיקא הוא כמ"ש הר"ן ז"ל בהלכו' ברפ"ג דגיטין ע"ש

דף נ"ב ע"א תוס' בד"ה כיון וכו' א"נ דבגיטין וכו' עכ"ל כ' מהרש"א ז"ל דבנועל אין לחלק בין דעת אחרת מקנה לנכסי הגר והוא מוכרח בדבריהם והב' בסימן קצ"ב ממשמעות דברי רשב"ם ע"ש וק' דא"כ מאי מק' רשב"ם להק' מפתח אנועל עדיף דהא קושטא הוא דמפתח עדיף בדעת אחרת מקנה וצ"ל דלא כיון רשב"ם להק' מפתח אנועל אלא דק"ל אמאי לא תני מפתח כדתני נעל גדר וכו' ועיין למהר"י סי' ס"ה ע"ש

ע"ב גמ' ודק"ל פושע איידי וכו' הנה בכאן בל"ק לא הו"מ לשנויי בשכיחי גמלים ואתליע כבעיא דלקמן דהא נפשטה הבעיא לקמן דבכה"ג לא אמרי' מיגו אבל בל"ב לא הוה צריך לשנויי איידי וכו' אלא דהומ"ל דאיירי בגוונא קמייתא כיון דל"ב קאמר דלא מבעיא ליה בבעיא קמיית' דודאי פושע וצ"ל כיון דבע"כ לומר איידי כי היכי דלא תקשה לל"ק קאמר נמי בל"ב ועוד דקאמר דלא מבע"ל בגוונא דבעיא קמייתא מ"מ לא ניחא ליה דתהוי האי בעיא תליא בפשי' דבעיא קמייתא ובהכי ניחא דמוקי בעיא הב' בשכיחי גמלים ולא מוקי לה דאתו לפרקים וא"צ למ"ש מהרש"א ז"ל בתוס' ע"ש אך ל"פ התוס' דבכולה אונס קמבעיא ליה אבל בתחלתו בפשיעה וסופו באונס אלא כיון דפלוגתא היא ניחא ליה לשנויי אל

דף ג"ן ע"א שם תני ר"ח לסיועיה לרב וכו' איכא למידק אמאי לא תני לסיועיה בפלוגתא קמייתא דלהבלו ולא לחבטו ובמ"ש התוס' מתיישב שפיר דמברייתא הלזו אין להכריח דלהבלו ולא לחבטו די"ל דשאני הכא מכח קול הכריה ובהכי ניחא פסקי הר"מ דפ' כשמואל דלהבלו ואפילו לחבטו ובפי"א מה' נ"מ פ' כרב דזה וזה בבור והיינו משום דקי"ל כשמואל בדיני וקי"ל כדתני ר"ח לסיועיה לרב וע"כ לחלק בין הנושאין כדכתי' ועיין בהשגות הראב"ד ז"ל שם ובה' לח"מ

עו"ש ואמאי נימא כורה גרם ליה וכו' לחד פי' שפירש"י ז"ל דאי כורה בעל הבור חייב הו"מ לאוקמה למתני' בכורה בעל הבור אלא דא"כ פשיטא וכ"כ מהר"ם לובלין ז"ל ולפמ"ש רש"י במתני' דאפילו פקח חייב טובא קמ"ל וצ"ל דתרי לישני דפי' במתני' תליין בתרי לישני שפי' כאן ומאי דפי' במתני' בשכיר משום דמהש"ס כאן מוכח דאיירי בכורה לאו בעל הבור כמ"ש מהר"ם שי"ף ז"ל ע"ש

ע"ב עו"ש אמ"ר שור ואדם שדחפו וכו' עמ"ש מהרש"א ז"ל ע"ד הרא"ם ז"ל ודברי הרא"ם במתני' יכונו לסברת רבנן דאזלי בתר הדוחף ואף דהגמ' מוקי מתני' כר"ן היינו בסברא דאי ליכא לאשתלומי מהא משתלם מההא אבל במאי דמחייב ר"נ לבעל הבור לא ס"ל לתנא דמתני' כוותיה אלא כרבנן דדרשי ונפל ולא שיפילוהו אחרים דלא תליא הא בהא ודוקא בדחפו בידים הוא דמקרי נפילה ע"י אחרים אבל כורה דגרמ' הוא לא ודלא כמש"ל משם הז"י ומ"ש הרא"ם אפי' לר"נ וכו' ע"ש היינו למ"ד תחילתו בפשיעה וסופו באונס פטור אבל רבא ס"ל תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב וכיון דהוי פשיעה לגבי שור הוי פשיעה גם לגבי אדם ועיין להתוס' לעיל דף נ"ב ע"ב ע"ש ובמיכלת' תניא חמור ולא כלים שור ולא כלים ועיין לה' שבות יאודה שם ע"ש: