משמרות כהונה חלק ב כז

חבלה שנראה מדבריהם דבזילי נכסי נותנין זמן דאין סברא לחלק ביניהם. ולפמ"ש הש"ך בסימן כ"ד ות"ך דנחבלה אין נותנין זמן לפירעון אפי' זילי נכסי אבל נותנין זמן להביא ראיה לפטור עצמו ע"ש וכ"נ מהגמ' בפ' החובל דף צ"א דפריך ומי יהבי' זמן והא אין נותנין זמן לחבלה ומאי פריך נימא דמתני' בזילי נכסי מיירי אלא ע"כ אפי' בזילי נכסי אין נותנין זמן לדעת התוס' אלא להביא ראיה לפטור עצמו ומתני' דהתם לאו בהכי מיירי וגם במטלטלי נר' כן דנהי דלא יהבי' זמן לפירעון אפי' זילי נכסי מ"מ נותנין זמן לפטור עצמו אבל בקובע זמן או שכ' בלא שאלת זמן אפי' זילי נכסי ולפטור עצמו לא יהבי' זמן ולכך לא מוקמי לה התוספות והרא"ש ז"ל בכה"ג

בד"ה ורביע וכו' והתנן בהדיא בפ' ד' וה' וכו' עכ"ל הירושלמי מק' קושיא זו ומשני מתני' במועד וכו' והביאו הרשב"א בחי' ע"ש ותי' הירושלמי אינו מובן והפ"מ ז"ל כ' דגרסי' באומד וכו' והוא תי' התוס' ע"ש ובירושלמי בר"פ ד' וה' איתא דר' בון ס"ל דדוקא בשותפין שלקחו מרגלית הוא דחולקין בשוה אף דא' נתן ממון יותר מחבירו אבל לקחו סחורה דעביד ליחלק כל א' נוטל לפי מעותיו ור"א פליג דאפי' בלקחו סחורה חולקין בשוה ופריך לר"א ממתני' שם דקתני האחרון נוטל מנה וכו' ומשני שאני שוורין דהוי כמתנין דהיינו כמו שהתנו כך ופי' הפ"מ משום דנשתתפו תפו שלא לדעת ושכן פי' הר"ן ז"ל בכתובות ע"ש וצ"ל דהירושלמי כאן דפריך אמתני' כקושית התוס' ס"ל כר' בון דר"פ ד' וה' אבל לר"א אמת הוא דחולקין בשוה וההיא דר"פ ד' וה' שאני דנשתתפו שלא לדעת ומעתה אזדא לה ראיית התוס' ועיקר קושייתם ל"ק די"ל דאביי בשמעתין ס"ל כר"א דירושלמי דר"פ ד' וה' ועיין בכתובות דף צ"ג ע"ב ובטוש"ע בח"מ סי' קע"ו דין ה' ע"ש

בד"ה מידע וכו' וה"נ אשכחן בההוא דהמחליף וכו' עכ"ל מה שהקשה מהרש"א ז"ל דהו"ל לאוכוחי מרישא דמתני' לק"מ דאפי' אזלינן בתר חזקה דילמא מקמא ומחמת בעתותא וגרמא בעלמא ופטור כדמשני הגמ' בבתרא דף צ"ג ע"א אליבא דרב דס"ל הולכין בממון אחר הרוב ע"ש. ובהכי ניחא מ"ש התוס' במציעא דף צ"ז דאהא דפריך הגמ' שם וליזיל בתר מרא קמא הק' ונוקמה בחזקת מעוברת ע"ש דלכאורה מאי ס"ד הא בברייתא דלעיל בשמעתין דתניא נמי הכי פליגי רבנן בהדיא אף דאיכא חזקת מעוברת ועפי"ה ניחא דהכא שאנו דאיכא למימר מקמא. ודע דנראה דלל"ק דאמ"ל לבעל הפרה הב לי ראיה דאית לך שותפי' ס"ל דלא מוקמי' פרה בחזקת מעוברת כיון דעשויה להשתנו' ובהכי י"ל קושית התוס' דמציעא דהגמ' שם ס"ל כל"ק דשמעתין ועמ"ש בפרט הלז בי"ד סימן ק"י ע"ש

דף מ"ז ע"ב גמ' אימא סיפא וכו' הנה מבו' דלס"ד ולאוקמתא דר"ז הא בהא תליא דאי בעל החצר קביל עליה נטירות' דקדירות גם בעל הקדירות קביל עליה נטירותא דבהמת בעל החצר ושניהם חייבין וק"ל הא הוי שמירה בבעלים דמ"ש ממאי דאמרי' בפ' האומנין דף פ"א שמור לי ואשמור לך הוי שמירה בבעלים ופטורין תרווייהו וה"נ דכוותה ויש לחלק ועיין בתשו' הר"ן ז"ל סי' י"ט ע"ש

שם ואבע"א וכו' יש לצדד בזה די"ל דלפום האי שינויא בסם המות ממש דלא עבידא דאכלה פטור אף מדי"ש וזהו הנ"מ בין הני תרי שינויי וי"ל דלא פליגי והא דנקט אפרזתא רבותא קמ"ל דפטור מדיני אדם ועוד דסם המות כולל אפרזתא וסם המות וכ"נ מדברי הר"מ דפ' בפ"ד מה' נ"מ דין ב' להאי ברייתא סם המות סתמא ולא ביאר אפרזתא ואי איתא הו"ל לפ' כשינויא בתרא דהוא עיקר בכ"מ כיון דפסק כרב אלא ע"כ דלא פליגי הני תרי שינויי. ובהכי ניחא מ"ש מהרש"א ז"ל בתוס' אפרזתא וכו' דה"ה דהומ"ל דוקא אפרזתא דאבודה חייב בדי"ש ע"ש די"ל דהתוס' ס"ל דסם המות כולל הכל דבכולהו חייב בדי"ש ובסם המות דלאו אפרזתא אינה אבודה כיון דלא עבידא דאכלה דאלת"ה ק' לפ"ד התוס' מאי פריך בגמ' עליה דרב מהאי ברייתא נימא רבותא קמ"ל דאפי' אבודה פטור מדיני אדם אלא ע"כ בסם המות לחודיה לאו אבודה כיון דלאו אורחיה דאכל' וא"כ ה"ה בפירות חייב בדי"ש

תוס' בד"ה מאי וכו' וא"ת ילך ויתבע וכו' עכ"ל עיין אמ"ב ולתי' קמא שכ' התוס' בדבור הקודם א"ש בלא"ה

דף מ"ח ע"א גמ' וחפר בה בורות וכו' משמ' אבל אם הכניס ברשות לא מחייב בעל השור בנזקי חצר והיינו רבא לשיטתיה דאמר לעיל ברשות קבל עליו בעל החצר אפילו נשברו ברוח ומזה ק' עמ"ש התוס' לעיל בד"ה א"ד דמספק"ל אי הוי דחוי דמדברי רבא הכא מוכח דקושטא הכי הוא ועיין בב"מ שם מה שפי' בכוונת התוס' ע"ש ואין משמעות דברי התוס' כדבריו ועיין בתוס' ר"פ ז"ל לעיל בדברי רבא ע"ש

בד"ה אע"ג וכו' דהו"ל למרמי חיובא אבעל השור וכו' עכ"ל אע"ג דחיוב' דבור דוקא באפקרי' ובעל השור אנוס הוא בזה מ"מ מחייב בעל השור דהוי פשיעה במה שעשה בור ברשות דביד בעליו להפקירו

ע"ב בד"ה ושמואל וכו' וצ"ע דרבא קאמר וכו' עכ"ל התוס' במציעא דף מ"ט ע"א בד"ה כל וכו' כ' לחד תי' דסוגיא דהתם דאמרי' הנח לא הוי ש"ח כרבי וסוגיא דהתם רבא קאמר לה ע"ש והוא תימה דרבא ע"כ כרבנן כמו שהוכיחו כאן התוס' וצ"ל דהתוס' שם ס"ל דלר' שניהם פטורין לרבא דלא כדעת המק' בסמוך ורבא משני כולה רבנן לדעת המק' השיבו כן ובהכי ניחא פסקי הר"מ דפ' ברבי ופ' כרבא במימרא דחפר בה בורות וכו' ע"ש ועיין בתוס' ר"פ ז"ל. ודע דהתוס' שם במציעא תפשו קושיתם מעיקר פלוגתא דר' ורבנן והא ודאי ל"ק די"ל דלרבנן לא קביל עליה שמירה דעלמא אלא שמירה דנפשיה אלא דודאי סמכו עצמן אדרבא לעיל דאפי' נשברו ברוח וכו' וכמ"ש התוס' לעיל בד"ה ואפי' וכו' ע"ש

דף מ"ט ע"א בד"ה חמירתה וכו' משור . ולא אדם וכו' עכ"ל אף דהתוס' לעיל דף ט' ע"ב כ' דקרא לא אתא אלא לעבד ולנכרי וכו' ע"ש מ"מ מקשי' הכא שפיר נימא דקרא לנכרי הקנוי אבל עבד כחמורו הוא ועמ"ש בש"מ בשם הרשב"א ז"ל ע"ש

ע"ב גמ' ושטרא נמי ל"ק דלאו דעתיה וכו' א"ד דעתיה נמי וכו' מבואר בהדיא דאי דעתיה אתרווייהו אע"ג דל"ק השדה קנה השטר ומכאן ק"ל להסוברים שכ' המרדכי בפ' מי שמת דאי קנה בקנין סודר מטלטלי ומעות כיון דל"ק המעות דאין מטבט נקנה בחליפין ל"ק גם המטלטלי וצ"ל דהסוברים הללו ל"ג דלאו דעתיה גם ל"ג כצד הב' תיבת נמי וצדדי הבעיא