משמרות כהונה חלק ב כו

ת"כ דשמואל ותיובתא דרב מוכח דבכה"ג פליג רב מיהו בדברי ר"ש שהביאו בסה"ד דגריס תיובתא דרבה ואפ"ה הוצרך להגי' דלא גרסי' רב אמר פטור מזה ומזה צ"ל כדברי מהרש"א ז"ל

דף מ"ה ע"א גמ' דרבנן סברי אין גומרין וכו' מסתברא דס"ל דהא דאין גומרין הוא גזה"כ דאי טעמא משום דבני טענה לא מסתבר לאקושי שור לאדם כיון דלא שייך גבי שור טעמא דאדם. מיהו הרשב"א בתשוב' הביאו מר"ן בב"י ססי' שפ"ח כ' דרבנן ס"ל אע"ג דלא שייך הך טעמא בשור רחמנא אקשינהו ע"ש וק' דבפ' הנשרפין דף ע"ט ברוצח שנתערב אמאי הוי שלא בפניו כיון דלאו גזה"כ הוא הרי ידעו הבע"ד וטעין נגד העדים ועיין להכנה"ג ז"ל סי' כ"ח שלמד משם להיכא דהיו הבעלי' שם והעדים לא הכירו בהם ועמ"ש בחי' ר"פ חזקת ע"ש. וה' שבות יעקב ז"ל ח"א סימן קמ"ח כ' דטעמא דרבנן משום דכשיראו פניו ירחמו עליו דפני אדם כפני אריה ועפי"ז דחה דברי הכנה"ג ע"ש וליתא דא"כ מנ"ל להגמ' למימר לר"י טעמא משום דבני טענה הא גבי שור לא שייך נמי טעמא דכשיראו אותו ירחמו עליו. כ' הסמ"ג עשין ס"ז וז"ל עוד אמרו שם לדברי חכמים שאין גומרין דינו של שור אלא בפני בעליו ואם לא היו לו בעלים כגון שור הפקר וכו' גומרין ע"ש והוא תימה דפלוגתא דר"י וחכמי' אבפני שור קאי ולא אבפני בעלים דלכ"ע בעי' בפני בעליו וצ"ל דמ"ש לדברי חכמים אדבתריה קאי אשור הפקר וכו' שכ' אח"כ ולאפוקי מר' יהודה דלעיל

שם השתא אתפסתיה לתוראי וכו' המתבא' מפירש"י ז"ל דחיובו משום דהתפיסו בידים לב"ד אבל אי לא התפיסו בידים לא מחייב משום דהי"ל להבריחו מב"ד וק"ל לפירש"י ממאי דאמרי' לעיל דף מ' ע"ב א"ה בעלי' אמאי משלמין ח"נ נימא ליה אתפסתיה לתוראי וכו' הרי אף דאוקי' התם דאיירי בקדמו ב"ד ותפסוהו פריך נימא ליה את אתפסתיה לתוראי וע"ש בתוס' בד"ה א"ה וכו' ע"ש ונ"ל לדעת רש"י ז"ל דגרמא דהי"ל להבריחו מב"ד לא חשיב פשיעה ואפי' בגניבה ואבידה אפ' דלא חשיב ולא הוי אלא כמו אונס ולעיל דאיירי בשואל פריך שפיר כיון דחייב אפי' באונסין הי"ל לישמר ולהבריחו מב"ד אבל הכא דבשומרין איירי דמפטרי באונסין לא מחייב בכה"ג ובהכי ניחא שפיר מה שהק' התוס' על פירש"י דמוקי ההיא דפ' הגוזל כר"י ולא מוקי לה כרבנן ובלא התפיסו דהתם דבגזל איירי דחייב גם באונסין ועדיף משואל אפי' לא התפיסו בידים חייב דהי"ל להבריחו מב"ד ומ"מ מטעמא דאי אהדרתיה לחודא לא מחייב דא"כ חמץ בפסח נמי אלא מטעמא דהי"ל להבריחו ובחמץ לא אמרי' הי"ל לאוכלו דהא לאו דידיה הוא כנ"ל. ומן האמור ק' עמ"ש הלח"מ ז"ל בדעת הר"ם דפ' לההיא מתני' דפ' הגוזל דס"ל כפירש"י והתם בלא התפיסו איירי ע"ש דליתא דמ"מ לחייב משום דהי"ל להבריחו מב"ד כדאמרינן לעיל גבי שואל ומ"ש גוזל משואל בהאי מילתא ועיין למהר"א ששון ז"ל סי' קי"ב דף ק"ל ע"א שנעלם ממנו פירש"י בשמעתין ע"ש

תוס' בד"ה השתא אתפסתיה וכו' ותימה וכו' אפי' התפיסו וכו' עכ"ל המש"ל ז"ל בפ"ג מהלכות גזילה הק' דשאני התפיסו בידים דהוי כהמטמא דבמזיד חייב ע"ש ובפ' הניזקין אמרי' טעמא דהמטמא במזיד חייב הוא מדרבנן שלא יהא כל א' וכו' והשתא ל"ל דחייב הכא משום קנסא דלקמן דף צ"ח בריית' דדייק מינה דנגמר דינו חייב קאי אקרא דאשר גזל מוכח דמדאוריי' חייב ועיין להשע"ה ז"ל בהשמטות מ"ש בזה. ומה שהק' ע"ד רש"ל מדאמרינן מאן תנא ר"י היא וכו' ל"ק דדברי רש"ל הם לאוקמתא דרבה אבל לאוקמתא דר"ח דפליגי באומרין בא"ה הש"ל אין לחלק ע"ש ביש"ש ומ"ש מדברי התוס' בפ' הכונס ע"ש בש"מ שם בפרק הכונס

ע"ב גמ' ניתני חוץ מש"ח וכו' טפי הי"ל להק' בפשי' דברישא קתני בהדיא דחייב אלא משום די"ל דלאו בחד גוונא איירי רישא וסיפא ורישא איירי בלא שמרו מש"ה פריך ניתני וכו' ובזה י"ל מ"ש מהרש"א ז"ל בתוס' בד"ה חוץ וכו' ע"ש

שם סתם שוורים בחזקת שימור עמ"ש מהרש"א ז"ל ואכתי קשיא בס' ר"מ כיון דמועד בחזק' שימור לכ"ע ואפ"ה חייב רחמנא נ"ש שמעי' דבעי שמירה מעולה וכתיב לא ישמרנו ע"כ לרבוי אחר רבוי אלא ע"כ אע"ג דמועד בחזקת שימור כיון דתם לאו בחזקת שימו' וקרא דתם בלא שמרו כלל גם במועד איירי בלא שמרו כלל דבחד גוונא איירי קרא דתם ומועד ומיתרצא גם מ"ש מהרש"א ז"ל מיהו י"ל דר"מ דריש לא ישמרנו לאיסורא כדלקמן בס' ר"א ע"ש בתוס' ר"פ ז"ל ואף לשיטת רש"י דג' מחלוקות בדבר מ"מ י"ל דר"מ דריש ליה לאיסורא

דף מ"ו ע"א תוס' בד"ה דאפילו וכו' מודה במקצת בנזק הפרה וכו' עכ"ל כ' מהר"ם לובלין ז"ל דהיינו כדר"ח דלא תנא הודאת פיו גדולה מהעדאת עדים ע"ש ולא יתכן דהא איכא מאן דפליג אר"ח בפ"ק דמציעא ומאי מק' אשמואל לכן נר' דאפי' מאן דפליג אר"ח וס"ל דהודאת פיו גדולה מהעדאת עדים היכא דאיכ' תרווייהו מודה דהא איכא הודאת פיו והוי מודה במקצת וכאן בעדים איירי משום מודה בקנס ובהודאתו כדמשמע ממתני' דלא נחלקו על הפרה. הק' מהר"ם שיף ז"ל לפי מאי דאמרי' דשמואל ס"ל ברי עדיף בההיא דשבועות דאמרי' ל"ל מחוייב שבועה וכו' מ"מ לחייב משום ברי עדיף ע"ש ול"ק דהתם בברי וברי ומאי דא"י לישבע משום חשוד וביתומים שמא ושמא ע"ש בסוגיא

ע"ב בד"ה שאין וכו' והלא אם שואל וכו' וי"מ שזה טוען שחבל וכו' עכ"ל יש להוכי' מדבריהם הללו דס"ל כדעת הגאונים ורב אלפס בתשו' שהביא הטור סי' ק' דאפי' במלוה בקביעו' זמן כשיגיע הזמן נותנין לו זמן שלשים יום דאי איתא נוקמה בקבע זמן דלא יהבי' ליה זמן אלא ע"כ דאפי' בקובע זמן צריך זמן מיהו אפי' ס"ל כדעת הגאונים והרי"ף הומ"ל בכתב לו בלי שום שאלת זמן דלכ"ע א"צ זמן דתנאי שבממון תנאו קיים כמ"ש ה"ה ז"ל בפ' כ"ו מה' מו"ל אלא ע"כ דכה"ג אפי' זילי נכסי לא יהבינן זמן ובגמ' אמרינן דהיכא דזילי נכסי נזקקין לנתבע וכן י"ל בקובע זמן דכיון דידע הו"ל לאסוקי אדעתיה ולכך אפילו זילי נכסי נזקקין לתובע. והרב גד"ת הביאו הכנה"ג בסי' ק' הוכיח מדבריהם דס"ל דאפי' במטלטלין נותנין זמן דלא כדעת הר"ם והרי"ף ז"ל דס"ל דבמטלטלי לא יהבי' זמן כמ"ש ה"ה בפ' כ"ד מה' מו"ל והכנה"ג דחה די"ל דהכא מיירי במקרקעי וכ"כ הכנה"ג בסי' ג"ם בס' כ"ד והוא תימה דא"כ מאי מק' התוס' הא שפיר איכא לאוקמה הא דנזקקין לתובע בזמן שלשים יום ובמטלטלין ומ"ע בזילי נכסי נזקקין לנתבע וכמו דין