משמרות כהונה חלק ב כה

גופיה לקמן דף מ"ג דפי' דמודה פטור משום כמיתת הבעלים כך מיתת השור ולאו משום קנס ונ"ל דרש"י לטעמיה דכ' בפ"ק דמכות דף ה' דבאדם גופיה ראינו נהרג ע"פי עצמו משום מודה בקנס הוא וכן הביאו התוספות בזבחים דף ע"א ומשום דהוה מסתברא לן דהריגת השור לאו קנס לכן כ' כמיתת הבעלים וכו' כמו שמיתת בעלים פטור ומשום קנס ה"נ במיתת השור פטור ומשום קנס והכא הק' כמו דמיפטר מקטלא ה"כ פטור מכופר ולהכי התוס' לא הביאו מפירש"י כאן משום דהכא הקשה דכמיתת בעלים הוא בנוגח אבל ברובע יכול להיות דפיטורו לאו משום קנס ולא הוה ק"ל מההיא דסנהדרין ולהכי הביאו מפירש"י דזבחים דגם רובע משום קנס. אך ק"ל במ"ש רש"י וכי היכי דמיפטר מקטלא מיפטר נמי מכופר דנראה דהיינו משום כל זמן שאין השור בסקילה אין הבעלים משלמין כופר והוא תימה דהא לר"א מועד חייב בכופר אפי' שלא מתכוין וע"פי הבעלים וע"כ משום דבכופר אפילו אין השור בסקילה הבעלים משלמין כופר מואם כופר וכמ"ש התו' וא"כ הו"א דגם בתם כן הוא ולהכי אצט' נקי ומאי פריך הגמ' לפירש"י וצ"ל דמ"ש רש"י כי היכי דמיפטר מקטל' וכו' ר"ל כמו דמיפטר מקטלא משום קנס ה"נ הכופר קנס ולאו משום כל זמן שהשור בסקילה וכו' ומועד חייב בכופר משום דמיתת המועד לאו קנס. ברם לפמ"ש ביישוב מ"ש רש"י כאן אמ"ש לקמן לא יתכן זה דלקמן במועד איירי ועיין במהר"ם שיף ז"ל

דף מ"ב ע"א תוס' בד"ה כת' וכו' הוה מוקמי' נקי מח"כ וכו' עכ"ל ומה שהק' התוס' לעיל לריה"ג אמאי לא מוקי נקי לח"כ הוא לאוקמתא דרבא אבל להאי אוקמתא מוקמינן ליה לולדות דלא ליהוי יציבא בארעא וכו'

בד"ה כתב וכו' ואי לא כ' אנשים כלל הוה פטרי' במועד וכו' עכ"ל אין להקשות דא"כ אמאי אצט' רבא למימר שוורים דומיא דאנשים דמועדין הא אפי' מוקמי' לתם הוה פטרי' נמי במועד להכי כתיב נקי לחייב מועד די"ל דא"כ דמכח ייתורא דקרא לבד אמרי' הכי אמאי נקט ריה"ג במילתיה נקי מדמי ולדות היה יכול לומר אנשים ולא שוורים מדמי ולדות אלא ע"כ אנשים במועד איירי ולכך נקט קרא דנקי דהוא בפיטורא דתם

ע"ב גמ' שבן חורין יפה סלע וכו' משמע דאם אינו שוה כלום אינו חייב כופר וק' דהא כופר כפרת מיתה בי"ש הוא כמ"ש הר"ם בפ"י מה' נ"מ ובכה"ג במה מתכפר ונ"ל דלא משכחת אינו שוה כלום בבן חורין אלא במנוול ומוכה שחין וטריפה דל"ל קנס כדאי' בפ' השולח ובכה"ג ליכא מיתה בי"ש ועיין להרב שמחת יו"ט ז"ל סימן

תוס' בד"ה נקי וכו' וי"מ אפי' דמים וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל ולפ"ד י"מ אלו ס"ל כתי' הב' שכ' לעיל ע"ש ונ"ל דא"ש לתי' הא' שכ' לעיל דלא כ' דלא קאי אדמים דלא כתיב אלא לעיל דאקנס לא אצט' כלל קרא וא"א קרא לא אצט' אלא לדמי' דלא כתיב אבל הכא אצט' קרא לקנס ודמים וכה"ג דקאי נמי אקנס י"ל דקאי גם אדמים דלא כתיב הא דנקטו דבריהם כאן ולא בעיקר דברי רע"ק לעיל דאמר נקי מדמי עבד לפ"ד מהר"ם שיף ז"ל בדבור הקודם יתיישב דסמכו ענין לו

דף מ"ג ע"ב גמ' אלא לאו דמים וכו' נראה דלפ"ז ברייתא הקשה כל שחייב בב"ח כופר חייב בעבד דמים ולכך לא פריך אלא למאי דמשני לעיל אידי ואידי דמים וניחא נמי לפי זה דנקט כופר בברייתא ועי"ל דבלא שינויא דלעיל איירי ברייתא דלעיל בכופר ומאי דקתני בזאת הבריית' בב"ח דמים היינו בשור של שני שותפין כמ"ש התוס' לעיל בד"ה מאי לאו אבל אין לפ' דבלא שינויא דלעיל מוקמי' כשינויא דחיקא דלעיל דמפירש"י שכ' וכיון דאמרת ב"ח וכו' אין נראה כן

שם א"ה אשו שלא בכוונה וכו' פירש"י אבל בכוונ' קי"ל בדרב' מניה והוא תימה דהא ס"ל אשו משו' ממונו כדמוכ' מגדי כפות לו וכו' וי"ל דפלוגת' דאשו משו' ממונו או משום חציו הוא בביער בשדה שלו והלכה למ"א אבל בביער באותה שדה גופה לכ"ע משום חציו כדמוכח לעיל והגמ' דנקט אשו שלא בכוונ' כדי להק' אפי' מביער באות' שדה דבכוונה קי"ל בדרבא מניה ועוד נר' דודאי רבא ס"ל אשו משום חציו דאיהו גופיה אמר לעיל קרא ומתני' מסייע לר"י ולכך לא פריך אלא משלא בכוונה ומייתי ראיה ממתני' דגדי מסברת ר"ל דבהא לא מצינו שנחלקו ר"י. ור"ל אבל התוס' מפרשי אף מכוונה פריך דכר"ל ס"ל ועמ"ש לעיל דף י"ח ע"ב בתוס' ע"ש ומ"מ ק"ל לפירש"י דבכוונה קי"ל בדרבא מניה מאי פריך משלא בכוונה הא רבא ס"ל כדתנא דבי חזקיה דלא חילק בין מתכוין לשלא מתכוין כדמוכח לעיל דף מ"ב ע"א וע"ש בתוס' בד"ה בכוונה וכו' ע"ש

עו"ש רבא גופיה אבעויי מבע"ל וכו' הק' מהרש"א ז"ל כמ"ב הא מדאצטריך שור ולא אדם מוכח דבאש חייב דמים וכו' ע"ש וכבר התוס' לעיל דף ט' ע"ב בד"ה מה פ' דאצט' שור ולא אדם לנכרי הקנוי וכו' ע"ש וקושייתם שם היא להצד דבאש פטור מדמים אבל להצד דחייב באש דמים ניחא שפיר דאצט' למעט אדם מדמים בבור

דף מ"ד ע"א תוס' בד"ה והא תם הוא המקשן סבור וכו' עכ"ל נר' דק"ל מאי פריך נימא במועד איירי דמאי דקתני שור שהיה מתחכך היינו שעשה כן כמה פעמים עד שנעשה מועד לזה כ' דמתני' ע"כ לא איירי בנתכוין להפילו על האדם דא"כ בר קטלא והיינו דסמך המקשן אקושיית בר קטלא הוא דפריך אח"כ אלא ע"כ בלא נתכוון להפילו וא"כ אפי' עשה כן כמה פעמים תם הוא ולומר דאיירי בנתכוון ג"פ ובפעם הזאת לא נתכוון הא ודאי אין זה קושיא דס"ד דמקשן דבגוונא דאיירי בפעם הזאת איירי גם בג"פ הא' דאל"ה הי"ל לפרש ולפ"ד התוס' הללו מועד שלא בכוונה דלעיל דמשלם כופר היינו בנתכוון ג"פ ובד' לא נתכוון והתוס' לקמן דף מ"ח דכתבו דבר תימה הוא דהוי מועד בכה"ג ר"ל לענין דמקרי אורחיה דס"ל בכה"ג ודאי לא הוי אורחיה לחייבו מדין שן דמשמע להו מדקאמר בשמעתין כדאמר רב וכו' הכי נמי וכו' היינו ה"נ מדין שן כדלקמן ממש גם לפירוש רש"י אבל לענין מועד מדין קרן ודאי דמקרי מועד כיון דעל הבעלים לשומרו כדין מועד ולא שמרו אבל לא הוי אורחיה כיון דבפעם הזאת לא נתכוון כנ"ל ועיין מהר"ם שיף ומהר"ם לובלין וכמ"כ ז"ל עיין שם

בד"ה ה"נ וכו' תימה דהכא אמר רב וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל וא"צ דבלא"ה מדקאמ'