משמרות כהונה חלק ב כג

המוחזק וכמו שכן כ' מהריב"ל ז"ל בתשו' דבס"ס אין מוציאין מיד המוחזק

בד"ה שור שנגח וכו' כגון שראה שור וכו' עכ"ל כ' התי"ט ה"ה דהומ"ל דלא הועד בב"ד דלא הוי מועד עד שיועד בב"ד ע"ש ועפי"ז ניחא מה שמק' התוס' בד"ה אי כרע"ק תימה דלרע"ק נמי וכו' ולא הק' כן בפשיטות לר"ש במתני' גופה דהוא ס"ל כרע"ק די"ל דר"ש איירי בעמד בדין ומאי דלא משלם נ"ש משום דלא איירי אלא בנגח ג"פ אבל ר"מ דאיירי ב"ד וה' ע"כ בלא עמד בדין ולא ניחא להו בפירש"י ז"ל בסירוגין משום דק"ל מה שהק' מהר"ם מלובלין ז"ל לפירש"י ע"ש ועי"ל דנקטו קושייתם כדברי ר"מ משום דנחתי למאי דכ' בס"ד ולא מצי לשנויי וכו' כן העלינו בישיבה

תוס' בד"ה ראוי וכו' אפי' ניזק שמא ומזיק ברי פליג סומכוס וכו' עכ"ל עיין מהרש"ל ז"ל ומ"ש בברי וברי היינו לר"ח בר אבא דכל דברי התוס' ז"ל צריכין גם לרחב"א ואין ביניהם אלא ברישא דלרחב"א אשמועי' דפליג סומכוס בברי וברי ולר"פ אשמועי' דאפי' ניזק ברי המע"ה וע' מהרש"א ז"ל

ע"ב גמ' כגון שתפסו וכו' ונעשה עליו ש"ש ק' לפמ"ש הש"ך סי' ע"ב ססק"ט מדברי הר"ם בפ"ג מה' מו"ל דתפס שלא ברשות הוי גזלן וחייב באונסין ע"ש א"כ הכא אמאי לא הוי אלא כש"ש ועיין לה' שבות יעקב ז"ל ח"א סי' קנ"ב ע"ש

תוס' בד"ה אם וכו' שאין נוטל אלא חלקו של רביעי וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל ונ"ל דשאני הכא דהבעלים לא מסרוהו מדעתם ביד השומר אלא בע"כ תפסו ונעשה שומר בע"כ והם לא ניחא להו אלא בשור גופיה ול"ד למאי דאמרי' לקמן דף מ' ס"ס לאו תורא בעית לשלומי דהתם מסרו מדעתם ליד השומר

בד"ה ושל וכו' וכתובה נמי הוי מאתים וכו' עכ"ל לפמ"ש התוס' בסוטה דף כ"ז ע"ב בד"ה איש דכתובה לפ"ע דרבנן ומ"ד דאורייתא היינו דסמך יש לה לחוד ע"ש שאין ראיה מכתובה

דף ל"ז ע"א גמ' ת"ש אמרו לפני ר"י וכו' לפמ"ש מהרש"א ז"ל בתוס' בד"ה שור מתבאר דר"פ מודה בשבתות וקושי' הגמרא היא מדסיפא ואינו מועד רישא ואינו מועד ואין נר' כן מדברי הנ"י במתני' ע"ש

תוס' בד"ה ר"ז וכו' שאם לא תאמר כן וכו' עכ"ל מ"ש מהר"ם לובלין ז"ל בכוונתם אין נר' דאין הכרח מלעיל די"ל דאורחא דמילתא לחוד בלא מילתא אגב אורחיה וכו' וכ"כ הלח"מ ז"ל לדעת הר"ם ז"ל דפסק מועד לבהמה הוי מועד לאדם ודברי מהרש"א ז"ל וגירסתו עיקר

דף ל"ח ע"ב תוס' בד"ה ועל הכותית וכו' וא"ת א"כ מה חידוש וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל ונר' דגם בנתינ' איכא למיגזר משום טימוע כיון דאסיר' מדאוריי' כמ"ש בדבור הקודם ולהכי ק"ל שפיר למ"ל למתני כותי' דמנתינה שמעי' הא מילתא דשלא יהא חוטא נשכר

דף ט"ל ע"א בד"ה אין וכו' וי"ל דהטעם הוא כיון דחס רחמנא. עכ"ל לכאורה למ"ד פלגא דנזקא קנסא מאי איכא למימר הא אדרבא קנסיה רחמנא ואין לומר דלמ"ד קנסא הטעם הוא משום דלאו בני קנסא באין לומר שכ' דק' הלכו הבעלים למ"ה מאי א"ל ע"כ נר' דאף למ"ד קנסא אע"ג דקנסיה רחמנא מצינו דחס עליה למ"ד צד תמות במקומה עומדת וראו חכמים לחוס עליה כיון דתם עליה רחמנא בתם בע"א ולמאן דלי"ל צד תמות במקומה עומדת י"ל דס"ל מעמידין להם אפוטרופוס דהיא פלוגתא לקמן

בא"ד ובמועד עבדי רבנן תקנה עכ"ל הק' מהר"ם שיף ומהר"ם לובלין ז"ל אמאי לא כ' בפשי' דהטעם משום דאין נזקקין ובמזיק עבדי רבנן תקנתא כדלקמן והיינו במועד דוקא ע"ש ונראה דל"ק דלקמן אמרינן דר' יעקב ס"ל אין מעמידין ולא משלם אלא פלג' דמועד ע"ש ואי איתא הא דאין נזקקין הוא משום דאין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד כמ"ש התוספות בסמוך ובכה"ג דקבלו העדות משום פלגא דמועד אמאי לא משלם פלגא דתם ול"מ להסוברים דאם קבלו עדות שלא בפני בע"ד בדיעבד מהני אלא אפי' למ"ד לא מהני נר' דבכה"ג דקבלו עדות ברשות לכ"ע מהני ועיין בח"מ סימן כ"ח

דף מ' ע"א גמ' דלחבריה הוא דיהיב ליה וכו' מכאן תשובה למה שהק' הפ"מ ז"ל ח"א סי' צ"ט למ"ש הרא"ש בפרק השותפין דצדקה מכפרת דא"כ אמאי ממשכנין על הצדקה מ"ש מחייבי חטאות ע"ש ולק"מ דדוקא בחטאות דלגבוה הוא כדאמרי' בשמעתין

ע"ב שם דאקדים ב"ד ותפסיה וכו' משמע אבל אי קדים ניזק ותפסיה אי מודה מזיק פטור ולפ"ז יש להוכיח דמודה בקנס פטור אף מדיני שמים שהרי מתבאר מדברי רש"י במציעא דף צ' דהיכא דחייב ברי"ש אי תפיס לא מפקינן מיניה וכבר אבעיא להו בירושלמי אי מודה בקנס מחייב בדי"ש ופשטוה ממעשה דר"ג דפ' מרובה דלא מחייב ועיין להשע"ה

עו"ש משעבדנא להאיך מדר"נ וכו' הרשב"א ז"ל בחי' הק' אמאי לא קאמר הניחא לר"נ אלא לר"א דפליג אר"נ בפ"ק דקדושין גבי הענקה מא"ל כדפריך לעיל הניחא למ"ד פלגא נזקא ממונא וכו' ע"ש ולכאורה י"ל דלק"מ דלעיל ההיא פלוגתא דפלגא נזקא היא פלוגתא דאמוראי לעיל דף ט"ו ופריך שפיר למ"ד קנסא מהאי ברייתא אבל הכא דפלוגתא דתנאי היא מוקמינן שפיר ברייתא כר"נ מיהו מדפריך ולימא ליה הוה מעריקנא ליה לאגמא ולא אתיא הך פירכא אלא אליבא דרי"ש דלרע"ק חייב כמ"ש הרשב"א לעיל מזה משמע דלא ניחא ליה להגמ' לאוקמה הך בריית' כתנאי. עוד כ' הרשב"א למדנו מכאן דלא אמרי' מוציאין מזה ונותנין לזה אלא כשאינו יכול ליפרע ממנו וא"נ בב"ח של אבי יתומים ולא הניח להם' אחריות נכסים כי ההיא דפ' כ"ש בפלוגתא דאביי ורבא דלמפרע הוא גובה וכו' ע"ש וק"ל הא אמרי' התם דדוקא בגבו קרקע אבל מטלטלי לא ואמרי' התם דאמרי ליה אנן מטלטלי שבק אבון גבך ומטלטלי דיתמי לב"ח ל"מ ופלוגתא דתנאי היא בפ' הכותב דף פ"ד ורע"ק דקי"ל כוותיה ס"ל אפי' מטלטלי דיתמי ול"מ לב"ח וי"ל דס"ל להרשב"א כמ"ש התוס' בפ' מי שהיה נשוי דף צ"ב ע"א בד"ה ראובן וכו' דדוקא היכא דהב"ח מחוייב לישבע הוא דס"ל לרע"ק דל"מ לב"ח והרשב"א מיירי בשטר חוב בנאמנות דל"מ שבועה. מיהו הרשב"א גופיה בתשו' ח"א סי' תתקי"ד כ' דכשמת ראובן ונפלו נכסיו לפני היתומים שמוציאין