משמרות כהונה חלק ב כב

דלר"ש גופיה אה"נ מלאכה שאצ"ל בחבורה חייב וההיא דשבת ס"ל כר"י דמקלקל בחבורה פטור וא"כ חבורה שוה לשאר מלאכות וס"ל כר"ש דמלאכה שאצ"ל פטור ולעולם התם במתקן איירי וניחא שפיר וכ"נ מדברי התוס' בר"פ הנחנקין שכ' ועוד אף בחובל ומבעיר מלאכה שאצ"ל פטור כדמוכח וכו' ע"ש

דף ל"ה בא"ד וא"ת ור"י מ"ט וכו' עכ"ל קושיא זו היא לפי הועי"ל שכ' דאפילו בטועה חשיב צריכה לגופה לר"א ולא ניחא להו למימר דר"י פליג בהא ומצריך צריך לכלבו משום מלאכה שאצ"ל אבל לפי התי' הא' דס"ל כר"י בחדא לק"מ דר"י ודאי פליג וס"ל מלאכה שאצ"ל פטור בחבורה כדמוכח בהנהו דוכתי שהביאו התוס' ולכך מצריך צריך לכלבו משום מלאכה שאצ"ל אבל בתוס' ר"פ ז"ל כ' דר"י ס"ל בטועה לא הוי ע"ש ולפי"ז ניחא קושיתם

גמ' אף הוא נמי דלא קבעי ליה לפי' רשב"ם דר"א כר"ש ור"י כר"י קשה נוקמה למתניתין כר"ש ומהרש"א במ"ב כ' דפריך אהא דאמר אינה משנה ע"ש ולפ"ד י"ל קושית התוס' על רשב"ם מההיא דחולין דהכא שאני דא"ל אינה משנה דר"ל אף דסברת ר"ש היא מ"מ לאו הילכתא היא דאינה שנויה במשנה ולעיקר הקושי' י"ל דתק"ל הא בעינן צ"ל וצ"ל כתי' הב' של התוספות דבאיסורי הנאה וסבר דבעי ליה דתי' הא' של התוס' ליתיה לפירשב"ם וא"כ אף לר"ש צריך מיהא טועה וסבר דבעי ליה ובשורו ליכא אפי' טועה ואין לנו אלא קושית התוס' דתקשה נמי לר"א ואף גם זאת י"ל דתנא דמתני' ס"ל כר"ש במקלקל ובמלאכה שא"ל כר"י ולא ק' אלא לר"י אבל לר"א ניחא שפיר

תוס' בד"ה נתכוון וכו' ואתא לאשמעי' וכו' דאלו מתכוין להזיק וכו' עכ"ל ואתא לאשמעי' דבאדם במתכוין להזיק סגי וע"ד שכ' מהרש"א לעיל בתוס' בד"ה שורו וכו' ודחו לזה דבשור שכיח טפי וכו' ועמ"ש מהרש"א כאן

בד"ה מכה וכו' דמותר להקיז וכו' עכ"ל עיין מ"ש מהרש"א ע"ז בסנהדרין דף ע"ט ע"ב ע"ש ול"ק דשם בפ' הנחנקין מייתי פלוגתא דאמוראי במקיז ואיכא מ"ד דמפיק ליה מהקישא וא"כ ההוא אמורא ס"ל דלא כתנא דבי חזקיה ותליא בפלוג' דתנאי וזה דוחק

ע"ב בד"ה הא וכו' וא"ת דילמא וכו' עכ"ל בתוספתא איתא אחד גדול ואחד קטן ונודע שאחד היזק משתלם מן הקטן ע"ש ואם כן לכאורה ל"ק קושית התוס' דהתניא משתלם מן הקטן וכדפריך לקמן והתניא וליכא לשנויי כאן בתפס אך נראה דהתוס' ס"ל כדעת הרא"ש דטעמא דטענו חיטין והודה לו בשעורין פטור משום משטה אני בך וא"כ היכא דאיכא עדים ליכא טענת דמשטה ואם כן התוספתא איירי בעדים וכ"מ שם ע"ש ועלה ליכא למיפרך מרבה ב"נ אבל משנתינו מ"ל ליה להגמרא דליכא עדים וא"ש ואין להק' אי ליכא עדים הא מודה בקנס פטור הא ל"ק דר"פ גופיה ס"ל לעיל בפ"ק פלגא נזקא ממונא ועיין בש"ע והברייתא דפריך מינה הגמ' לקמן והתני' וכו' ברייתא אחריתי היא ואמתני' קאי ולאו ברייתא דתוספתא מיהו מדברי התוס' בד"ה לימא נראה דס"ל דטענו בחיטין והודה לו בשעורין פטור מדין מחילה כדפירש"י וא"כ אפילו איכא עדים קשיא מרבה ב"נ ולכן נר' דקושיתם היא מדלא קאמר הגמ' ראוי ליטול ואין לו והתניא וכו' וכדקאמר בסמוך מוכח דמגופה דמתני' פריך

בד"ה מדסיפא וכו' וא"ת ונימא ברי וכו' עכ"ל קושיתם לסומכוס בסיפא לק"מ דכבר כתבו הסברא שהרי מודה שהקטן הזיקו אלא קושיתם אמתני' וארישא מיהו ק"ק נימא דמ"ד ברי ושמא ברי עדיף ס"ל דרישא בברי וברי כר"ח בר אבא והתוס' בר"פ הפרה לא ק"ל אלא אמילתא דר"י גופיה שם ע"ש ונר' דלא ניחא להו בהכי משום דפריך הגמ' ממאי דמתני' בברי וברי והיינו דנימא דומיא דסיפא כמ"ש התוס' בד"ה ממאי ומאי פריך נימא דס"ל לר"ח ור' אבא כר"י דברי ושמא ברי עדיף ולכך לא מיתוקמא רישא בברי ושמא ועיין מהרש"א ז"ל

בד"ה רישא וכו' א"ת וכו' עכ"ל מ"ש מהרש"א ז"ל דר"פ דלא אוקמא בשמא ושמא משום דקתני לא כ"י וכו' אין נראה כן מתוס' בד"ה ממאי וכו' ע"ש דקיימו אס"ד דלא ס"ד דלא כי וכו'

דף ל"ו ע"א גמ' ותו מאי שניהם וכו' פי' ר"פ ז"ל דאיתורא דשניהם פריך ע"ש ולפ"ז מאי דקאמר מעיקרא ש"מ רמ"ג וכו' היינו ממשמעות שניהם ולא מייתורא דאי מיתורא דייק מאי משני במועדים אכתי יתירא הוא

בפירש"י בד"ה ראוי וכו' ורבה דאוקמה למציעתא וכו' משום דס"ל דסומכוס וכו' עכ"ל ור"פ דפריך לר"ח מדרישא בברי וברי וכו' אף די"ל אמצעיתא בברי וברי וראוי ליטול ואין לו מ"מ קשיא מסיפא וסמיך אסיפא ודע דלפום ריהטא נר' דקושית רש"י ז"ל היא דאיפוך אנא דאמצעיתא בברי וברי וראוי ליטול ואין לו וסיפא בניזק שמא ומזיק ברי אלא דלפ"ז לא משני רש"י מידי דאכתי נוקמה לאמצעית' בניזק בריא ומזיק שמא וראוי ליטול ואין לו וסיפא בניזק שמא ומזיק בריא ועיין במ"ב ע"כ נ"ל דאין כונת רש"י בקושית איפוך דמאי אולמה הא מהא אלא דהכוונה לאוקומי אמצעיתא בברי וברי וסיפא בניזק ברי ומזיק שמא וכולהו ראוי ליטול ואין לו דהשתא אתו כולהו כחדא גוונא וכיון דחדא בברי וברי וחדא בברי ושמא א"צ שום צריכותא אבל אי בחדא גוונא ממש ודאי דק' היינו הך וכמ"ש רש"י ז"ל בקושיתו הא' לא כי דקתני סיפא ל"ד אלא אע"ג דתני מצעיתא לא כי וכו' תני בסיפא ולא כמ"ש התוס' בד"ה רישא כנ"ל עיקר בכונתו

בד"ה ורע"ק וכו' אבל לרי"ש וכו' אבד הא' לא אבד זכותו וכו' עכ"ל משמע דאם אבדו שניהם אבד זכות אף לרי"ש דליכא שעבוד בתם אלא אשור אלא דאם אבד א' לא אבד זכותו לרי"ש כיון דב"ח הוא הוי ברי בחיובא וספק בחזרה וניחא קושית התוס' וכ"כ הת"ה וק"ק לפירש"י ז"ל אמאי לא אוקמה משמעו' שניהם כדס"ד מעיקרא דאם אבד א' לא אבד זכותו ורי"ש היא דודאי דכן הוא לרי"ש לפירש"י ולא תידוק מינה ש"מ רמ"ג גם לרע"ק דודאי מאי דקאמר ש"מ וכו' היינו אפי' לרע"ק וי"ל כיון דסתמא דמתני' לעיל דף ל"ג כרע"ק כדאי' שם לא ניחא ליה לאוקמה למשנתנו כרי"ש כ' הרמב"ם ז"ל בפ"ט מה' נ"מ דין ח' אם אבד א' מהן וכו' והיה א' מהן תם פטור וכו' ע"ש וצ"ל דאיירי בא' תם וא' מועד ולא ידעינן איזה מהן הזיקו וגם לא ידעי' אם מת התם או המועד דאל"ה אם אבד המועד חייב ח"נ כיון דהתם עומד לפנינו ונר' דנתכוון הר"ם בזה לאשמועי' רבותא אע"ג דאיכא ס"ס שמא זה שלא מת הוא שהזיק ואת"ל המת הוא המזיק שמא המת הוא המועד ואשמועי' אע"ג דאיכא ס"ס אין מוציאין מיד