משמרות כהונה חלק ב כא

גם על גוף הלוה וכי שחטו ס"ד דהוא הזיק ויהא עליו השאר חוב וכי הוו ליה מעות משלם קמ"ל דפטור והר"ם בה' נ"מ העתיק דין המועד כדקתני ברייתא אבל בתם כ' דאם שחטו גובה מבשרו דנרא' דמשלם הפחת מדלא כ' בהדיא כמו גבי מועד והיינו משום דפ' כרשב"ג דהמזיק שעבודו ש"ח חייב וע"ש להלח"ם. ושמעתי מק' ומטו בה משם הפנ"י ז"ל דמאי פריך הגמ' נוקמה דשחטו ונתנו במתנה כולה חדא מילתא היא והק' כששחטו ונתנו במתנה מה שעשה עשוי ונתון לגמרי ולא לרדיא לבד דטעמא מאי דאמרי' מכור לרדיא משום דקלא אית ליה דקרו ליה תורא נגחנא וכי שחטו ודאי לא קרו ליה תו תורא נגחנא והא דלא קתני שחטו ומכרו משום דאו היה נוטל דמי המכירה שקיבל ע"כ ונר' דל"ק דבסיפא גבי מועד ע"כ לאו חדא מילתא שהרי מכרו לחוד מכור לגמרי וע"כ דשחטו ונתנו תרי מילי ומדסיפא תרי מילי ודאי דרישא נמי תרי מילי

עו"ש אבל בעלמא לחייב וכו' פי' בעלמא כי חפר בה בורות קמ"ל דה"נ כחפר בה דמי ופריך הא נמי שמעינן מדרבה ומשני ש"ה דניירא בעלמא וכו' אבל היכא דחפר וכו' ועיין בש"מ

תוס' בד"ה משום וכו' משום דקדושת דמים וכו' עכ"ל מהרש"א ז"ל כ' דאבריית' דלקמן קאי דברי התוס' ע"ש ולא נהירא דא"כ תקשה לפי' תי' התוס' ז"ל מנ"ל להגמ' גופה לאוקמה בק"ד וכדר"א נוקמה בקה"ג וסיפא דברייתא בעמד בדין שאני דאף לרי"ש הוחלט השור ועיין לה' יש"ש ז"ל אלא ע"כ משום דאוקי לברייתא דרב תחליפא אפי' לרי"ש כדר"א אוקי גם ההיא ברייתא דלקמן כר"א ובתוס' ר"פ ז"ל כ' דאי לרי"ש קדוש לגמרי הוי הברייתא לצדדין דלרי"ש קדוש לגמרי ולרע"ק כדר"א ע"ש וק' דהא מכרו אינו מכור לצדדין דלרי"ש מכור לרדיא ולרע"ק אין מכור ע"כ נר' דהכרח התוס' מדלא קאמר לעיל הקדישו מזיק א"ב אלא ע"כ דאפי' לרי"ש כדר' אבהו. כ' התוס' בגיטין דף מ' ע"ב דאף בקדושת הגוף איירי ומשום דלא מצי לסלוקי בזוזי לרי"ש למפרע וכו' ע"ש ודבריהם יכונו בשיטת ריב"א שהבאתי בתוס' בד"ה א"ב וכו' ומהרש"א ז"ל כ' שם דהלוקח הוא שכ' דא"י לסלקו ע"ש והוא תימה דאמאי בכה"ג למפרע גובה כיון דהלוה יכול לסלקו בזוזי

בא"ד ואור"ת דאלמוה וכו' עכ"ל ק"ל דהתוס' שם בגיטין הוכיחו מאצטלא דפרשוה אמיתנא דלא אמרינן אלמוה אלא בקונמות דלדידיה שרי ולא בהקדש ועיין להתוס' בפ' אע"פ דף נ"ט בד"ה קונמות לחד תי' דתליא בפלוגתא דיוצא בשן ועין לאיש ולא לאשה ע"ש

בד"ה ש"מ וכו' ה"נ אע"ג וכו' עכ"ל כ' מהרש"ל ז"ל לפיר"ת בר"פ מי שהיה נשוי פי' הגמרא הכא דקאמר ש"מ ב"ח וכו' דש"מ האי דינא מהכא ולא שייכא בפלוגתא דרבנן וב"נ ע"ש אבל מהרש"א ז"ל שם כ' דלפיר"ת גם שמעתא דהמניח במטלטלי היא ע"ש וליתא דא"כ מאי קאמר ש"מ ב"ח וכו' הו"ל להק' רישא אסיפא דבסיפא גבי מועד קתני מה שעשה עשוי דמשמע מה שגבה גבה וברישא קתני מה שגבה לא גבה אלא ע"כ רישא מקרקעי וסיפא מטלטלי ועיין בתוס' ר"פ ז"ל ודברי מהרש"ל ז"ל עיקר

דף ל"ד ע"א גמ' אימא סיפא כיחש וכו' אתאן לרע"ק דלרי"ש כשעת הנזק ואע"ג דאמרי' לעיל שחטו אינו משלם הפחת והך ברייתא דלעיל כרי"ש לפ"ד התוס' דמש"ל וא"כ גם כחשו מזיק כן הוא וכ"ש כיחש ממילא ה"ד בשחטו ואחר השחיטה כולו אינו שוה כנגד הנזק ולכך לא הוי אלא מזיק שעבודו אבל הכא אחר הכחש עדין שוה כנגד נזקו ואמרינן דאין נותן לו אלא שמינית ואמאי כיון דאיכא לאשתלומי מגופיה לא מזיק שעבודו הוא ולדעת הר"ם דהך ברייתא דלעיל כרע"ק א"ש טפי

שם כיחש מחמת מאי וכו' מחמת מכה וכו' אבל כיחש ממילא הוי ככחש מחמת מלאכה דאמאי משלם לו כיון דלאו מחמת מכה הוא ובכיחש דסיפא לדעת הר"ם דהך ברייתא דלעיל כרע"ק אתיא אפילו כיחש מחמת מלאכה ולדעת התוס' כיחש ממילא ולא הוי כיחש דסיפא דומיא לכיחש דרישא והא דהקדים הגמ' שקלא וטריא על הסיפא קודם לדרישא דהיינו כיחש מחמת מאי נר' דנתכוון לומ' דהא דשנינן רישא בשבחא דממילא וסיפא ובפיטמו אע"ג דרישא וסיפא בתרי גווני לאו שנויא דחיקא דהא בלא"ה כיחש דסיפא ל"ד לכיחש דרישא

תוס' בד"ה הכא וכו' יותר מדמי יציאותיו עכ"ל היינו שכר עמלו וטורחו דפיטמה מלבד דמי יציאותיו ממש אפי' יורד שלא ברשות נוטל אם השבח יותר על היציאה

בד"ה זה וכו' האי לישנא ל"ד וכו' עכ"ל ר"ל דלענין טורח מכירתה לכ"ע על הניזק וכדאמרינן לעיל דף ח' השתא אי א"ל לדידיה טריפות יהיב ליה וכו' ע"ש וכ"כ במ"ב וכ"נ משמעתין מדלא קאמר א"ב טורח נבילה ואע"ג דלעיל איירי במועד אבל תם דמגופיה אי אית ליה טריפות לא יהיב ליה מ"מ לענין דיהיב ליה נבילה גופה אפילו בתם יהיב ליה וכ"הג כ' בש"מ שם במועד גופה למ"ד אי אית ליה כסף לא יהיב ליה סובין ע"ש ועמ"ש לעיל דף י"א בד"ה אין שמין ע"ש

בד"ה דר"מ וכו' אע"ג דבפ"ק נ"ל מוהמת יהיה לו עכ"ל לכאורה לר"מ נוכל לומר דתם חמור ממועד דהא לר"י הוה ס"ד לומר כן אלא דמוכיח מבריית' דר"י ס"ל תם קיל ונר' דלקמן דקאמר תם חמור היינו צד תמות כמ"ש התוס' לקמן ועלה קאמר וכ"ת ה"נ וכו' אבל ר"מ לא ס"ל צד תמות במקומה עומדת ופשיטא דתם קיל ממועד ממש אך לעיל בפ"ק אמרי' צריכי תרי מתני' חד בתם וחד במועד ועיין במהר"ם שי"ף ז"ל

ע"ב גמ' לענין שמירה דכתיבי קראי וכו' לכאורה הא ה"נ לר"י כתיבי קראי ועיין בש"מ ונראה דה"פ כיון דסברא דתם קיל נוקי לקרא לענין שבח אבל לפחת לא דלא גרע ממועד

תוס' בד"ה חובל וכו' דההוא תנא סבר כר"י בחדא וכו' עכ"ל מדברי מהרש"א ז"ל מבואר דמקלקל בחבורה חייב אפי' באצטריך לגופה ובמתקן דוקא בצריך לגופה והוא דוחק גם מ"ש במ"ב לא תירץ כלום לעיקר קושית מהרש"א ז"ל דבגמרא שם מבואר דשם מתקן הוא מדפריך אי ר"י וכו' גם לפ"ד כי פריך בפ' האורג והתנן כל המקלקלים פטורין ומוקי כר"י נוקמה כר"ש בכולה מילתא ובכונת התוס' נראה פשוט דלענין אצ"ל אין חילוק בין מתקן למקלקל אלא משום די"ל דבחבורה כיון דמקלקל חייב גם מלאכה שאצ"ל חייב בחבורה די"ל דגם מלאכה שאצ"ל משום מלאכת מחשבת וכיון דמקלקל חייב ולא בעי' מלאכת מחשבת גם אצ"ל חייב ולזה הוכיחו מההיא דשבת דאף בחבורה ס"ל לר"ש אצ"ל פטור זהו עיקר קושית' ותי'