משמרות כהונה חלק ב רטז

שהוצרכו שם לומר כל האומר לא לויתי ולא סגי ליה למי' דחייב משום דאמר מתחי' אין משום דמיירי ביש עדים דאי בלא עדים פשי' וכו' ע"ש ולפ"ז ק' לאביי דהרי התם אפי' ביש עדים אית ליה כל האומר לא לויתי וכו' וי"ל דאביי מוקי לה באומר לא לויתי וקמ"ל דלא מתרצי' דבוריה מיהו הגמ' שם דמוקי לה בלהד"מ ע"ז הוצרך לאוקומי בעדי' דאל"ה פשי' דס"ל להרמב"ן לפום האי תי' בתרא כמ"ש התוס' בשם ריב"א דבאומר להד"מ ליכא לתרוצי לדבוריה ולכך הוצרך הגמ' שם לימר דאמר מר כל האומר לא לויתי וכו' משום דמוקי לה בלהד"מ

בא"ד ואומר ריב"א דהכא וכו' עכ"ל ומתני' דאין לך בידי חייב באומר אין לך בידי מעולם כמ"ש הרא"ש והיינו דמוקי לה שם בבתרא באומר להד"מ ול"ק מ"ש מהרש"א

דף מ"ב ע"א גמ' ההוא דאמר לחבריה מהימנת ליה וכו' מכאן הוכיח הרמ"ה בתשו' הובאה בתשו' מהרימ"ט ח"א סי' ס"א דמגו לא מהני במקום נאמנות אפילו בנאמנות סתם דאי איתא יהא נאמן כאן לומר פרעתי במגו דמחלת לי דנאמנות ל"מ למחילה כמ"ש סימן פ"ב ונ"ל דשאני האי מגו דאי אמרי' האי מגו בטיל הנאמנות מעיקרא ול"מ מידי ול"ד לשאר מגו וראיתי שם סי' ס' שכ' מהרימ"ט דאפי' לה' העיטור שהביא הטור סי' מ"ו מודה בנאמנות סתם דמהני מגו ע"ש ולא ראה דברי העיטור בדיני חוב דס"ב ע"ד שכ' בהדיא דאפי' בנאמנו' סתם לא מהני מגו ע"ש

פירש"י בד"ה איתרע שטרא הואיל ומודה שקיבלם וכו' עכ"ל משמע דבליכא עדים מיירי ול"ל לר"נ מגו דלקמן דס"ל דהוי מגו להוציא ומשמע ליה כן מדלא הזכיר עדים בעובדא זו והגמ' לקמן ס"ל דבדאיכא שטרא לא הוי מגו להוציא כמ"ש התוס' בבתרא דל"ג ע"כ ע"ש

דף מ"ב ע"ב מתני' ואלו דברים שאין נשבעין עליהם וכו' דעת הראב"ד דנשבעין מיהא שבועה שאינה ברשותו כמ"ש הטור סי' צ"ה והק' הטו"ז שם דא"כ מאי פריך הגמ' במציעא דנ"ח ממתני' דבני העיר ששלחו שקליהן וכו' דקתני נשבעין נימא שבועה שאינה ברשותו קאמר ע"ש ונ"ל דל"ק דהראב"ד ס"ל דהני דאין נשבעין עליהם גם בפשיעה פטור כדעת התוס' כמ"ש הטור בשמו שם וא"כ אי איתא דאין נשבעין עליהם ומתני' בשבועה שאינה ברשותו קתני אמאי נקט במתניתין שנגנבו או שאבדו ליתני שפשעו ויש מי שתי' דהגמ' שם ס"ל כאביי בפ"ק דמציעא ד"ו ע"א דטעמא דמתני' דב' אוחזים בטלית משום מלוה ישנה וס"ל חשיד אממונא חשיד אשבועתא כדפי' רש"י שם והשתא פריך שפיר דאי איתא דשבועה שאינה ברשותו קאמר דחשדי' ליה שהוא ברשותו א"כ אמאי נשבע הא חשיד אממונא חשיד אשבועתא אלא ע"כ שבועה דנגנב קאמר דחיישי' שמא פשע בהם ונאבדו בפשיעה ואשתמוטי הוא דקא משתמיט וליתא דהא ר"י שם בפ"ק דמציעא מוקי מתניתין דב' אוחזין משום שלא יהא כל אחד הולך ותוקף וס"ל חשיד אממונ' לא חשיד אשבועתא ובפ' הזהב הקו' דבני העיר ששלחו שקליהם משני ר"י תקנת חכמים היא ואם איתא הא לדידיה ל"ק כלל די"ל דבשבועה שאינה ברשותו קאמר

בתוס' בד"ה ש"ח וכו' הומ"ל דשואל אינו משלם אם נאנסה או נגנבה וכו' עכ"ל ה"ה דהומ"ל גם אם פשע לפמ"ש דש"ש פטור בפשיעה ושואל יליף מש"ש אלא דנקטו מילתא דפשיטא

דף מ"ג ע"א בד"ה זה אומר וכו' שמודה אינה בעין עכ"ל ופלוגתא דחכמים ור"מ בי' גפנים טעונות עיין להריטב"א בחי'

בד"ה לאו וכו' וי"ל שיטעננו משמע דניכרות וכו' עכ"ל היינו לתי' א' שכ' בד"ה אלא וכו' דבבית זה אינה ניכרת טענתו אבל לתי' בתרא דמקרי ניכרת צ"ל דלשון שיודה וכו' כמ"ש אח"ז ויש ספרים שכתו' בהן כן בהדיא וז"ל ולפי' ב' לשון שיודה משמע שמזכיר בהודאתו מדה

ע"ב גמ' ות"ל דשבועה גבי מלוה וכו' מקשי' משמיה דה' מהרש"ח ז"ל לפ"ד המרדכי ופ' מרן סי' ע"ב דין ג' דאם חזר המלוה והפקידו אצל הלוה ונגנב מחוייב בו המלוה דהלוה אינו אלא שומר חנם נימא דמתני' מיירי בכה"ג דהשתא הלוה נשבע שנגנב והמלוה נשבע שסלע היה שוה ונשבע הלוה תחי' שאם ישבע המלוה שמא הלוה יוציא הפקדון ולעולם אסיפא קאי וא"ל דלהאי לא חיישי' שאם יוציא הלוה הפקדון יפסיד הא ליתא דבע"כ יוציא אם הוא אצלו כדי שלא ישבע לשקר שנגנב וי"ל דדעת המרד' שזהו בעצמו מ"ש בגמ' והשתא דאמר ר"א וכו' דר"ל כמו שאמר ר"א ישבע תחי' ה"נ בכה"ג דהפקידו אצל לוה מיירי וישבע זה תחי' ולעולם אסיפא כפירוש רש"י שהביאו התוס' וניחא בזה קו' התוס' בד"ה והשתא וכו' דהגמ' לא מייתי מדר"א אלא לדוגמא בעלמא

בתוס' בד"ה אבל וכו' ואי אבד נסכא ברישא אבד פלגא וכו' עכ"ל הא דלא ניחא להו למי' דגם באבד נסכא ברישא אבד כולו חוץ משוה קתא כמו באבד קתא ברישא משום דאם כן נהרדעי הו"ל למינקט תרוייהו אבד קתא ואבד נסכא כיון דחלוקין בשתיהן ודינם חלוק וי"א דכ' כן לפי גי' ר"ח שכ' בדבור שאח"ז דשמואל בדפירש ואי איתא דלעול' הקתא בשווייה לאיזה ענין קבל בקתא בפי' הא ליכא נ"מ בפירש אלא בנסכא

בד"ה מתני' וכו' וא"ת בפ' האומנים וכו' עכ"ל עיין מ"ש מהרש"א וק' דגם לגי' ר"ח נימא דלית ליה דשמואל ומיירי מתני' דהתם בפירש להתחייב שיפסיד בדמי המשכון דוקא ולא פי' כל החוב וי"ל דא"כ לא היה פליג ר"י שם במתני' דהתם ע"ש

בא"ד יטול מעותיו משמע אף מה שכנגד המשכון עכ"ל הא דלא הוכיחו מדקתני נשבע די"ל שבועה שאינה ברשותו קאמר וע"ש בתוס'

דף מ"ד ע"א בד"ה שומר וכו' ועי"ל דרבא לא קבלה וכו' עכ"ל ואע"ג דמוקי קרא לכדר"א מ"מ לא משמע ליה לפרש הברייתא כדפי' רב יוסף דא"כ אמאי נקט תנא דברייתא גינתו וחורבתו לא הול"ל אלא שלא לדעת מנין

בא"ד אבל כנגד החוב מפסיד מטעמא דשמואל אפי' לפר"ח וכו' עכ"ל הא דנקטו כנגד החוב היינו לאפוקי מה שהמשכון יותר על החוב ולא לאפוקי נמי מה שהחו' יותר על המשכון ודלא כמהרש"א

ע"ב בד"ה ואלו וכו' וי"ל דלא חשיב אלא וכו' עכ"ל והא דלא תני מן היתומים שאין כנגדן ראויין להשבע התם שאני דמן הסברא היה שא"צ לישבע ולא תנן הכא אלא אותן שמן הסברא אין