משמרות כהונה חלק ב ריז

נוטלין ואשמועי' מתני' דנשבעין ונוטלין ומעיקרא לא הוה ק"ל אלא מפוגמת כתובתה דתני לה בברייתא בכתובות דפ"ו בהדי דנשבעין ונוטלים דס"ל לההוא תנא דמן הסברא אין נוטלין וכמ"ש התו' שם בכתובות ד"פ ע"א בד"ה ישבע ע"ש דס"ל להתוס' כאן דגם עד מעידה שהיא פרועה דמיא לפוגמת כתובתה ולכך נקטו בקו' לישנא דכל הני ור"ל פוגמת וע"א

דף מ"ה ע"א פירש"י בד"ה ישבע בע"ה שבועת היסת עכ"ל נרא' דס"ל דשבועת היסת היתה בזמן המשנה כמ"ש המרדכי פ"ב דקידושין אהא דאמרי' התם דמ"ג והשתא דתקון רבנן שבועת היסת ע"ש

ע"ב בתוס' בד"ה כי מטא וכו' אלא כי איכא בהדה חזקה דאין שכיר וכו' עכ"ל צ"ל דלהאי תי' ס"ל כתי' קמא בדבור שאח"ז דלתי' בתרא דבלא"ה משני שפיר אפילו ליכא חזקה דשכיר מ"מ חזקת דבל תלין ודבל תגזול דבע"ה סגי וב' התי' שכ' בתי' זה תליין בב' התי' שכ' בדבור שאח"ז ועיין להתוס' במציעא

דף מ"ו ע"א בד"ה עביד וכו' וא"ת בלא"ה מהימן במגו וכו' עכ"ל ואע"ג דהוי מגו דהעזה דכל כה"ג לא איכפת לן כמ"ש התוס' בבתרא דנ"ב ע"ב ע"ש

ע"ב גמ' כי קתני שבועה דכי קמשתבע וכו' עפירש"י והתוס' והריב"ש סימן שי"א הכריע דבקום עשה דהיינו שבועה שלא אוכל ואכל פסול אבל בשוא"ת דהיינו שבועה שאוכל ולא אכל לא נפסל ומאי דלא קתני מתני' שבועת ביטוי דק"ע דהיינו שלא אוכל ואכל מילתא פסיקתא קתני והגמרא הק' שבועת ביטוי איכא גוונא דלא נפסל והוכיח כן מדברי הרמב"ם ז"ל שכ' כל החשוד שהוא פסול לעדות שעבר עבירה שיש בה מלקות חשוד על השבועה ושבועה דאוכל ולא אכל לאו שאב"מ הוא ולא לקי ע"ש ותמהני דא"כ מאי קאמר הגמ' תינח אוכל ולא אוכל והא לא אוכל ואכל פסול הוא ועוד מאי פריך אכלתי ולא אכלתי ומשני שבועת שוא וכל דדמי ליה והא ע"כ דמילתא פסיקתא קתני מדל"ק שלא אוכל ואכל וגם מדברי הר"מ אין ראיה דודאי מודה הוא דפסול מדרבנן וכמ"ש בח"מ סי' ל"ד ע"ש ועוד לשי' דיתכן לפ' כן בסוגי' הגמרא נימא שדעת רש"י נמי כן ומדבריו בסי' רס"ו נר' שדעת רש"י אפי' בקע לא נפסל בכך ע"ש והנה שם בסי' רס"ו כ' דדוקא לשבועה הוא דס"ל לרש"י דלא נפסל אבל לעדות נפסל כדאמרי' בגמרא מ' בכתפיה וכשר ע"ש ואפי' בשוא"ת נרא' מדבריו דפסול לעדות מדלא צדד אח"ז בעדות העד שהעיד העד שעבר על החרם ולא ביאר כיצד עבר דדילמא בשוא"ת עבר ע"ש וכן תפס במושלם מהרש"ך ח"א סי' קע"ב ע"ש ודלא כה' עדות ביעקב סי' כ' ע"ש ומרן בב"י באה"ע סי' מ"ב בשם מ"כ כ' דאפי' לר"ת לא נפסל אלא מדרבנן ע"ש ונראה דלעדות ולשבועה קאמר דלא נפסל אלא מדרבנן שהרי מדברי התוס' בד"ה אפי' נר' דעדות ושבועה דין א' להם ועיין לה' עדות ביעקב שם

בתוס' בד"ה אבל וכו' ובה"ג גריס וכו' עכ"ל נר' מדבריה' שבה"ג ע"פ שגריס דאפקה ש"ש פי' דהיינו נשבעת לקיים וכו' ור"ת עיקר ראייתו מפי' בה"ג אך ראיתי בבה"ג ריש ה' שבועה שכ' מאן דרגיל להזכיר ש"ש לבטלה פסול לעדות והביא ראיה מהך עובדא דכתובות ע"ש נר' שבה"ג מפיק לה במפיק ש"ש לבטלה ולא בשבועה ע"כ צ"ל שט"ס נפל בדבריהם ודברי בה"ג אינם אלא בסה"ד אחרי שכ' ופי' שנשבעת וכו' עד חשודה ואח"כ ובה"ג גריס וכו' ור"ל שר"ת תי' שנשבעה לקיים וכו' ואח"כ הביאו בה"ג לסתור דברי ר"ת מיהו ק"ק מנ"ל לר"ת דמיירי בנשבעת לקיים דילמא בשבועה דלשעבר מיירי

דף מ"ז ע"א בד"ה הוה וכו' שקרא רב רבותינו לר"כ ור"א וכו' עכ"ל ע"ש בגמ' דקאמר ולא היא רב מכריז בי סדיא שריא ומשום כבוד רבותינו לא ישב ומשמע להו להתוס' דהכל הוא מדברי רב שאמר דמשום כבוד רבותינו שהוא דלא ישב ולא דברי הגמ' וע"ש בהרא"ש ז"ל

ע"ב בד"ה בהדי וכו' אדרבא הא דמכשרי' למזים הוי חידוש וכו' עכ"ל לפמ"ש הריטב"א בחי' דר"ח לא פסיל להו אלא מדרבנן ע"ש ניחא קו' הלזו דמדאורייתא כשרים ושפיר הוי חידוש הא דפסיל לעד זומם מיהו ק' לפ"ז מאי פריך מברייתא דקתני מצטרפין לעדות אחרת נוקמה לעדות קידושין דכיון דמדאורייתא כשרים הוו קי' מדאוריית'. והנה הש"ך צדד דדוקא בב' כיתי עדים המכחישי' זא"ז הוא דס"ל לר"ה דזו באה בפ"ע ומעידה אבל א' מכת זו וא' מכת זו אין מצט' משום דכל א' הוכחש מב' עדים אבל שני עדים המכחישים זא"ז מצט' שניהם לעדות אחרת ע"ש ולפ"ז צ"ל דהגמ' פריך מברייתא גם לר"ה אמאי לא יעידו שניהם בלא צירוף אחר ולפ"ז ניחא דלא מוקי לה בעדי קדושין אך מדברי הריטב"א מבואר דלר"ה אפי' בב' עדים המכחישים אין מעידין שניהם לעדות אחרת

דף מ"ט ע"ב מתני' משביע' אני ואמ' אמן פטור הק' התי"ט כיון דאפי' לדבריו חייב בתשלומי' אמאי נשב' ותי' בקפ' ונשב' ע"ש וי"ל דהשבי' שנאנס' כדי לידע שאינה ברשותו דשבוע' זו לעולם חייב וכ"כ רש"י במציעא דל"ו ע"ב ע"ש ויש לחקור אם התוב' א"ל השבע לי שכדבריך כן הוא והפטר אע"פ שמן הדין חייב אי חייב משום שבועה מי אמרי' כיון דמן הדין פטור דמחובה לחובה הוא פטו' א"ד כיון שפיט' ע"י שבועה הו"ל כמו מחובה לפטור ויש ללמוד ד"ז מדתנן בפ' שה"ע היה העד קרוב ופסול פטור וכ' תוס' והרא"ש שם דקמ"ל אע"פ שקיבל עליו עדות הקרוב או פסול כיון דמן הדין פסול קבלתו לאו כלום היא ולא הוי תביעת ממון ע"ש ולפ"ז י"ל דמשנתי' בהכי איירי דא"ל השבע והפטר וקמ"ל דפטור משום שבועה דאזלי' בתר דינא דאוריית' וניחא קו' התי"ט: תם ונשלם מסכת שבועות