משמרות כהונה חלק ב רטו

בשעורים וכה"ג הק' לקמן בד"ה לימוד ע"ש וי"ל דא"כ אמאי איכפל ר"ג למילתי' ואמר רואה אני דברי אדמון הא כבר אשמועי' בטענו חטים והודה לו בשעורים דחייב מיהו לפ"ז הגמ' שם באוקמ' דטענו מדד הו"מ לאקשויי א"כ אמאי איכפל ר"ג למילתיה

ע"ב בד"ה לימוד וכו' ומדאמר נמי ר"ג וכו' עכ"ל הקשה מהרש"א נימא דפליגי בטענו חיטים והודה לו שעורים וכבר כתבו בזה לעיל בד"ה ור"ג ומה שתירץ מהרש"א דאפילו ליכא לאוכוחי דפליגי ביש בלשון זה קנקנים מ"מ מדקתני כדי שמן ש"מ דיש בלשון זה קנקנים מיהא לכ"ע ע"ש ק' נימא איפכא דהא דנקט כדי שמן קמ"ל דאין בלשון זה קנקנים לכ"ע ולחידושא לרבנן דפטרי אפילו בכה"ג ולעולם דל"פ אלא בטענו חטים והודה לו בשעורים וי"ל כיון דאיכא למי' הכי ואיכא למימר הכי ודאי דטפי אמרי' דקמ"ל דלכ"ע יש בלשון הזה קנקנים דהשתא הוי רבותא וחידושא לחיוב דחידוש דחיוב עדיף כמ"ש התוס' בד"ה להודיעך ואי איתא דהחידוש הוא לרבנן הו"ל לפרש בהדיא דאין בלשון הזה קנקנים אבל השתא דלא פי' ודאי דסמך על המבין דאורחיה דתנא למתני חידושא לחיובא כמ"ש התוס'

דף מ"א ע"א גמ' מה בין זה לפוגם שטרו הט"ז הקשה להסוברים דפוגם שטרו אפי' בתוך זמנו בעי שבועה נימא דהא מילתא בינייהו וה' תומים כ' דל"ל דר"פ ל"ל חזקה דתוך זמנו שהרי כ' התוס' בפ"ק דבתרא גבי בכור כ"ע מודו והאי מילתא דמיא לבכור ע"ש ואין נר' כן מדברי התו' גיטין דל"ד ע"ב דלא הק' גבי אלמנה אמאי צריך שבוע' אלא לר"ל דס"ל חזקה אין אדם פורע בתוך זמנו נראה דס"ל דמאן דפליג אר"ל דוקא גבי בכור הוא דמודה משום דעדיין לא נתחייב בתוך ל' ואפשר דלא יבא לכלל חיוב כלל אבל באלמנה דהוא מחוייב אלא דאפשר דלא יצטרך לפרוע בכה"ג ל"ל חזקה כלל. וק"ל נימא דבכולהו בעי שבועה ומאי דקתני פוגם שטרו לרבותא דאפילו פוגם דהוי משיב אבידה דהו"מ לכפור שלא פרע לו כלל דכר"ג אמרי' בפ' הכותב דפ"ז דקתני פוגם שטרו שלא בעדים לרבותא דאפילו שלא בעדים דהוי משיב אבידה נשבע וי"ל דאמתני' דר"פ הנשבעין סמיך דקתני פוגמת כתובתה ולא קתני שלא בעדים ואי איתא הול"ל שלא בעדים דאיכא משיב אבידה דזהו עיקר החידוש ובהכי ניחא קו' הט"ז הנ"ל והלח"מ בפי"ד מה' מו"ל להסוברים דפוגם שטרו אפי' בת"ז מאי פריך מה בין זה לפוגם נימא דקתני פוגם אפי' בת"ז ולפי"ה ניחא דא"כ הול"ל בתוך זמנו במתני' דפוגמ' כיון שזהו עיקר החידוש ועיין בשמים ראש סי' נ' שכ' דטעמו של הר"מ דס"ל בפוגם בת"ז א"צ שבועה משום דאיכא מגו דאי בעי אמר לא נפרע כלל לא בעי שבועה משא"כ אח"ז ליכא מגו דהא בלא פוגם אי אמר אשתבע לי חייב לישבע ע"ש ולפ"ד בפוגם בעדים דליכא מגו אפי' בתו"ז ואפי' לדעת הר"מ צריך לישבע כיון דליכא מגו דהא פרעו בעדים ואין נר' כן מדברי הטור סימן פ"ד שכ' פוגם אפי' בעדים בעי שבועה ואח"כ כ' בד"א לאח"ז אבל בת"ז כ' הרמב"ם דא"צ שבועה משמע דלדעת הר"מ בת"ז אפי' פרעו בעדים א"צ שבועה ועוד לאח"ז נמי אף דליכא מגרמ"מ משיב אבידה הוא כדקאמר הגמרא בפ' הכותב ואפ"ה בעי שבועה והיינו מטעמא דמפרע לא דייק ע"ש בתוס' בפ' הכותב וא"כ ליכא למפטריה משום מגו דהא לא משקר הוא אלא דלא דייק ועיין בחידושי' בפ' הכותב שם דע"פ מ"ש שם יתיישב שפיר

ודע דלפ"ד הב"ר הנ"ל דטעמא משום מגו ולא הוי מגו להוציא משום דמ"מ מוציא מכח השטר ולא באנו לדון אלא לענין שבועה א"כ במלוה ע"פ בת"ז ומודה שפרע לו מקצת בת"ז תו ליכא חזקה והוי מגו להוציא ואפי' לדעת הר"מ נשבע הלוה ונפטר ואפילו לפי מה שהבין ה"ה דטעמו של הר"מ הוא מכח חזקה וס"ל להר"מ דאפילו שפרע מקצת בת"ז לא נתבטלה החזקה י"ל דה"ד בפוגם שטרו דאיכא נמי חזקה דשטרך בידי מאי בעי מסייע' ליה אבל במלוה ע"פ מודה הר"מ דנתבטלה חזקה ונשבע הלוה וכן ראיתי להמש"ל שכ' ברפט"ו מה' מו"ל משמא דרבוותא דבפוגם במלוה ע"פ מיפטר הלוה דנתבטלה החזקה ע"ש ומשמע דאפי' לדעת הר"מ קאמר איברא דלפמ"ש המש"ל גופיה ברפי"ד שם בכוונת ה"ה נר' דלדעת הר"מ לא נתבטלה החזקה גם במלוה ע"פ ע"ש וא"כ מ"ש בפט"ו אינו לדעת ה"ה שחלק על הר"מ בפוגם שטרו בת"ז וס"ל דנתבטלה החזקה וא"כ לדידן דגרירי אחר דעת מרן בש"ע שפ' כדעת הר"מ בסי' פ"ד גם במלוה ע"פ נוטל בלא שבועה ואף דלפ"ד ב"ד הנ"ל אף לדעת הר"מ במלוה ע"פ נשבע הלוה משום דהוי מגו להוציא כבר כ' דמדברי הטור ומרן בש"ע לא משמע כן וא"כ נקיטי' דגם במלוה ע"פ נוטל המלוה בלא שבועה

תוס' בד"ה ולמר וכו' דמיפך שבועה כגון שהיה המחוייב שבועה חשוד וכו' עכ"ל לפ"ז מאן דפליג אמר בר"א וס"ל בדאוריית' לא מפכינן לדידיה מתניתין דפ' כל הנשבעין דקתני בחשוד מפכי' בשבועת המשנה שהיא דרבנן מיירי ובשניהם חשודים דקתני חזרה שבועה למחוייב לה היינו חזרה לסיני ומאן דמפ' חזרה שבועה למחוייב לה ומשאיל"מ ס"ל כמר בר"א דמתני' בדאורייתא מיירי דבשבועה דרבנן לא אמרינן מתוך שאיל"מ

ע"ב גמ' תנאי היא וכו' צ"ל דר"א לל"ק דס"ל צריך לפורעו בעדים מוקי לההיא ברייתא כרב אחא דבשעת תביעה מיירי דאי בשעת הלואה הוה משמע דבשעת תביעה כ"ע מודו דאין צריך לפורעו בעדים והו"ל ר"א דלא כמאן וק' כי פריך לעיל לר"א לל"ק ממתני' לישני תנאי היא וי"ל דלא מצי לשנויי הכי דאיכא למיפרך ממאי דבשעת תביעה דילמא בשעת הלואה כדפרכי' איפכא לשמואל

בתוס' בד"ה תיובתא וכו' וקצת משמע כן בכל הסו' עכ"ל כ' מהרש"א דהיינו ממילתא דר"א בב' הלשונות דצריך היינו צריך לברר וכן ריש מילתיה דר"א ללישנא בתרא א"צ היינו א"צ לברר ולעולם צריך שיאמר פרעתיך בפני פ' ופ' כי היכי דאתי כריב"ב ע"ש ואע"ג דמ"ל דד"א מוקי למילתיה דריב"ב במגו מ"מ דוחק הוא דר"א ור"פ פליגי. בהא כמ"ש התוס' מקודם דדוחק דפליגי אמוראי בהא ולכך כ' קצת משמע מיהו ק"ק דבגמ' דב"ב שהביאו התוס' בדבור שאח"ז קאמר וקי"ל דא"צ לפורעו בעדים והיינו א"צ כלל דהא קאמר והא קי"ל והיינו כדפסיק ר"פ הכא ולא כדפ' ר"ב וכמ"ש התוס' בדבור שאח"ז מהתם דהלכתא כר"פ הרי דלישנא דא"צ לפורעו בעדים א"צ כלל ויש ליישב

בד"ה כל וכו' התם ליכא עדים וכו' עכ"ל הרמב"ן בחי' בפ"ק דבתרא כ' בתי' בתרא דמה