משמרות כהונה חלק ב ריד

דזבחים שהביאו התוספות

ע"ב ת"ש דתני ר"ח וכו' ק"ל דהכא מסיק דאכולה מילתא קאי ולא לך ובנזיר די"א ע"ב מבע"ל כה"ג באמר הריני נזיר ועלי לגלח חצי נזיר ושמע חבירו ואמר אני אי אכולא מילתא קאי או אפלגא דדבורא קאי ופשיט דאפלגא דדבורא קאי ויש לחלק דהכא שאני דקאי אדיבוריה אבל התם דאדיבור דחבירו קאי לא קאי אלא אפלגא דדיבורא

שם מנינא אתא לאשמועי' וכו' כ' מהרש"א דא"ל דקמ"ל דל"מ אכללי דמהיכא אשמועי' ד"ז הא י"ל דאחטין ושעורין קאי ע"ש ועי"ל דאפי' קאי אתשומת יד וגזל מ"מ הא י"ל דלא חשיב כללי וכדלעיל מיהו דברי מהרש"א יותר נכונים דעפ"ד ניחא נמי מאי דלא פשיט מדתני ר"ח קמייתא דתני ט"ו חטאות

דף ט"ל ע"א ותניא אמר ר"ש וכו' הא דלא סגי ליה לאקשויי מקרא לחוד משום די"ל הא דקאמר וכל עבירות ל"ד אלא כלומ' הנך דלא חמירי כמו שבועה כמ"ש התוס' בד"ה שנאמר ולכך מייתי מדר"ש דכיון דטעמא הוא משום דמחפין האי טעמא שייך בכל העבירות ועי"ל דאי לאו דר"ש י"ל דברייתא דכל עבירות וכו' מיירי באין מחפין ולכך מייתי מדר"ש דאמ' משפחתה מה חטאה דש"מ דאפי' בשבועה ל"מ באין מחפין דמשפח' מה חטאה

שם והכתיב ובשלו וכו' א"ל נימא דת"ק כאן ממנו ומכל העולם אפי' נשים דליתנהו בכלל ערבות כמ"ש הרא"ש בברכות דף כ' ע"כ די"ל דמ"מ לישנא דקתני כל עבירות ממנו קשה דלאו ממנו דוקא אלא מכל אנשים

תוס' בד"ה אם וכו' ושוב נמצא בשם ר"ת וכו' עכ"ל התוס' בר"פ המפקיד כת' בשם ר"ת בתשו' דלא יוכל לחזור משעה שאמר אפילו עדיין בב"ד ע"ש וצ"ל דלדידיה מאי דאמרינן בשמעתין פוטרין אותו היינו דפוטרין מאותו ענין דכל זמן שעדיין באותו ענין או בתכ"ד יכול לחזור וכמ"ש הריטב"א בשמעתין וכן צ"ל בדברי הרא"ש שם בפ' המפקיד ע"ש

ע"ב גמ' ושמואל אמר טענה עצמה וכו' עיין פירש"י במתני' דמפרש כולה מתניתין אליבא דשמואל נר' דס"ל הלכתא כשמואל כדעת רבי' ישעיה שהביא הטור סי' צ"ג כמ"ש הב"י שם לדעתו עיין שם

שם ותנן נמי ההודאה בפרוטה וכו' מתני' היא בפ' הזהב דנ"ה ע"א ה' פרוטו' וחד מנייהו ההודאה בפרוטה והרא"ש בשמעתין רמז זה שכ' דהלכתא כרב דדייקא משנתנו ובהזהב כוותיה ע"ש

בתוס' בד"ה מה וכו' כמו קדושי אשה וכו' עכ"ל עיין בהירושלמי בפרקין דפריך כאן אמר כסף ב' מעין ובקדושי אשה פרוטה ומשני שאני אשה דיליף מגרעונה ע"ש ולפ"ז אין ראיה מקדושי אשה מיהו בגמרין בפ"ק דקידושין די"א ע"ב מוכח דלא כהירוש' ע"ש

דף מ' ע"א גמ' ורב שהכל דין מטבע אחד וכו' מ"ש מהרש"א אמאי לא ניחא ליה דרב נמי מפרש לה במטבעות ע"ש י"ל דלקמן פריך מברייתא דזהב זהוב לשמואל וא"כ לדעת המק' ההוא דסתם דינר זהב דקתני מתני' בשוה מיירי ולא בטבוע ע"כ דמיישב אליבא דרב שהכל דין מטבע א': שם כל האומר דינר זהב כאומר וכו' לפ"ז א"צ למ"ש ר"א לעיל דקמ"ל דפרוטה בכלל מטבע אלא דקמ"ל דכל האומר דינר זהב כאומר זהוב והיא גופא קמ"ל

שם טעמא דטענו בחטין והודה לו בשעורין וכו' יל"ד אמאי ל"פ מרישא דליטרא זהב ולא יתורץ בשינוייא דגמ' דרישא סתמא מתניא ואפילו נימא דר"ג אכולה דמתני' פריך מ"מ ליפרוך מרישא טפי ועוד ק' לחד תי' שכ' התוס' דל' פטור משמע אפילו מדמי שעורים לישני דקתני טענו חטים והודה לו בשעורין לאשמועי' דפטור אפי' מדמי שעורים וי"ל דלא פריך מרישא די"ל לאשמועי' דפטור אפילו מדמי ליטרא של כסף ולכך מייתי מסיפא דהול"ל טענו חטים ושעורים דחידוש' דפטור מדמי שעורים שמעינן ליה מרישא דליטרא זהב ומשני להודיעך כחו דר"ג ומהשתא י"ל גם מרישא להודיעך כחו דר"ג אכולה מתני' פליג וכיון דע"כ איכא צריכותא במאי דתני כמה גווני כמ"ש התו' לקמן שמא בהך צריכותא איכא רבותא דר"ג ברישא טפי מסיפא ולכך לא תני ברישא טענו ליטרא זהב וליטרא כסף ולא סגי ליה בסיפא לחודה דטענו חיטין והודה לו בשעורין

פירש"י בד"ה ה"ג בתוס' וכו' וקתני רישא ב' כסף וכו' עכ"ל לפמ"ש הרא"ש בשמעתין דפלוגתייהו היא דרב ס"ל סתם אומר ב' כסף שוה קאמר ושמואל ס"ל סתם דוקא קאמר ע"ש י"ל דפריך מגופא דמתני' דדינר זהב לשמואל דע"כ סתם דינר זהב שוה קאמר כרב אבל רש"י ס"ל דאין פלוגתייהו בסתם אלא דרב מוקי לה בדאמר שוה ושמואל מוקי לה באמר דוקא וכ"נ קצת מפירוש רש"י במתני' ע"ש

בתוס' בד"ה בטוענו וכו' שאין שוה פרוטה באותו חסרון וכו' עכ"ל מק' מאי פריך הגמ' לעיל לרב ולאו ממילא שמעינן נימא דמיירי בטוענו בשוה ב' כסף והודה לו במחט דאינו שו"פ דבכלים לא בעי' שו"פ לרב דדוקא לשמואל הוא שכ' התוס' לעיל דבעי שו"פ בכלים אבל לרב לא דאל"ה לא הוי כסף מיותר לרב וא"כ אפי' כי חסר ליה הודאה כיון דאינו שו"פ הו"ל כפירת טענה ב' כסף וי"ל דס"ל להתוס' דכי טענו שוה ב' כסף והודה לו בדבר מסויים לא הוי ממין טענה דלא כדעת הרמב"ן שהביא הרא"ש בשמעתין ועי"ל כיון דהא מילתא דלרב בכלי לא בעי' שו"פ לא שמעי' לה אלא ממאי דמייתר כסף לרב א"כ היינו שינוייא דהגמ' לעיל

בד"ה ור"ג וכו' קנקנים נמי ה' אית לי וכו' עכ"ל ק"ק אמאי לא הק' מגמ' לעיל מינה דמוקי בכפר בשמן והודה בקנקנים וי"ל דאפי' אי ר"ג מטעם אחר קאמר שפיר רואה אני דברי אדמון כיון דלא נ"מ בין הטעמים בגוונא דפליגי בה אדמון ורבנן אבל במאי דמוקי דמיירי בה' אית ליה יש נ"מ בין הטעמי' דלאדמון דוקא בהודה במקצת קנקנים ולר"ג אפילו הודה בכל הקנקנים ואכתי ק' דבגמרא שם ס"ד מעיקרא דפליגי בטענו חטים ושעורין והודה לו בא' מהן ופריך מינה לשמואל משמ' דל"פ אלא בהא אבל לכ"ע יש בלשון הזה לשון קנקנים והשתא ק' קו' התוס' דהיכי קאמר ר"ג רואה אני דברי אדמון ולא יתורץ בתי' התו' הא אפי' רבנן ס"ל יש בלשון הזה קנקנים ולא אדמון לחוד וצ"ל דאפי' לס"ד שם פליגי נמי ביש בלשון הזה קנקני' ופליגי בתרתי וכמ"ש התוס' לקמן לרחב"א. הקשה מהרש"א נימא דר"ג מוקי פלוגתייהו בטענו חיטין והודה לו