משמרות כהונה חלק ב ריג

ע"ב בד"ה ה"ג וכו' והוא השבעת ע"א וכו' עכ"ל מהרש"ל מחקו וכ' מהרש"א דטעמו משום דמתני' דח"נ לעיל לא בעי הגמ' לאוקמ' כרשב"א ע"ש ובפשיטות הומ"ל מרישא דמתני' דכפר א' דמוקי לה לעיל דלא כרשב"א אלא משום די"ל רישא רבנן וסיפא רשב"א ע"כ הוכיח מהגמ' גבי ח"נ דלא מוקי לה כרשב"א משום דרישא לאו רשב"א ש"מ דלא ניחא למימר רישא רבנן וסיפא רשב"א ועי"ל טעמו של מהרש"ל דאי בע"א מאי דחי רש"י דא"כ מ"ט דרבנן נימא דטעמייהו משום דס"ל דבר הגורם לממון לאו כממון דאי גם התוספות אמאי לא יישבו הגירסא כן בפשי'

תוס' בד"ה ה"ג וכו' אע"ג דכבר איפליגו וכו' עכ"ל נ"ל דס"ל להתוספות דמאי דמסיק לעיל דאיכא תנא דס"ל שה"ע בעי שם המיוחד אז יתפרש דרישא דמתני' כולה ר"מ ורבנן דפטרי במברך את השם קאי נמי ארישא דשה"ע וס"ל כרחב"א דבעי שם המיוחד ובס"ד דגמ' לעיל לא שמיע ליה ענין דאיכא פלוג' בהכי דחיקא ליה למימר דרבנן קאי ארישא אבל כי חדית ליה דפליגי רחב"א ורבנן בהכי י"ל דרבנן ארישא קאי וניחא דברי התוספות בפשיטות דלא כמהרש"א ז"ל

דף ל"ז גמ' תנא דמסייע לך וכו' ק' לפמ"ש התו' לעיל דל"ג בד"ה הא דבדקיימי עדים קמן לכ"ע פטור מאי מסייע ליה נוקמה בדאיכא עדים קמן וי"ל דבדאיכא עדים קמן סברא אלימתא היא ול"צ קרא

שם מאי לאו זדון פירש"י דהתרו בו ק"ק דאם כן תפשוט הבעי' ומהגמ' משמע דלא קאי אלא אמילתא דרבא ולאו למיפשט בעיין ועוד דכבר פשיט מהא לעיל ודחי בלא התרה בו וי"ל דלעיל התראת מלקות קאמר אבל הכא התראת קרבן קאמר כדי שידעו העדים דמזיד דאי לא ידעו העדים דמזיד הוא היינו זדון עצמו ועיין למהריב"ל. הק' מהרש"א הא בשה"ע נמי קתני זדון ול"מ אלא זדון עצמו ע"ש וי"ל דגבי שבועת הפקדון כיון דמ"ל זדון עדים אי איתא דלא מיירי אלא בזדון עצמו הו"ל להתנא לפרש

פירש"י בד"ה ה"ג וכו' ובעדות דקרבן עולה ויורד עכ"ל לפ"ז לא היה צריך הגמ' למי' דאלו התם חטאת בת דוקא אלא דאלו התם עולה ויורד

בתוס' בד"ה מאי וכו' ת"ל וכפר וכו' עכ"ל כ' מהרש"ל ז"ל דסמיך אפתאום ע"ש לפי"ז מזיד בנזיר לא מחיי' בקרבן דהק"ו איפרך ושוגג נ"ל מפתאו' וכי כתי' קרבן דנזיר בשוגג הוא והגמ' דפריך הא קרבן כתיב ביה ה"פ כיון דבשוגג צריך לכפרת קרבן נילף משבועת הפקדון דגם במזיד מחייב בקרבן ומשני דאפי' בשוגג לאו לכפרה מיהו ק' דא"כ פליגא הך בריית' אמתניתין דפ"ד מחוסרי כפרה דקתני נזיר בהדי ד' דמביאין על המזיד כשוגג וא"כ הגמ' שם בריש כריתות דפריך ד' מביאין. על הזדון מנינ' למ"ל לישני משום דקתני נזיר לאפוקי מברייתא הלזו וא"ל דלעולם הנזיר מביא קרבן על המזיד וברייתא ה"ק ת"ל פתאום לשוגג וכיון דבשוגג דהיינו זדון הלאו עם שגגת קרבן מחייב קרבן אע"ג דאיכא נמי מלקות נימא דגם מזיד ויחייב מלקות וקרבן דנילף משבועת הפקדון דהשתא ליכא למיפרך מה לשבועת הפקדון שכן אינו לוקה אבל נזיר דלוקה לא מייתי קרבן דל"מ תרתי שהרי מצינו בשוגג דמחייב ב' ונימא גם מזיד מחייב ב' הא ליתא דהתינח לס"ד דגמ' אבל לפום מאי דדחי דלא סגי במלקו' קאמר מא"ל שהרי נזיר סגי ליה בחדא אפי' בשוגג דהא קרבן לאו לכפרה אלא למיחל עליה נזירות בטהרה לכ"נ דגם לפי' מהרש"ל נזיר מביא קרבן על המזיד וברייתא ה"ק ת"ל פתאום למזיד כדדריש הגמ' בפ' ד' מח"כ פתאום למזיד ואונס וכיון דנ"ל מזיד מפתאום תו לא אצטריך למידרש פתאום לשוגג דשוגג נ"ל מק"ו ממזיד ומעיקרא דריש שוגג מפתאום והדר קאמר דלשוגג לא אצטריך למידרש דאתי מק"ו ממזיד ומזיד גופיה נ"ל מק"ו והדר איפרך ק"ו והדר יליף למזיד מפתאום ומעתה לא אצט' למילף גם שוגג מפתאום וניחא לפ"ז מ"ש מהרש"א ז"ל על פי' מהרש"ל ז"ל

בא"ד ודלא כר"א הקפר וכו' עיין בגמ' בפ' בתרא דכריתות דכ"ו ע"א ע"ש

ע"ב גמ' דרחמנא אמר מכל ולא הכל וכו' כתב הרמב"ן ז"ל בחי' דאי גם לענין השבה דרשי' מכל ולא הכל למ"ל דכ"ר ריבה ומיעט וריבה ע"ש ולשי' רש"י לעיל דל"ג ע"א מאי דאמרי' א"כ עדי קנס דלמאן דדריש בריבויי ומיעו' רבי קנס ע"ש י"ל דריבה ומיעט אצט' לריבויי קנס ולעולם דרשי' מכל ולא הכל לענין השבה אלא דהרמב"ן לשי' דשם פי' דלענין פקדון כ"ע מודו דכפרת דברים הוא דלא כפירש"י ע"ש וזה דעת התוס' בסמוך בד"ה אלא עיין שם במהרש"א

בתוס' בד"ה ואין וכו' בשמחל השעבוד עכ"ל ור"י דנקט בשטר היינו אחר שתיקנו חכמים דליכא שעבוד במלוה ע"פ אבל אין לומ' דס"ל כדעת הר' ישעיה שהביא הטור סי' י"ב דבמלוה בשטר לא מהניא מחילה דדוקא בעיקר החוב ל"מ מחילה כל שלא החזיר לו השטר אבל בשעבוד שאינו כתוב בשטר מהני מחילה ועיין לה' ת"ח ועיין בחידו' במציעא דף ה' ע"ב ע"ש

בד"ה מיעט וכו' ק' מה שייך למעוטי שטרות וכו' עכ"ל י"מ נימא למעוטי שטרות לענין קרבן דאי לאו דממעט שטרות מריבה ומיעט וריבה הוה מוקמי' מכל ולא הכל לשטרות ולא דרשי' לקרקע אלא מייתורא וי"ל דמיעוט דמכל היינו דמיעט דבר שאינו דומה לפרט כדפירש"י בד"ה אפי' וכו' וא"כ אימעוט תרוייהו שטרות וקרקע מדרשא דמכל וא"צ למדת ריבה ומיעט וריבה

דף ל"ח ע"א גמ' שבועה שאין לכם בידי כללא הוי מכלל וכו' וליכא לאוקומה כר"י דמדקתני אין לכם כללא מכלל דבין אין לך בין ואין לך פרטא הוי וע"כ כר"מ ואליבא דר"י ומ"ש רש"י סתם משנה ר"מ לא הוצרך לזה אלא במאי דפריך בתר הכי ממתני' דלא לך ולא לך ולגי' התוס' דגרסי לא לך ולא לך פריך ממתני' שפיר דליכא לאוקמה כר"י ואצ"ל משום דסתם מתני' ר"מ ולשי' רש"י ק' היכי ס"ד דמתני' ר"מ היא הא מדסיפא דחטה ושעורה ר"מ מכלל דרישא לאו ר"מ וצ"ל כיון דקי"ל סתם מתני' ר"מ דחקי' ומפרשי' דה"ק שר"מ אומר אפי' חטה וכו'. מה שהק' מהרש"א דלר"י נמי ק' אמאי לא תגן לא לך לא לך דרבותא היא טפי מלא לך ולא לך ע"ש וי"ל כיון דקתני לא לכם כללא מכלל דכולהו פרטא הוו אפי' לא לך לא לך ולא חש לבאר זה א"נ י"ל דר"מ ס"ל הסברא להפך מר"י ובסוגיא