משמרות כהונה חלק ב ריב

ודברי רש"י הם למ"ד דאורייתא ואע"ג דקצוב הוא הפגם מן התורה אינו חשוב קנס ול"ד לקנס דגבי פגם דמי היזק הוא נותן והתורה קצבה כך שיעור היזיקו ול"ד לקנס דקנס הוא דקנסתו תורה ולא דמי היזיקו ולכך כ' רש"י כיון דקצוב הוא הוי קנס

ע"ב מתני' שאיני בן גרושה מכאן ק"ל למ"ש הרמב"ם בפ"י מה' תרומות דין י"ב דאם אכל תרומה ואח"כ נודע שהוא בן גרושה משלם תרומה שאכל ע"ש והכא קא פסיק ותני דתביעה זו אין בה חיוב ממון והא מ"ל דאתו בי תרי והעידו שהוא בן גרושה וכי מסהדי אלו שאינו בן גרושה לא מפקי' מניה ועיין להשע"ה בפ"ו מהל' ביאת מקדש ע"ש ובמ"ש הריטב"א בחי' כאן גבי א"ש בבא בהרשאה עיין שם מתיישב שפיר

שם גמ' מנה מניתי לך וכו' יבא פ' ופ' ויעידו וכו' מפירש"י ז"ל דאף דלא ראו אלא המנין ואינם יודעים אם מתנה או הלואה כיון דאמר אם יעידו אני פורע לך הוי תביעת ממון ומכאן נ"ל להוכיח דאם קבל עליו קרוב ופסול מחוייב הקרוב והפסול להעיד וקיימי באם לא יגיד ומחוייבים בשבועת העדות ועיין להריטב"א והרשב"א ז"ל בחי' בשמעתין ועיין לה' ברכ"י ח"מ סי' כ"ח אות ב' עש"ב

בתוס' בד"ה ושאנס וכו' ושמא איכא לאוקמ' בקטנה וכו' עכ"ל והך מתניתין דפ' א"נ דהבא על בתו ע"כ באונס מיירי דבמפותה וקטנה ליכא לאוקומה דהא שם בר"פ א"נ מוקי הגמ' מתני' כד"מ דקטנה אין לה קנס מיהו ק' דהגמ' בס"פ בן סורר מוקי לה במפותה וא"כ ע"כ ל"ל אלא בבא עליה עד שלא בגרה ובגרה כמ"ש התוס' שם בר"פ א"נ בד"ה ועל ע"ש ולדברי התוס' כאן ק'. כתב מהרש"א דלפירש"י שפי' דטעמא דאנס את בתו משום דליכא תביעת ממון הא דלא פריך משנתנו גופה רישא אסיפא משום די"ל בין ממון דאתא לידיה ללא אתי לידיה ואצ"ל בבא בהרשאה ע"ש וכונתו די"ל דמיירי בשליח ולא בבא בהרשאה דבלא שליח כלל אין סברא לחלק בין אתא לידיה ועוד דא"כ התוס' בסה"ד לא היו צריכים למי' דסיפא אתא לאשמועי' שליח אלא הול"ל אתא לאשמועי' אפי' מטא לידיה אלא ע"כ כדכתי' דבשליח קאמר ודע דמ"ש התוס' וקנסה לעצמה כרע"ק

דף ל"ד ע"א בד"ה על וכו' ומיהו מכאן י"ל ולאוקומיה כגון דמאייה בביתא דשישא וכו' עכ"ל כונתם לדחות התדע שכ' ודלא כמהרש"א

בד"ה אי טריפה וכו' תימה הא אזלי' בתר רובא וכו' עכ"ל י"ל דריה"ג ס"ל כרע"ק דחייש למיעוטא ורוצח דקרא מיירי שהיה קרום של מוח מגולה כמ"ש התוס' בפ"ק דחולין די"א ע"ב ע"ש

ע"ב גמ' ותהדר עדות ותגמר לה מפקדון וכו' כ' מהרש"א ז"ל ועדות גופה פסיקא להו בשום דוכתא וכו' ע"ש ונעלם ממנו דעיקר מימרא דרבא כד איתי היא לקמן דל"ז וקאי אחומר דשבועת הפקדון מעדות דשבועת עדות ניתן זדונה לכפרה ע"ש ומה שהק' מהרש"א א"כ ג"ש למ"ל ומדאצט' ג"ש ש"מ דבעדות מזיד כשוגג ולכך אצט' ג"ש דבמה מצינו איכא למיפרך ע"ש מ"ש ונ"ל דל"ק דנימא איפכא דמדאצט' ג"ש ש"מ שאין מושבע כנשבע בפקדון ולעולם לא עשו מזיד כשוגג בעדות והוי לחומרא דלא ניתן זדונה לכפרה וגם מספק לא יביא חולין בעזרה

פירש"י בד"ה מחכו וכו' אהא דר"ש הס"ד ואח"כ מ"ה דגמר וכו' כצ"ל ואיכא למידק כיון דמ"ש ר"ש מושבע כנשבע ע"כ דגמר מפקדון בג"ש לתביעת ממון נמי נגמר ג"ש ובתחילת דינו של ר"ש לא מייתי מג"ש ונ"ל דכי אמרי' מופנה למידין ואין משיבין היינו כי ליכא ללמוד מג"ש דבר אחר אבל כי לא אייתר ג"ש דאתיא לד"א משיבין וא"כ אין ללמוד עדות מפקדון לתביעת ממון דאיכא למיפרך והג"ש אתיא ללמוד עדות מפקדון לנשבע כמושבע ואף דלקמן פרכי' אף כי אתיא ללמוד נמי פקדון מעדות עדות מפקדון לא ילפי' אלא להך מילתא אבל הכא הא ילפי' עדות גופה מפקדון לנשבע כמושבע

דף ל"ה ע"א מתני' שלח ביד עבדו וכו' עיין להתי"ט ועיין לה' שמחת יו"ט ד"ד ע"ג

בתוס' בד"ה או שהיה וכו' דכבר שמענו וכו' עכ"ל בעד מפי עד לא הוק"ל די"ל דקמ"ל אפי' קבלו עלייהו עד מפי עד ל"מ בשה"ע אבל גבי קרוב ופסול הוק"ל שפיר כיון דהא מילתא דקיבלו עלייהו כבר שמענו מחלוקת עד מפי עד ותי' שפיר ועיין להרשב"א בחי' ועמ"ש לעיל דף ל"ג ע"ב עיין שם

ע"ב גמ' מה השבע בשם אף אל תשבע וכו' ר"ל ץ וכשם דגמר שבועת שקר משבועת הפקדון ה"נ ע"כ דגמר שה"ע משם דמ"ש וא"כ לרחב"א אף בלא ג"ש אית לן למימר. הכי ועיקר ג"ש אצטריך לאלה דשבועה כיון דאצט' עיקר ג"ש לשבועה ה"נ ילפי' מינה לשם המיוחד דג"ש עדיפא וה"ט דלא מו' רש"י ז"ל אלא תשבע היא שה"ע דלפי"ה מג"ש גמרי' לה אלא דק' לזה מנ"ל דרבנן דפליגי ארחב"א ל"ל ג"ש אימא דאית להו ומודו דשבועת העדות בשם המיוחד אלא דל"ל ילפותא דרחב"א ומנ"ל לאפושי פלוגתא כיון דלאו הא בהא תליא וע"כ צ"ל כדברי מהרש"א ז"ל דהא בהא תליא ע"ש

בתוס' בד"ה מה וכו' וכ"ת דעיקר ילפותא מה כאן בשם וכו' עכ"ל לפ"ד רש"י ז"ל דהשבע היא שבועת ה' וא"כ שבועת הפקדון גופה היא בשם ועכ"ל דהתו' מפ' דהשבע היא סוטה ושבוע' הפקדון גופה דבשם לרחב"א יליף משה"ע בג"ש תחטא תחטא וא"כ אצט' ג"ש דברייתא ללמוד שבועת העדות דבשם המיוחד היא

דף ל"ו ע"א פירש"י בד"ה בו קבלת דברי' ובו קיבל דבריו וחייב לקיים תנאו עכ"ל לא ידענא למאי נ"מ בקבלתו התנאי הא לא נתן ומכר אלא ע"ת ואם לא קיים תנאו הכל בטל אפי' לא ענה אמן ואילולי פי' י"ל בתנאי שהוא לטובת המוכר והתנה הלוקח דאמרי' במציעא דס"ו דפטומי מילי הוא ואי חזר המוכר וחזקו הוי תנאי כמ"ש הרשב"א והביאו הב"י סי' וכי ענה אמן הוי כמו חזקו המוכר והוי תנאי ולא הביאו הפו' ד"ז שסמכו על דין דחזתו ועיין להמח"א

בד"ה איש וכו' ונשא חטאת וימות וכו' עכ"ל ואין להק' א"כ כי דרשי' נמי לרבות הכנויים לכתוב כי יקלל אלהיו ונשא חטאי וימות די"ל דאצט' לנוקב שם בשם ור"מ ברבי יוסי דבסמוך ל"ל דדשא דשם בשם כמ"ש רש"י בפ' ד"מ ע"ש: