משמרות כהונה חלק ב ריא

משלח ביד עבדו נימא דקמ"ל דאפי' ר"מ מודה בזה די"ל דהול"ל בהדיא כיון שזהו עיקר חידושא

בא"ד ואמרו אמן דהוי כמוציא שבועה מפיו וכו' עכ"ל היינו אחר דמסיק לעיל דכשאומר אמן הוי כמוציא שבועה מפיו אבל אי לאו כמוציא שבוע' מפיו ודאי דאמרי' דנקט אמן ל"ד אלא דאורחא דמילת' נקט ול"ק מ"ש מהרש"א ז"ל ע"ש גם מ"ש בדברי התו' שכ' וסיפא וכו' אתיא נמי כרבנן ע"ש ממ"ש התו' אח"כ והשתא ניחא דבגמרא משמע וכו' אין נראה כן אלא הדברים כפשוטן

דף ל"ב ע"א גמ' ואי ס"ד בב"ד מי מחייב וכו' אין להק' לר"מ דס"ל מפי עצמו שלא בפני ב"ד מנ"ל דמפי אחרים שבועה שלא בפני ב"ד הא איכא לאוקמא קרא דמאחת מאלה במפי עצמו די"ל דר"מ מפי עצמו יליף משבוע' הפקדון אבל עיקר קרא דשבועת העדות לא מיירי אלא במפי אחרים וקרא דמאחת מאלה אמאי דכתי' בקרא קאי

שם ראב"ש מחייב וכו' אין להק' לראב"ש הא קרא כתיב והוא עד דמשמע שנים דכה"ג הק' התו' בריש סוטה מהודה א' וכפר א' ובתירוצ' יתורץ לראב"ש

שם ומ"ס לאו כממון דמי וכו' שמעתי אומרים שיש להוכיח מכאן ס' הר"מ דאף דקי"ל ר"מ שהאמינה תורה ע"א אפי' קרוב ואשה מ"מ לענין שבוע' קרוב ואשה אין זוקקין לשבועה דאי איתא דזוקקין לשבו' א"כ לראב"ש שבועת העדות נוהגת בנשים ובקרובים וא"כ אמאי לא קאמר הגמ' מתני' דלא כראב"ש ארישא דפרקין דקתני אינה נוהגת בנשים ובקרובים ונ"ל דאין ראיה מכאן די"ל כיון דלפום מאי דס"ד דגמרא דטעמא דראב"ש משום דס"ל עד א' קם לממון ע"כ דאין אשה וקרוב בכלל דהא פסלינהו בהדיא קרא לעדות מדכתי' ב' האנשים ומלא יומתו אבות על בנים לכך ל"ק מתני' דלא כראב"ש ארישא אבל אה"נ דלפום מאי דמסיק משום גורם לממון ולשבועה הוא דקם אפי' קרוב ואשה וגם רישא לא אתיא כראב"ש

שם דכתי' ועד אין בה וכו' כ' הריטב"א בחי' דאע"ג דקי"ל כ"מ שנא' עד הרי כאן ב' הכא שאני דכתי' אין בה ע"ש ודבריו הם נגד הסוגיא בריש סוטה מבני הישיבה

ע"ב ולימא ליה מי יימר דמשתבעת וכו' קשה הא מדאורייתא חשוד על השבועה משאיל"מ ורבנן הוא דעבוד תקנתא להפכה אשכנגדו כמתבאר מההיא סוגיא דההוא רעיא בריש מציעא ע"ש בתו' וא"כ נימא דאפי' ס"ל כר"פ לעיל דאמר לאפוקי מלך אבל משחק בקוביא חייב כיון דמדאורייתא חזי ה"נ מדאורייתא הפסידוהו ממון ולפמ"ש הרשב"א בחי' לעיל דה"ט דר"פ דאזיל בתר דאורייתא משום דאי תפיס מהניא ליה עדותו כיון דמדאורייתא הוי תפיסתו תפיסה ע"ש ניחא שפיר מיהו התוס' לעיל שהק' מעדי מיתה לא ס"ל כן אח"ז ראיתי לה' ד"א קונט' ה' דל"א שהק' כדאקשי' והוכיח מזה כדעת התוס' בקמא דק"ח דחשוד לא פסיל לשבוע' אלא מדרבנן ע"ש

שם ש"מ משביע עדי קרקע חייב וכו' שמעתי אומרים שה' קצות החשן הקשה מכאן לדעת הרשב"א דס"ל דכיון דקי"ל שעבודא דאורייתא מטלטלי משתעבדי לכתובה מן התור' ומדרבנן הוא דלא משעבדי א"כ מאי קאמר וכו' הא אליבא דר"פ קיימי' ור"פ ס"ל לעיל דמשחק בקוביא חייב משום דמדאורייתא חזי וא"כ ה"נ מדאורייתא גובה ממטלטלי וגבי שה"ע בתר דאורייתא אזלי' לר"פ ע"כ ונראה דל"ק דלגבי כתובה אמרי' מי יימר דמשתבעת והוי גורם לממון כדאמרינן לעיל גבי חשיד לוה דלא גביא כתובה אלא בשבועה ומאי דקא' ש"מ משביע עדי קרקע חייב ומשני בתפסה למזוני הוא דקאמר דתנאי כתובה ככתובה ומדאוריית' ליכא מזוני לאלמנה אלא תקנתא דרבנן היא וכן ראיתי להרא"ש בתוס' שהק' הא אפי' תפסה לא הוי אלא גורם לממון דמי יימר דמשתבעת ותירץ דבמזוני מיירי דגביא בלא שבועה ע"ש שו"ר דהא ליתא דשבועת אלמנה אינה אלא מדרבנן ומדאורייתא גביא בלא שבועה ור"פ ס"ל דאזלי' בתר דאורייתא וא"כ מדאורייתא הפסידוה ממון ול"ק כלל קו' הרא"ש מיהו למ"ד כתוב' דרבנן לא הפסידו' כלום מדאורייתא וי"ל דסוגיא דשמעתין ס"ל כתובה דרבנן וניחא קו' הקצה"ח

שם אלא ראשונה אמאי וכו' ה' שמחת יו"ט דר"ט ע"ג הוכיח מכאן דל"מ בשה"ע אלא באומר א"י לך עדות אבל במעיד שקר ל"מ דאי איתא אמאי לא מוקי הגמ' דמיירי באחד שנתן מטלטלין לחבירו על תנאי ולא נתקיים התנאי וכת א' אומרת דהיתה מתנה חלוטה דהשתא אפי' הב' תעיד שהיה תנאי ל"מ דהו"ל תרי ותרי ומוקמי' המתנה ביד המקבל שמוחזק בה ע"ש והוא תימה דא"כ שניה אמאי חייבת הא אפילו העידו שהיה תנאי ל"מ מידי ואפשר לומר דנ"מ בעדותן לענין התפיסה דאם יתפוס הנותן את המטלטלין שנתן היתה תפיסתו תפיסה אם העידו הב' שהיה תנאי ולענין שה"ע אה"נ דמחייב בכה"ג ולא אמרי' מי יימר דתפיסת ול"ד למי יימר דמשתבע' ועיין להרשב"א לעיל דל"א ע"א שצדד בזה ע"ש איברא דכ"ז אינו אלא להסוברים דתפיס' לאחר שנולד הספק מהניא בטוען טענת בריא ועיין להכנה"ג ח"מ סי' ד' ע"ש

בתוס' בד"ה הו"ל וכו' מיהו צריכא לטעמא וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ועיין להתוס' בבתרא שם בעובדא דרבא בר שרשום ע"ש

דף ל"ג ע"א גמ' ונשותיהן גוססו' וכו' לדעת הר"מ בה' עדות דקורבה שהיא מצד הנשים לא פסילי אלא מדרבנן צ"ל דלמ"ד לעיל למעוטי מלך דס"ל דאזלי' בתר דאורייתא לחיוב אצ"ל הכא בנשותייהו גוססות אלא בקרובות בנשותייהו סגי וקמ"ל דאזלי' בתר דרבנן לחיוב ולא קאמר בגמ' נשותיהן גוססות אלא למ"ד למעוטי משחק בקוביא דהשתא כבר אשמועינן דאזלינן בתר דרבנן אפילו לפיטוח לעיל

פירש"י בד"ה משום וכו' וכן פגם בתולה כתובתה מאתים וכו' עכ"ל התי"ט הק' דבכתובות תנן איזהו פגם רואין אותה כאלו היא שפחה וכו' ע"ש ועוד י"מ דלקמן ס"פ שבועת הפקדון אמרי' טעמא דר"ש דלא שביק איניש מידי דקייץ ותבע מידי דלא קייץ ולפירש"י הרי גם פגם מידי דקייץ והוא ממונא ואפ"ל דהא מילתא תליא בפלוגתא דתנאי בפ' אע"פ דאיכא מ"ד כתובה דאורייתא מ"ד כתובה דרבנן ולמ"ד דרבנן מדאורייתא אין לה כתובה וא"כ מה הוא הפגם דכתיב בתורה ע"כ היינו דרואין אותה כאלו היא שפחה אבל למ"ד דאורייתא כיון דהתורה אמרה בתולה כתובתה מאתים משא"כ אלמנה הרי התורה שיערה השיעור שיש בין בתולה לאלמנה וא"כ זהו שיעור הפגם ומתני' דכתובות כמ"ד דרבנן וכן ר"ש דלקמן