משמרות כהונה חלק ב כ

לס"ד מה"ט גופיה שכ' בתי' ע"ש ולפ"ד התוס' בקושי' הו"ל לקבוע דבריהם בדברי ריב"ח מיהו נראה דבדברי ריב"ח לס"ד לק"מ לחד תי' שכ' התוס' בדבור הקודם דבלא ראהו איירי וא"כ י"ל דבראהו לס"ד חייב גלות וא"ש ההיא דמדות בראהו ולכך לא ק"ל אלא במסקנא וכל דבריהם בדבור זה לפום ההוא תי' אזלי כמו שכתבתי אבל לאידך תי' דבראהו איירי ואפי' ס"ד דפטור לגמרי וכ"ש בלא ראהו ק' קושי' בתוס' אף לס"ד ובתי' יתורץ הכל:

בד"ה מיתיבי וכו' אבל ההוא דלעיל וכו' ולא אתיא ההיא סוגיא וכו' עכ"ל הר"ם פ' כמאן דתני לדריב"ח ארישא ופ' בפ"ו מה' רוצח בההיא דהזורק אבן לר"ה בזורק לאשפה וכדאוקמה בגמ' דס"ל דההיא דמיא לאומר מותר והגמ' הכא פריך מכ"ש ושם דפריך אמתני' והא מזיד הוא אההיא דאומר מותר פריך וע"ש להלח"מ ומ"מ הא דריב"ח דשמעתין היא גרע מכולהו ולא נ"ל מההוא קרא אלא מכח דומיא דיער וע"ש לה"ה ז"ל ובההיא דהוסיף לו רצועה לא כ' דטעה במנין והיינו משום דההיא דמיא לדריב"ח וכיון דפ' כמאן דתני אריש' א"צ לאוקמה בהכי ובמקובצת בשם המאירי כ' גדולי המחברים לא כ' דטעה במנין ותמה עליהם כזה ע"ש ונראה דדעתו ז"ל דההיא דהוסיף רצועה דמיא לההיא דהזורק אבן לר"ה ועדיפא מהך דריב"ח ולכך תמה על גדולי המחברים שהוא הר"ם כידוע אמאי לא כ' דטעה במנין כדאוקימנא בגמ'

דף ל"ג ע"א גמ' ת"ל יעשה לו וכו' י"ל לרבנן למ"ל יעשה לו ולכאו' היה נראה דקרא אמועד קאי דמועד באדם משתלם מגופו מיהו הא ליתא דבגמ' בפ' כיצד הרגל מוכח דלא מצינו נ"ש כי אורחיה מגופו ועוד דאין נר' כן מדברי הר"ם בחיבורו וצ"ל דלרבנן אצט' יעשה לו לדרשא אחריתי ועיין במכילתא ולה' שבות יהודה ז"ל שם ע"ש

שם הקדשו ניזק א"ב בש"מ הק' מדאמר ר"י גזל ולא נתייאשו הבעלי' שניהם אינם יכולין להקדיש זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאין ברשותו ותי' דשאני הכא שגבאו לבסוף והוי קדוש למפרע ע"ש ולפמ"ש התוס' בד"ה א"ב דהכא בשלא גבאו לבסוף איירי ק' וצ"ל דשאני הכא דכתי' ומכרו דהוו שותפין והוי כפקדון דיכול להקדי' וכמ"ש התוס' לקמן דף ע' בד"ה לא ועיין שם בגמרא דף ס"ט ע"ב

תוס' בד"ה הו"א וכו' וי"ל דל"ש פירכ' וכו' עכ"ל מה שהק' מהרש"א ז"ל מדברי התוס' לעיל שכ' דנזקי אדם מנזקי אדם וכו' ע"ש לפמ"ש הוא עצמו בכוונתם שם ל"ק דאיכא למימר צער יוכיח דאיתי' באדם וליתיה בשור ובתי' התוס' כאן לא יתורץ קושי' לעיל דהתם אצער קאי דאכתי דאכתי לא אסיק אדעתיה קרא דכאשר יתן וכו' ודע דהמתבאר מדברי התו' אלו דמקר' דכאשר יתן וכו' נ"ל גם בושת וכ"כ רש"י ז"ל לקמן דף ל"ד ע"ב אמתני' דשורו שבייש ועיין בגמ' לקמן דף מ"ב ע"א ובתוס' שם ע"ש

בד"ה א"ב וכו' אבל הכא אם נתרצה וכו' עכ"ל ץ לכאורה הא לרי"ש יכול לסלקו בזוזי בע"כ ועיין במהר"ם שיף ז"ל ונ"ל דס"ל כמ"ש בתוס' ר"פ ז"ל בשם ריב"א דבשור שוה מנה שנגח שור שוה מאתים אפי' לרי"ש א"י לסלקו כיון דנוטלו כולו ולא אמרי' יכול לסלקו אלא בשוה ק"ק שנגח שוה ק"ק ומאי דאמרינן מתני' דלא כרי"ש משום דלרי"ש אינו זוכה אלא אחר העמדה בדין ע"ש ולכך כ' אם נתרצה דניחא להו לפ' האי בינייא דהקדשו ניזק גם בשוה מנה שנגח לשוה ק"ק ואף דבקושי' לא הק' אלא למ"ד למפרע הוא גובה ואי הכא א"י לסלקו הו"ל להק' גם למ"ד מכאן ולהבא מודה היכא דא"י לסלקו למפרע הוא גובה מ"מ בקושי' לא ניחא להו להק' כן די"ל דהאי בינייא איירי בשוין אבל בתי' ניחא להו ליישב דאיירי בכל ענין אך ממ"ש בד"ה שני שוורים נר' דלא ס"ל כס' ריב"א וי"ל

ע"ב בא"ד אע"פ שהעבד זוכה בשחרורו כדדרשי' וכו' עכ"ל עיין במהר"ם שיף ז"ל ונ"ל דכל עצמן שכ' דהכא אפי' למ"ד פלגא נזקא קנסא סמכו אההוא דמרודה דאפי' בקנס זוכה משעה א' ולא אמרי' אי בעי היה מודה אבל אי לאו ההיא דמרודה הו"א דסוגיין כמ"ד ממונא או למ"ד קנסא וס"ל מודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב אבל אי מודה מיפטר לא זכה משעה א'

בא"ד משמע דאי לא כתיב תחת עינו עכ"ל אין להק' דנימא דהכא דאמרינן זוכה משעה א' גמרי' מהתם מדגלי תחת שנו וכו' די"ל דאי מהתם ליכא למגמר די"ל ש"ה דהעבד מוחזק בעצמו וכמ"ש התוס' בגיטין והכ"מ בה' עבדים כידוע אבל הכא שאינו ברשותו מנ"ל דזכה משעה א' אי לאו דהכי קי"ל דבכל קנסות זוכה משעה א'. מיהו נר' עיקר דט"ס נפל וצריך למחוק תיבת ועוד מדבריהם וחדא קושיא היא וכדי שלא נאמר דמהתם יליף לזה כ' דרע"ק ל"ל הך דרשא לחד מצדדי הבעיא שם בהשולח וע"כ דלאו מהתם יליף וכן הוא מוכרח דאי קושיא באפי נפשה היא קשה מאי קושי' הא התם אפי' אחר העמדה בדין דזכה לכ"ע אינו נותן דמי עינו דכיון דצריך ג"ש אדונו הוא להך צד הבעיא ע"ש בסוגיא שם ע"כ נראה כדכתי' ועיין בש"מ

גמ' א"ל אינו מכור והתניא מכור וכו' אין להקשות דנוקמה ההיא דמכור בלא עמד בדין ומאי דאמ' אין מכור בעמד בדין די"ל דהבעיא ע"כ בלא עמד מדקאמר כיון דמשיעבד ואי עמד בדין לאו שעבוד אלא שלו הוא שהרי ברייתא דלקמן ברישא בלא עמד בדין אוקימנא לרדיא ובסיפא בעמד בדין קתני אינו מכור משמע אף לרדיא ואי שעבוד לבד אמאי משלם דמי רדיא אלא ע"כ דעמד בדין ולא סלקו בזוזי הוחלט השור לרי"ש ואין להק' עוד לשיטת ריב"א שהבאתי לעיל נוקמה להא דתניא מכור בשוה יותר דמצי לסלקו ומאי דאמר אינו מכור בשוה מנה שנגח לשוה ק"ק די"ל דהבעיא ע"כ בשוה יותר מדקאמר זוזי הוא דמסיק ביה דמשמע דמצי לסלקו בזוזי. והנה הר"ם בפ"ז מה' נ"מ אף דפ' כרע"ק דשותפים נינהו פ' דמכרו מכור לרדיא וכ' ה"ה ז"ל דס"ל להר"ם ז"ל דגם לרע"ק לרדיא מדאוקי הברייתא לרדיא אף דהברייתא כרע"ק מדאמר קדוש כדר' אבהו ע"ש ובזה ניחא מה שהקשתי ע"ד ר"פ ז"ל בד"ה משום מיהו התוס' ס"ל דלרע"ק אינו מכור כלל כמ"ש בד"ה א"ב ע"ש ועיין בר"פ ז"ל לעיל דף י"ג ע"ב בד"ה בקדם ועיין מה שכתבתי שם באוקמת' דנגח ואח"כ הקדיש ע"ש

שם ל"נ אלא לפחת שחיטה וכו' ק"ק דא"כ בסיפא גבי מועד דקתני שחטו מה שעשה עשוי לא ישלם הפחת הא ודאי ליתא דמועד מן העליה והשעבוד על כל נכסיו וצ"ל דבמועד אי לית ליה נכסי נוטל השור ולא יהא עליו השאר חוב כיון דל"ל השתא והוא לא הזיק אלא שורו וכ"נ קצת מדברי הטור סי' שפ"ט שכ' במועד השעבוד על נכסי המזיק ובחוב דעלמא קי"ל דהשעבוד