משמרות כהונה חלק ב רח

מסרחת ומק' מרישא דרישא ונקטו נבלה וה"ה לשקצים ומה שהק' מהתוס' היינו במפרש גופיה ולא מסתם כולל ומ"ש ומהתוס' שהבאתי יש ראיה וכו' הוא תירוץ לקו' א' וכל עיקר כוונתם לאוכוחי דלא כר"י לעיל אלא כריצב"א ועיין לעיל בד"ה בכולל ודוק

בא"ד אלא משום ר"ש וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל בכוונתם ונר' מדברי התוספות הללו דלר"ש אה"נ דנאסר בדברים המותרים בשלא אוכל סתם ולא אמרי' נדר שלא חל מקצתו לא חל כולו ועיין בדברי התוס' בר"פ המדיר ובמ"א כתבתי בזה

בא"ד בתאנים השוערי' וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל דלפירש"י לא קי"ל ס' זו ע"ש וקצת נר' להוכיח דס"ל לרש"י ז"ל ס' זו מדלא הקשה אגירסת הספרים אמאי אצט' לדברים המותרים ולא אמרי' הכולל היינו המסרחת וכמו שהק' התוס' אלא ע"כ דס"ל כתי' התוספות

ודע דבמה שהוכיחו דע"כ התוספתא איירי באין סרוחין מדחייב ר"ש הי"מ לאוכוחי מדלא מייתי הגמ' מינה אף אנן נמי תנינא וליכא לדחויי כדדחי הגמ' למאי דקאמר אף אנן נמי תנינא מההיא דקונם

ע"ב גמ' וא"א מ"ל חמש וכו' הא דלא קאמר מ"ל שבע או שמונה כגון בשבועה א' חלב וענבים ואח"כ חלב ותאנים וכן לעולם משום דלא מ"ל הן בשבועה שניה שהרי כ' התוס' דהן הוא קיבה ואלו כבר נאסרו בשבועה א' וא"כ שבועה ב' לא חלה דלא משכחת הן ולשי' רש"י ז"ל לעיל דבשלא אוכל סתם איירי ניחא שפיר בלאו הכי מקשים בלאו כולל נמי ק' אמאי לא חשיב מפרש שבועה שלא אוכל כ"ש מחלב שבועה חלה על חצי שיעור ול"ק די"ל מתני' ס"ל כר"ש דכ"ש למכות ואין שבועה חלה עליו ואע"ג דמתניתין דהתם ר"מ היא ושמעי' ליה לר"מ דאמר בע"ז פ' השוכר דס"ז מנין לכל האיסורין שמצטרפין זע"ז ח"ל לא תאכל כל תועבה וא"א למ"ל צירוף וי"ל דמעורב מיירי ור"ש לא אמר כ"ש למכות אלא בעיניה כמ"ש התוס' שם דס"ח ע"א ועיין בדברי ה' אור חדש שהבאתי בחי' בכריתות דכ"ג ע"ש ועי"ל דאי מוקי לה במפרש כ"ש דמשמע דבסתם לא ומתני' לא פסיק"ל בפלוגתא דרע"ק ורבנן הלכתא כמאן ועד"ז כ' התו' לעיל ד"ה דמוקי לה ולמ"ש התוס' לעיל בד"ה דמוקי לה בסוף הדבור י"ל בלא"ה משום דל"מ הן אבל לדעת הר"מ בפ"ה מה' שבועות דאפי' בנשבע שיאכל ח"ש נבילה שבועה חיילה עליו צ"ל כדכתיבנא. וכמ"ש השע"ה משם מהר"י יפה ליישב דברי התוס' דכריתות ניחא מה שהק' התוס' בשמעתין אמאי לא פריך לר"י דלא פריך אלא לרבא דס"ל אכלה כולה אין נשאל עליה

בתוס' בד"ה שלא וכו' דאיתא בלאו והן דמשמ' דמי חלב קיבה וכו' אבל בלא"ה וכו' עכ"ל לעיל בד"ה כדרבא כ' ס' זו בנבילה ולפמ"ש מהרש"א ז"ל שם בסה"ד דרש"י לא קי"ל ס' זו ע"ש ק' דלרש"י היכי מ"ל הן בשמעתין מיהו לשי' רש"י בלא"ה ניחא דאי דאיירי בלא אוכל סתם ותמרים וחלב דקאמר ל"ד וכמ"ש התוס' לעיל בתאנים וענבים ובכן א"ש מ"ש התוס' בכריתות במתני' דיש אוכל אכילה א' דנקטו קו' בלא כולל דאזלי לשי' רש"י דבסתם הוי כולל אלא דלשון שלא אוכלנה דנקטו שם ק' להולמו דמה כולל יש בו הא לא נשבע אלא עליה

בד"ה מגו וכו' חיילא שבועה אחלב דקיל וכו' עכ"ל ק"ק כיון דשבועה אחלב הוי חמור על קל משום דחלב הותר מכללו א"כ מוקדשין אחלב נמי הוי חמור על קל ואמאי אמרי' בגמ' דפ' אמרו לו אקדשיה מגו דאתוסף איסור הנאה דהוי איסור חמור לפמ"ש התוס' בד"ה יש אוכל הא בלא"ה הוי חמור על קי"ל וי"ל דהתו' הכא בדבור זה לא קאמרי דהוי חמור על קל אלא דכיון דשבועה אית בה קולא דלית בה אלא לאו וחלב אית ביה קולא דהותר מכללו הוי שוין וס"ל דבשוין חייל ודוקא קל על חמור הוא דלא חייל

בד"ה הרי וכו' הומ"ל הא אוקי' בבכור וכו' עכ"ל התוס' לא מפ' כפירש"י אלא מפרשי הא בעי' שו"פ דר"ל דאין הקדש חל על פחות משו"פ כדעת רש"י בפ"ק דגיטין דף ע"ב אבל התוספות שם דחו פירש"י והוכיחו דהקדש חל על פחות משו"פ מדלא חשיב ליה בפ' הזהב בהדי ה' פרוטות ע"ש ומחלפא שיטתייהו ממה שכת' כאן

דף כ"ה ע"א גמ' והרי הקדש וכו' נר' דבקו זו ליכא לשנויי בבכור כדלעיל דכיון דאיירי באכילה ואפ"ה משני דלא חשיב שבועה משום דאיכא בעלמא דחיילא על מידי דלאו אכילה א"כ אף דאיירי בבכור לא הו"ל למחשביה כיון דאיכא הקדש בעלמא דחייל אעצים ואבנים דבכור קדשי' הוא משא"כ לעיל

שם אילימא צדקה לעני מושבע ועומד וכו' התוס' לעיל דכ"ג ע"ב בד"ה דמוקי הוכיחו מכאן דאין שבועה חלה לקיים על עשה ע"ש וק' נימא דהגמרא פריך אשלא אתן דהוי נשבע לבטל ובכה"ג דהוי נשבע לבטל אפילו בח"ש דליכא אלא איסורא ואין בה אפילו עשה לא חיילא כמו שנר' מדבריהם שם שכ' דלפי' קמא אמאי לא אמר ר"י לא אמר כר"ל משום דל"מ הן ע"ש ועיין בתוס' בפ"ק דנדרים ד"ח דנראה מדבריהם דקו' הגמ' כאן אשלא אתן ע"ש ויש ליישב ועמ"ש לקמן דכ"ז ע"א בגמ'

שם התם דאמר ג' הכא דלא אמר ג' וכו' משמע דהכא בסתם מיירי וסתמא לאו לעולם וכ"כ הריטב"א לפי גירסא זו ע"ש מקשים דבגמרא בנדרים די"ו פריך ואי דלא יהיב שיעורא מי שבקי' ליה וכו' מוכח דסתמא לעולם וע"כ דמתני' דהכא באמר בפי' היום וי"ל דהתם ה"פ ואי דלא יהיב שיעורא ר"ל דאמר בפי' לעולם ומאי דלא מוקי לה התם בסתמא משום דא"כ לא אצט' למיתני דממתני' דהכא שמעינן לההיא דינא וכה"ג כ' הר"ן שם דמאי דלא מוקי לה באמר היום משום דא"כ פשיטא ועיין מ"ש בחי' בנדרים ד"ד ע"ב

בתוס' בד"ה מה וכו' ובפ"ב דנדרים מסיק רבינא וכו' עכ"ל דברי מהרש"א בזה אינם מחוורים כלל וכוונת דבריהם נ"ל דלפי' קמא דשבועה בלשון נדר דמיתסר חפצא עליה חיילא ע"ד מצוה כמו נדרים וה"ה דאין חלין על דבר שאין בו ממש כנדרים וא"כ וא"כ אין טעם למה שאסרו בנדרים מדרבנן אבל להאי פי' דאפי' בלשון נדר הוי אסר נפשיה אחפצא וא"כ אפי' בלשון נדר חיילא ע"ד שאין בו ממש ניחא שאסרו בנדרים מדרבנן גזירה אטו שבועות באיסור חפצא וכוונתם להוכיח כפי' זה מההיא דנדרים

ע"ב גמ' מי איתיה בלא אניח גם כאן שייכא קו' הפר"ח שהבאתי לעיל דכ"ד דאמאי לא חיילא בכולל שהרי אינו מחוייב בתפילין אלא פ"א ביום ונימא מגו דחיילא אפעם ב' חיילא נמי אפעם א' וכן