משמרות כהונה חלק ב רז

בסיפא משמע דמיירי נמי בעפר לאשמועינן דלא שמה אכילה וא"כ ע"כ דליכא לאוקומה אלא בסתם וניחא גם קו' התוס' בדבור הקודם ואין נ"ל דע"כ מתניתין לא נחית לאשמועי' דין עפר לפום ס"ד דהשתא דא"כ קשיא רבא דאמר שבועה שלא אוכל ואכל עפר פטור מאי קמ"ל הא מתני' היא מדקתני שאין ראויין לאכילה אלא ע"כ די"ל דבנבילה הוא דאיירי מתני' ובמסקנא דאוקי לה בעפר וכדרבא ל"ק מאי קמ"ל דהא לאוקמתא דר"ל א"צ לאוקמה בעפר

בד"ה דמוקי לה וכו' כיון דלא מיתנו במתני' וכו' עכ"ל ר"ל במתני' דידן אבל פלוגתא דרע"ק ורבנן מתניא במתני' דידן אבל ודאי איכא משניות במ"א באיסור כולל

בא"ד דמשמע הא סתם פטור וכו' עכ"ל ה' שאגת אריה סי' כ' דיוה"כ אנבילה איסור מוסיף הוא מגו דאתוסף שלא כדרך אכילתו דלא נאמר לשון אכילה ביוה"כ ודמי לכלאי הכרם דלקי שלא כדר"ה משום דלא כתיב אכילה כדאיתא בפ' כ"ש ע"ש וק' לפי"ז לר"י דמוקי בכולל נמי לאו ד"ה היא דמשמע דדוקא בכולל אבל בשלא אמר אלא נבלה לא חייל ולרע"ק אפי' בלא כולל אסור דהוי איסור מוסיף מגו דאתוסף שלא כדר"ה דלרע"ק דאדם אוסר עצמו בכ"ש גם שלא כדר"ה לוקה גבי שבועה כמ"ש מהרש"ל בסה"ד וא"כ היכי קאמר דמוקי לה כד"ה ואפי' למ"ש מהרש"א דליכא אלא איסורא דאורייתא הוי איסור מוסיף איברא דהמש"ל בה' כ' דלא הוי א"מ אלא אי נתוסף בו איסור דלוקה עליו מיהו כבר ה' קול אליהו ח"א חא"ח סי' הוכיח מגמ' דפ' אמ"ל די"ד ע"א דאפילו בלא מלקות הוי איסור מוסיף ע"ש

בא"ד לאו מושבע ועומד חשיב ליה וכו' עכ"ל מדברי הריטב"א ז"ל בחי' מבואר דה"ט משום דאסור חמור חל על איסור קל ע"ש ואי איתא דהתו' ס"ל כן א"כ ע"כ דה"ט דאיסו' לאו לא חייל על איסו' עשה משום דאפ' דעשה חמור מלאו או כי הדדי נינהו ומה שהביאו ראיה מתרומה טמאה אע"ג דאיסור טומאת הגוף במיתה ותרומה טמאה בעשה מ"מ תרומה טמאה נמי אית בה חומרא דאין לה טהרה במקוה כדאיתא התם ובעיקר קו' התוס' כ' הרשב"א ז"ל בחי' דהגמרא סמיך ארב ושמואל דלא שמעי' להו דס"ל ח"ש אסור מ"ה עיין שם ועיין בכריתות דכ"ב גבי דם הלב דאמר רב לא שנו אלא בדם לב עוף דאין בו כזית וכו' ע"ש ולהתוספות שם

בא"ד ועוד דמ"ל שלא כדר"ה וכו' עכ"ל כתב מהרש"ל דלרע"ק ור"ש שלא כדר"ה לוקה כמו כ"ש ומהרש"א הק' דהרי לרבנן שלא כדר"ה קי"ל מכ"ש דכ"ש אסור מדאורייתא ושלא כדר"ה מדרבנן ע"ש ול"ק דלרע"ק כיון דטעמא דאוסר עצמו בכ"ש משום הואיל ומפרש חייב סתם נמי חייב האי טעמא שייך נמי בשלא כדר"ה וכן לר"ש כיון דטעמא דכ"ש למכות משום כיון דאכליה במזיד אחשביה כמ"ש הריטב"א בחי' במכו' די"ז ע"א ע"ש האי טעמא שייך נמי בשלא כדר"ה משא"כ לרבנן דבכ"ש אסור משום דחזי לאצטרופי ה"ט לא שייך בשלא כדר"ה ואפי' לטעמא דכתיב כל כדאיתא בר"פ יוה"כ מוקמי' לקרא במסתבר טפי

בא"ד לא מ"ל הן ולאו וכו' עכ"ל לפי זה לענין מלקות לוקה דלא בעינן הן ולאו אלא לקרבן אבל אי שבועה לא חיילה על ח"ש אפי' למלקות לא לקי ול"ק מ"ש הנח"ל

דף כ"ד ע"א בד"ה באיסור וכו' וקחשיב מוקדשין וכו' עכ"ל לדעת הר"מ דאיסור הנאה הוי איסור מוסיף ל"ק דבאיסור כולל דוקא הוא דקאמר באיסור הבא מעצמו לא אמרינן אך התוס' ס"ל דאיסור חמור הוא דהוי כמ"ש בחולין דק"א וה"נ שבועה על נבלה מקרי איסור חמור דכתיב בה לא ינקה הק' הרב אור חדש קדושין בסוף הספר מאי מק' התוספות נימא דר"ל מוקי להך מתני' משום דבקדשים אחע"א כדאמרי' בכריתות דכ"ג ע"ב ועמ"ש בחידושי' שם על דבריו

בד"ה האוכל וכו' ומה"ט תיק' תיק' נמי למ"ד לאברים וכו' עכ"ל לכאורה מ"ש למ"ד לאברים שפת יתר דביה עסקי' בקו' שהק' קודם זה מפ' ג"ה וי"ל משום דכבר הקשה קו' זו בעצמה למ"ד לאו לאברים והשתא קאמר דהשתא דשאינה זבוחה חייל ממעי אמו קשיא הך קושיא בעצמה גם למ"ד לאברים עומדת

בד"ה אלא וכו' אלמא דבאיסור כולל חלה שבועה לבטל וכו' עכ"ל מק' בשם ס' כתובה נימא דטעמא משום דאינו יוצא בה י"ח דבעי' ראויה לשבועה כדאמרי' בפ' כ"ש דל"ח גבי חלות תודה ע"ש וי"ל דמקרי ראויה לשבועה הואיל ואי בעי מתשיל אשבועה

בא"ד לפי שהזכיר נבלה וכו' עכ"ל לפ"ז ל"ק מ"ש הפר"ח בא"ח סי' תפ"ה ובמ"א כתבתי ע"ד הפר"ח באורך

בד"ה אלא כדרבא וכו' כדרבא דשייך לשון אכילה אפי' במסרחת וכו' עכ"ל אין להק' אמאי לא הוכיח הגמרא דשייך לשון אכילה אפילו במסרחת מדאצט' בפ' השוכר שהביאו מיעוטא למעוטי נבלה מסרחת ואי איתא דמסרחת לא הוי אכילה אמאי אצט' קרא הא כתיב לא תאכלו די"ל דנבילה דקרא בין מסרחת בין אינה מסרחת ולשון אכילה דכתיב אאינה מסרחת קאי וכה"ג כ' התוספות לעיל דכ"ג ע"א בד"ה אכילה דאע"ג דשכר כולל אפי' דבילה קעילית כתיב אל תשת משום שאר משכרים וכ"כ מהרש"א בד"ה גמר דאע"ג דשכר דגבי מעשר כולל אפי' שאר משקין כתיב אכילה משום דבילה קעילית ע"ש והכא נמי דכוותא

בא"ד והא דקאמר אף אנן נמי תנינא מייתי ראיה וכו' עכ"ל כ' מהרש"א ז"ל הא דלא הוכיח הגמ' כן מרישא משום דהתם מזכיר בפי' שקצים ורמשים אבל בשמזכיר נבלה מנ"ל דמסרחת בכלל ע"ש וק' דקת"ל רישא דרישא אההיא דקונם דברישא דרישא קתני אבל אוכלין שאין ראויין פטור וכולל אפילו שקצים ורמשים דסיפ' וה"ט משום דאין נכללין בלשון אכילה סתם ובההיא דקונם נכלל הכל אפילו דלא חזו והתו' בסמוך הק' כן מנבלה לפי אוקמתא דגמ' ותק"ל בשקצים מרישא דרישא ונ"ל דס"ל דטעמא דרישא דרישא משום מושבע ועומד כנ"ל בדעת מהרש"א ועפ"ז הוכרח לפרש קושי' התוס' בסמוך היא מנבלה מסרחת דמנבלה גופה לא ק"ל מרישא דרישא ועפ"ז הוק"ל ג"כ אמאי מייתי הא דעפר ע"ש גם במה שהק' התו' מהתוס' כ' מהרש"א דקושי' מכולל סתם והיינו מרישא דרישא והיינו דאזיל לשי' דטעמא דרישא דרישא משום מושבע ועומד ולבבי לא כן ידמה דא"כ אמאי לא ק"ל אלא מהתוס' הול"ל מהירושלמי שהביאו לעיל ארישא דרישא דהוי סתמא אסתמא ותי' ריצב"א לא יתכן לקו' זו אלא ע"כ דהתו' ס"ל דטעמא דרישא דרישא משום דאינו נכלל בכלל לשון סתם אכילה דלא מקרי אכיל' נבלות ושקצים ורמשים וניחא מה שהביא הגמרא ההיא דעפר דנחית למיהב טעמא גם ארישא דרישא ומה שהק' התו' סתם אכילה על ההיא דקונם היינו נבלה ממש ולא