משמרות כהונה חלק ב רו

בד"ה גמר ועיין להריטב"א בחי'

דף כ"ג ע"א גמ' ודילמא ע"י אניגרון וכו' אלא אמר ראב"י מהכא וכו' עיין להתוס' בחולין דק"כ ע"א שהק' למ"ל נפש לרבות הא שתיה בכלל אכילה כדנ"ל מואכלת לפני ה' וכו' ע"ש ומדבריהם יש להוכיח ספיקו של הקמ"ד בפ"ד מה' שבועות שנסתפק בכל מקום דאמרינן שתיה בכלל אכילה אי שיעור שתיה בכזית כשיעור אכילה כיון דמאכילה הוא דנ"ל א"ד כמו שאר שתיות דעלמ' דשיעורן ברביעית ע"ש ואם איתא דשיעורה בכזית נימא דאיצט' נפש לחלק שתיה בפ"ע כדי שיהא שיעו' כמו שאר שתיות דעלמא מיהו י"ל דקו' על הגמ' שם דפריך המחה את החלב מנ"ל דאסור דהו"ל לשנויי משום דשתיה בכלל אכילה והקמ"ר הוכיח מדאמרי' לקמן דאמר שלא אשתה והדר אמר שלא אוכל דשתיה בכלל אכילה איתא אכילה בכלל שתיה ליתא דאי איתא דשיעור שתיה דבכלל אכילה בכזית אפילו אכילה בכלל שתיה נמי א"ש דבשבועה קמייתא דשלא אשתה לא מיתסר אלא באכל כדי רביעית דמאכיל' בכלל שתיה הוא דהוי ושיעורה בשתיה ובשבועה ב' דשלא אוכל מיתסר בכזית וחלה שפיר בתרייתא לאסור כזית וא"כ אי שתה רביעית ואכל כזית חייב ב' ע"ש ולדעת הר"מ דהנשבע שלא יאכל איסורא איכא בחצי שיעור כמו שאר איסורין ולחד תי' שכ' התו' ל' דשבועה אינה חלה על חצי שיעור כיון דאיכא איסורא מיהא יש לדחות ראיה זו דכיון דאמר שלא אשתה ואכילה בכלל שתיה מיתסר בח"ש וא"כ כשאמר אח"כ שלא אוכל לא חיילא כיון דכבר מושבע ועומד על ח"ש מיהו ב' הסברות הנז' לא יכונו יחד כמו שהוכיח המש"ל מדאמר רבא שבועה שלא אוכלנה ואח"כ אמר שבועה שלא אוכל ככר זו חיילא ב' ואי איתא דח"ש אסור והשבועה לא חיילא על ח"ש אמאי חיילא שניה אלא ע"כ מ"ד ח"ש אסור ס"ל שבועה חיילא על חצי שיעור

שם שתייה בכלל אכילה הריטב"א ז"ל בחי' נסתפק אי נשבע שיאכל ושתה אם יצא י"ח שבועתו ומסיק בשם הרא"ה ז"ל דיצא ע"ש וכנ"ל לפמ"ש התוס' לעיל באבע"א סברא דאמרי תא ונטעום ואכלי ושתו דל"ג ואכלי ושתו לחוד הרי דלשון טעימה דהיא בלשונם אכילה כמ"ש התו' אוקמוה אשתייה לחוד

שם אמאי חייב אלא אמר שלא אשתה תרי זמני וכו' ה' הלק"ט סי' כ' כיון דשתייה בכלל אכילה נ"ל מקרא דמעשר לא מיתסר אלא בשאר משקין אבל מים לא כמו מעשר ושתיית מים ביוה"כ לא מחייב כרת ע"ש וליתא דא"כ מאי פריך אמאי חייב אלו אמר שלא אשתה תרי זמני וכו' הא שפיר חיילא בכולל דבשבועה א' שלא אוכל ל"מ במים ובשבועה ב' שלא אשתה מיתסר במים ושבועה חיילא בכולל וכן יש להוכיח מדברי התו' בד"ה כגון שהק' מאי אירייא אכל ושתה אפילו שתה לבד לחייב ב' וכן הק' כל הראשונים ואם איתא מאי קו' הא י"ל דלא בעי למינקט שתה משום דאז צריך לפרש שתה שאר משקים ולא מים ולכך נקט מילתא פסיקתא אכל ושתה אפי' שתה מים וכן יש להוכיח ממ"ש הרמב"ן בחי' משם ה"ג שהק' כיון דאיכא קרא דשתייה בכלל אכילה למ"ל סברא ותירץ דאצט' סברא לאסור בשבועה דאזלי' אחר ל' ב"א ולא אחר ל' תורה ע"ש ואי איתא מאי קו' הא אצט' סברא לאסור אפי' מים דמקרא לא אסיר אלא שאר משקין אך לפמ"ש הרמב"ן דגריס לעיל דאמרי תא ונטעום ול"ג אכלי ושתו ע"ש י"ל דמסבר' נמי לא מיתסר מים דודאי על שתיית מים לחודיה לא אמרי תא ונטעום ואפי' להגי' דאכלי ושתו אין ראיה דשתייה בכלל אכילה אלא משאר משקין מדלא הזכירו שתייה כמ"ש התוספות בד"ה תא אבל בשתיית מים אין צריך להזכיר כיון שאין שותין מים אלא לעת הצורך וא"כ לפום אבע"א סברא נמי לא מיתסר במים באופן שאין ראיה מדברי בעל ה"ג אך מדברי הגמ' והתוס' הדבר מוכרע כמו שכתבתי ואין לדחות מה שהוכחתי מהגמ' דדוקא בשאר איסורין דלא נ"ל אלא מקרא הוא דאיכא לפלוגי בין מים לשאר משקין אבל בשבועה דאסיר נמי מלח הסברא אסיר אפי' מים דכבר כתבתי דגם לפי הסברא י"ל דוקא שאר משקים לכל הגירסאות

שם ליתני שבועה שלא אוכל ושלא אשתה וכו' י"מ לישני דאמר תרתי שבועה שלא אוכל ושלא אשתה כדאמר לקמן אמילתיה דר"א דאמר מתני' נמי דייקא וי"ל דהכא ה"ק ליתני שלא אוכל ושלא אשתה א"ח אלא א' ולמ"ל למיתני ואכל ושתה דכך לי אכל ושתה כמו שתה לחוד מיהו זה לא יתכן אלא לתי' בתרא שכ' התו' בד"ה כגון אבל לתי' קמא ק' וי"ל דלקמן אינו מגיה המשנה אלא דהתנא סמך על המובן ושתה משקים וכו' אם אמר שלא אשתה אבל הכא הול"ל שלא אוכל ושלא אשתה לאשמועינן רבותא דלא הוה שמעינן לה השתא דלא קתני אלא שלא אוכל

בתוס' בד"ה גמר וכו' לילף ממקדש וכו' עכ"ל פי' מהרש"א לילף ממקדש דאסו' בדבילה קעילית וכל שאר משכרים ואכילה דכתי' אדבילה קעילית כמ"ש התוס' לקמן בד"ה אכילה דאל תשת אשאר משכרין אע"ג דדבילה נמי בכלל שכר ה"נ ואכלת אדבילה אע"פ דשאר משכרים בכלל שכר ע"ש ולא נהירא דלא כ"כ התוס' לקמן אלא משום דאכילה עיקר ואין סברא שתהיה בכלל שתייה כמו שמדוקדק בדבריהם להדיא אבל הכא כיון די"ל שתייה בכלל אכילה טפי עדיף למימר דקאי אכולהו גם לתי' הב' שכ' שם לא מיסתבר כלל לומר דקאי אשאר משכרים לכ"נ בכוונתם כאן להק' אמאי לא משוי הגמ' הכא דגמר ממקדש דאפילו שאר משכרים בכלל ונילף מינה דשתייה בכלל אכילה ואמאי לא נ"ל דשתייה בכלל אכילה אלא אי גמר מנזיר הא אפי' אי גמר ממקדש דאיירי ביה נ"ל שפיר שתייה בכלל אכיל'

בד"ה שכר וכו' ועוד היכי מ"ל היינו דבילה קעילית וכו' עכ"ל מהרש"א ז"ל כ' בכוונת דבריהם דמדרבי' לה מביתין משמע דהיא גריעא ואלו הכא בשמעתין מוקמי' עיקר קרא לדבילה משמע דהיא חשובה ע"ש ולדידי אין זה מן הקושי די"ל דלעולם היא גריעא אלא דבסוגיין כיון דלא קי"ל אכתי שתייה בכלל אכילה בע"כ לאוקומי בדבילה דהא כתיב ואכלת ושבקיה דדחיק ומוקי אנפשיה אבל גמרא שם י"ל דקי"ל שתייה בכלל אכילה מסברא כאבע"א קמא וע"ד שכ' התוס' בדבור הקודם לר"י ע"ש וא"כ טפי מוקמי' ליה במשקים כפשטא דשכר ולכך לא מרבה דבילה אלא מביתין ע"כ נ"ל בכוונתם דק"ל לפום סוגיין דשכר לדבילה ק' ביין למ"ל דהא ליכא לאוקומי בית דבשכר לדבילה דהא נ"ל משכר גופה וא"כ בית דבשכר ע"כ לתמד ולמ"ל ביין ועיין להתו' בעירובין וביומא ולמהרש"א ז"ל שם שדבריו תמוהים ע"ש

ע"ב בד"ה בכולל וכו' א"ל דלוקי כולה במפרש וכו' עכ"ל יש מי שתי' בזה דמדקתני אכל אוכלין שאינן ראויין לאכילה ולא תני נבלה כמו