משמרות כהונה חלק ב רג

נ"ל דל"ק דפ' ג' דלו הוא דרשי' מייתורא דאין מתכפרין דכל דאיכא למידרש דרשי' ולא מוקמינן לעכב ועיין למהרש"א בפסחים דס"ג ע"א בתוס' בד"ה השוחט ולה' חק נתן שם בנימוקיו

בד"ה וקאמ' וכו' הואיל ומצינו בשל אהרן מתכפרי וכו' עכ"ל ואע"ג דהגמ' ביומא קאמ' שאני בי גזא דאהרן דאפקריה רחמנא ה"נ י"ל אפקריה רחמנ' לשל צבור גבייהו דכהני

דף ט"ו ע"א גמ' אי מה להלן חמץ וכו' וא"ל נימא דאה"נ דבעי' חמץ דא"כ קידוש דשלמה דהיו בתודות במאי קידשה דהא ל"מ מנחה חמץ אלא בב' הלחם וא"כ מקידוש שלמה שמעי' דלא מקיש לירושלם דאי מקיש ליבעי חמץ ולפ"ז אין מקוה למ"ש מהרש"א לקמן בסמוך בגמרא ע"ש

בתוס' בד"ה וכן וכו' בהעמדת סנהדרין וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל ותמהני דלפ"ד מאי ק"ל להתוס' בדבור שלפני זה מאין דנין את השבט

בד"ה לדורות וכו' דאותם משמע למעוטי וכו' עכ"ל לכאורה מפירש"י בד"ה ה"ג וכו' שכ' אי למימרא לדורות לא מקדשי במשיחה לחודה וכו' מוכח דלא משמע ליה דאותם למעוטי משיחה לדורות ולדידיה ק' קו' התוס' וי"ל דדוקא הכא אזלי' בתר משמעות אותם דמשמע למעוטי משיחה לדורות כמ"ש התוספות דלא עקרי בהכי משמעות דקרא דוכן תעשו דהא לדורו' מהני נמי משיחה לחודה ואי בעי משיחה וכו' אבל בסמוך אי אזלי' בתר משמעות דאותם עקרי לוכן תעשו דהא ל"ל אי בעי משיחה וכו' דהא אשר ישרתו כתיב

בד"ה אין וכו' תימה למ"ד וכו' עכ"ל כ' מהרש"א דא"ל למ"ד אין מנחה בבמה ס"ל באחת מכל אלו דא"כ ס"ל לא קדשה ואמאי דחיק הגמרא לאשכוחי מ"ד לא קדשה הא איכא מ"ד אין מנחה בבמה ע"ש וליתא דלמ"ד אין מנחה בבמה מקידוש דשלמה ידעי' בא' מכל אלו ויליף מקידוש דשלמה ולעולם ס"ל קדשה לעת"ל והגמ' לקמן דקאמר למ"ד בא' מכל אלו יליף מעזרא היינו למ"ד יש מנחה בבמה ע"כ ליכא למילף אלא מעזרא וס"ל לא קדשה דאי ס"ל קדשה הול"ל בכל אלו כדכתי' וכן תעשו

דף ט"ז ע"א גמ' ועזרא קדושי קדיש אע"ג דלא הוו אורים ותומים וכו' אין להק' דילמא היכא דלא אפשר שאני כמ"ש התוס' לעיל בד"ה אין עזרא וכו' די"ל דלא כ"כ התו' אלא גבי שירי מנחה דמדאמרי' בגמ' לעיל דלא בעי' חמץ משום דלא אפשר משמע דאינו היקש גמור לירושלם ולכך היכא דלא אפשר מהני אבל בקידוש דירושלם דמקדשי בלחמי תודה דכתיבי בהדיא בקרא ודאי מעכבי ולא אמרי' היכא דלא אפשר מהני

שם תנאי היא וכו' ורמינהי וכו' נר' משום דלכאורה מכח רומיא דברייתו' צ"ל חדא מינייהו משבשת' וא"כ מסתבר' לשבושי ההיא דלא קדשה ואזדא לה שינוייא דתנאי לכך הוצרך לתרץ הברייתות וממילא בהני תנאי סגי ליה וא"צ להנהו דלעיל ועיין מהרש"א בדברי רש"י ז"ל

בתוס' בד"ה דכ"ע וכו' לפי שיכולין לפדותו בשו"פ וכו' עכ"ל ע"ש בגמרא דערכין דבעי ד' דינרין לפרסומי מילתא ועיין להכנה"ג בח"מ סימן

ע"ב גמ' ר"א הכי ק"ל וכו' ואין להק' מנ"ל טומא' שבפנים נימא דכוליה קרא למקדש ומשכן די"ל דאם כן ליכתוב בחד קרא משכן ומקדש ולמ"ל תרי קראי

בתוס' בד"ה קדושתו וכו' תקשה דבפ"ק דחולין וכו' עכ"ל ואע"ג דהתוס' לעיל בד"ה כ"ע כ' דיש לחלק בין קדושת הארץ לקדוש' מחיצה לא כ"כ אלא בלשון אפשר ליישב דעת המדחה דדחי לא דכ"ע וכו' אבל לא ניחא להו למימר כן למסקנ' דמילת' ומ"ש לפירש"י דא"כ תפשוט וכו' הו"מ להק' מההיא דחגיגה וביצה שהביאו לעיל אלא דניחא להו להקשות מסוגיא דשמעתין דלעיל ולכן הק' בלשון תפשוט וכו' בד"ה או וכו' שיש אהל מועד מיותר וכו' עכ"ל והא דקאמר הגמ' שם טעמא דמקדש אקרי משכן היינו דע"י הסברא דמקדש אקרי משכן מוקמינן אהל מועד להכי ע"ש בגמ'

בא"ד ואמר הר"ש מדרויש וכו' עכ"ל עיין למהרש"ל ומהרש"א ז"ל ולפי מ"ש מהרש"א לא אתי שפיר מ"ש בגמ' ש"מ תרתי

דף י"ז ע"א גמ' כי גמירי שהייה שהייה דבת השתחויה וכו' הרא"ש בתוס' הק' לגירסא זו הא ההלכה באה להקל דאי לאו ההלכה הוה מחייב אפי' בלא שהייה כדנ"ל לעיל נטמא בעזרה מקראי וא"כ אי לא גמירי שהייה בשלא בת השתחואה מחייב אפי' שהייה ואיך אפשר שיהיה האויר חמור מן הקרקע ע"ש ונ"ל במ"ש המש"ל בפ"ג מה' ביאת מקדש בטמא שנכנס למקדש דרך גגות דקי"ל דפטור ונ"ל מדכתי' ביאה דרך ביאה דוקא דה"ד בלא שהה אבל בשהה שיעור השתחואה מחייב כמו נטמא בעזרה והוכיח כן מגמ' בסמוך דפריך טמא ששמש במקדש דבמיתה המ"ל ע"ש ולפ"ז בדרך הגגות ההלכה באה להחמיר דאי לאו ההלכה הו"א מיפטר מדכתיב לשון ביאה והשתא י"ל דבעיא זו דתלה עצמו באויר עזרה בטמא שנכנס דרך גגות דאי לא גמירי שהייה דלאו בת השתחויה מיפטר ועפי"ז יש ליישב מה שהק' התוספות לעיל בד"ה מנה"מ ל"ל קראי לנטמא בפנים ת"ל מההלכ' דגמירי שהייה ועפי"ה י"ל דאי לאו קראי הו"א נטמא בעזרה פטור ומאי דנאמרה ההלכה שהייה היינו בנכנס דרך גגות ועי"ל דר"א דנ"ל לעיל טומאה בעזרה מקראי פשיט"ל דלא גמירי אלא בבת השתחויה ואי לאו קרא ולא נ"ל נטמא בעזרה אלא מהלכה הוה מיפטר בשהייה דלאו בת השתחויה ולהכי צריכי קראי לחייב בכה"ג דהשתא אפי' אי לא גמירי בדלאו בת השתחואה מחייב כמ"ש הרא"ש

והנה המש"ל הוכיח עוד דדרך גגין חייב בשהה מדברי התוס' בר"פ כל הפסולים אהא דתנן טמאים ששחטו איך אפשר סכין ארוכה כ"כ ותי' דמ"ל בבא דרך גגין והושיט ידו ושחט ולמ"ד ביאה במקצת שמהביא מ"ל בסכין ארוכה וכו' דאמאי לא כ' בבא דרך גגין ונכנס כולו לעזרה ושחט כדרכו אלא ע"כ בשהה חייב ואין לומר דמ"מ אסור מדרבנן דא"כ בהושיט ידו נמי אסור מדרבנן אפי' למ"ד לא שמה ביאה כמ"ש הר"מ שם עש"ב ונר' דל"ק דד"ז תלי בפלוגתא דתנאי גבי הכניס ידו לבית המנוגע אי גזרי' ידו אטו גופו כדאית' בחולין דל"ג והביאוהו התוס' לקמן בד"ה אפילו ע"ש וה"ה גבי מקדש ושפיר כ' התוס' דלמ"ד לא שמה ביאה מיתוקמא מתני' בהושיט ידו ושחט ואתיא כמ"ד לא גזרי'